|
בס"ד
הפרק מוקדש לאמהווטסון שהגיבה ראשונה ונתנה שמות!
____________________________________________________________________________________________
(נקודת המבט של רוזי)
"זה חלום אני בטוחה"חשבתי"לוק בחיים לא היה מבקש ממני להרוג"
לוק כקורא מחשבות אמר"זה לא חלום זה באמת המשימה שלך"
"אני לא כפוית טובה נכון?!אני צריכה לבצע את המשימה"אמרתי ללוק כשאני מנסה לשכנע את עצמי תוך כדי
"טוב עכשיו אני אלך לקנות את הספרים ואת תכנסי לאוליברנדרס ותקני שרביט,הנה קצת כסף בשביל השרביט"הוא הושיט לי 10 מטבעות מזהב ונכנס לחנות בשם כרך ודף בע"מ.
נכנסתי לחנות בשם אוליברנדרס ושמעתי איש זקן אומר"מעניין,מאוד מעניין"
וילד שואל"סליחה אבל מה מעניין?"
והזקן עונה"אני מכיר כל שרביט שמכרתי מיסטר פוטר,אני יכול לומר שהפליקס שאחת מנוצותיו נמצאת בשרביט שלך תרם..."(הערת הכותב:כולכם מכירם את הסיפור מהארי פוטר ואבן החכמים אז אני מדלג על קטע הזה)
הילד שהבנתי ששם משפחתו הוא פוטר החל ללכת לכיוון הדלת בעודו מבט בשרביט ה"מיוחד" שלו.
התחלתי ללכת לכיוון האיש ובטעות נתקעת בילד"סליחה אני ממש מצטערת"אמרתי
"זה בסדר אני אשם"הוא ענה ויצא מהחנות
כשהוא יצא התחלתי לחשוב על כמה שהוא יפה וחמוד,הרגשתי הרגשה מוזרה ולא מובנת.
הזקן ראה אותי והחל להוציא שרביטים ולהביא לי
הוא ניסה המון שרביטים במשך שעה ושום שרביט לא היה מתאים
חשבתי כבר ללכת ולחזור לחיי הנורמאליים אבל אז הזקן אמר"לא חשבתי שאני ינסה איי פעם אבל אני חייב"והוציא שרביט עטוף מכיסו
על השרביט היה כתוב לילי פוטר
הזקן הושיט לי את השרביט ואמר"לילי פוטר נהרגה ע"י זה שאין לנקוב בשמו ביחד עם בעלה והשרביט שלה חזר אליי,רציתי לשמור אותו אבל לאור הנסיבות הוא שלך"
יצאתי מהחנות והחלטתי לדבר עם לוק.
מצאתי את לוק עם חבילת ספרים והתיישבנו בשולחן בקלחת הרותחת
"לוק למה אין לך אישה?"שאלתי בעזות מצח
"ידעתי שתשאלי יום אחד,הייתה לי פעם מישהי שאהבתי כל כך והיא אהבה אותי,כשהכרתי אותה הייתה לי הרגשה משונה"
"אהה אז זאת הייתה ההרגשה שלי,אהבה"חשבתי
לוק המשיך"רצינו להקים משפחה ולחיות לנצח ביחד אבל יום אחד היא נילקחה ממני מבלי אפשרות לחזור"
דמעות התחילו לרדת ללוק,הרגשתי רצון לחבק אותו ולנחם אותו קצת
ואז הבנתי שלא אתן לדבר להפריד בני לבין אהוב לבי אפילו לא ל...
"רוזי אחנו הולכים את באה?"שאל לוק
"כן כן"עניתי
------------------------------------------------------------------
(נקודת המבט של הארי)
"וואו כל מה שקורא לי זה מוזר אבל יוצר חתיכת פזאל"חשבתי
התחלתי ללכת לכיוון הדלת,לא שמתי לב ונתקעתי בטעות בילדה שנכנסה
"סליחה אני ממש מצטערת"היא אמרה
אני שידעתי שאני אשם אמרתי"זה בסדר אני אשם"ןיצאתי מהחנות
הרגשתי הרגשה משונה,הרגשתי את ההרגשה הנפלאה האהבה.
_______________________________________________________________
תגובות?השקעתי בבקשה תפרגנו
טוב אין עוד פרק אם אין 6 תגובות לפחות
|
0 חרמשים
(4.6) 10 דירגו
כותב: 
ID : 2095
