רקובים

הוא הוביל אותה באי רצון למיקום אחיה. הוא ניסה להתנגד לפקודתה, אבל לשווא. כוחה היה חזק יותר משלו. יותר מפעם הוא חשב מה היה קורה אילו הם היו נלחמים ביחד איתם נגד זה שאין לנקוב בשמו. ודאי הרוצח היה בורח מהם מרוב פחד מכוחותיהם.

קול של רצפה חורקת החזיר אותו מהרהוריו והוא הביט סביבו. זה שנים שהתעלם מהמקום בשל איסור כניסה לשם, אבל הפעם הוא עבר שם - המעברים האסורים, זה היה שמם, וכך גם היה האיסור על מעבר בהם. לאף תלמיד לא הותר לעבור שם, ואפילו לא למורים. המקום הזה היה פשוט מחוץ לטווח. אך באותו היום הוא צעד שם באי רצון, וכל פעם הצטער על כך מחדש. הצטער על כך שהחליט לעזור לה, לילדה עליה שמע כה רבות עוד לפני אותו היום בו הוא ראה אותה לראשונה. הוא זכר את היום כאילו היה זה אתמול.

היה זה לילה רגיל כמו כל שאר הלילות, אך עם זאת, הייתה באוויר תחושה שמשהו הולך לקרות... תחושה זו הייתה הגורם העיקרי שהוביל את ספיי טריטור לצאת ממיטתו ולשאוף אוויר צח מחוץ לטירה, אך הוא לא ציפה למה שקרה באמת.

הטירה השתקפה במי האגם בבהירות. כל גל, אף הזעיר ביותר, גרם לתמונת המים להיטשטש, ואז להתבהר שוב ולשקף את העיניים הכהות שהביטו במים.

העיניים עברו לסירוגין בין התמונה ובין מבט ממוקד באבקה הירוקה. האבקה הירוקה רבתה מרגע לרגע, במהירות הולכת וגדלה. המים שהיו מתחת לשכבת האבקה החלו מאירים במעומעם. רוח קלה גרמה לעלה ירוק וקטן ליפול על האגם.

"את מתכוונת להישאר פה לנצח?" הבהיל קול נער את הנערה ואת ספיי כאחד. עיניה הכהות של הנערה ושיערה הבלונדיני הפזור התאימו לבגדיה הלבנים שגרמו לה להיראות כמעט בבירור באזור הטירה.

"ג'וש, אתה צודק. עלינו ללכת ולדבר עם הבעלים של הטירה על פי הוראתה של זאן," אמרה הנערה.

"היא אמרה משהו על ניקולס או פרנל? איך הם?" שאל אותה הנער בשעה שעזר לה לקום ממקומה. ניתן היה להבחין בבירור ברגשות האשם בקולו. הנערה הרגישה בזה. היא שמה יד מעודדת על כתפו של הנער והביטה הישר אל עיניו, כאילו רק שניהם נמצאים בעולם ומלבדם אין אף אדם.

"ג'וש, אני מצטערת, אבל זו לא הייתה אשמתך ,זה היה קורה בין כה וכה," ניסתה לעודד אותו הנערה.

"את לא מבינה סופי?" אמר ג'וש, והמשיך בקול גבוה למדי. "אם לא הייתי הולך, אם לא הייתי מאמין לדי, כל זה לא היה קורה. מקאליבי הזהיר אותי, אבל אני הקשבתי רק לקול הכוח שרצה להתגבר מרגע לרגע ולהפוך לרם יותר מכל קול אחר. סופי..." היסס ג'וש ואז המשיך, בקול גבוה מתמיד, "אני הסתנוורתי מקנאתי אלייך, מקנאתי אל הכוח הנתון לידייך. זו הייתה טעות. אל תנסי להצדיק אותי ולמצוא את חפותי אשר איננה, אני גרמתי לפרנל להיות לכודה אי שם במקום לא ידוע, באשמתי ניקולס גוסס, ושלא אזכיר אפילו את שעלה בגורלה של סקתך. סופי, אני אשם בכל." כשסיים את נאומו, קולו היה גבוה באוקטבה שלמה ממה שהיה בתחילתו. הוא הביט בנערה, הרים אבן מהקרקע וזרק אל תוך האגם.

"לא הייתי נוהג כך שוב אילו הייתי במקומך," אמר לו קול קריר שספיי זיהה מיד, קולו של דם טהור וקר  - דראקו מאלפוי. ג'וש וסופי הביטו בו בפליאה.

"אתם פה בגלל פוטר? באתם לראות את הכוכב ששמו יצא מהגביע, והוא הולך לייצג אותנו בגביע הבתים? שבגללו טורניר הקוסמים המשולש הפך לטורניר הקוסמים המרובע," אמר דראקו מבטא את שמו של פוטר בזלזול רב.

הנערה התקרבה אל דראקו ואחזה בידו. אחיה עמד נדהם. "את חושבת שזה הוא? מי ש..." התחיל גוש לומר, אבל הנער זהוב השיער שלף את ידו מידי סופי ונרתע לאחור בעודו אוחז בידו. "מה את עושה? האם אינך יודעת שלמוגלגים ולבוצדמים אסור לגעת בטהורי דם?" שאל אותה דראקו בכעס בעודו שולף את שרביטו ומכוון אותו אל ליבה, סופי וג'וש הביטו בו מופתעים.

"אתה מאיים על אחותי עם חתיכת עץ?" שאל אותו גוש, מתפקע מצחוק.

"אימפדימנטה!" צעק דראקו, וסופי עפה אחורנית, נוחתת סנטימטרים ספורים מהאגם, אצבעותיה נוגעות בעלה שצף על המים. ג'וש הפסיק לצחוק וכעס תפס את מקומו על פניו. הוא החל צועד בכעס לעבר דראקו, עם כל צעד שהוא עושה האוויר מתמלא יותר ויותר בריח של תפוזים. הוא החל לזהור בזהב.

"אתה אל תעז לפגוע באחותי," סינן מבין שיניו, הילה זהובה הקיפה אותו ושיוותה לו מראה מאיים. ידיו החלו להעלות כדורי זהב אשר גדלו יותר ויותר מרגע לרגע.

"ג'וש!" צעקה הנערה בשעה שנעמדה מול הנער כמגן. אחיה איננו הספיק לעצור את קרן האור שכיוון אל הנער, מקור הכוח העצום שעט אל הנער במהירות.

"סופי!" הוא צעק.

ניצוצות כסופים הופיעו באוויר והמקום התערפל, בתערובת של ריחות וניל ותפוז. כאשר נעלמו הניצוצות הבחין ג'וש באחותו בידי דראקו. הוא צעק, "תוריד את הידיים מאחותי!"

"דראקו, אני חושב שכדאי שתיקח את סופי אל הטירה, היא צריכה להיות אצל האחות עכשיו.אני בטוח שאחרי זה היא תרגיש הרבה יותר טוב," אמר דמבלדור, שהופיע משום מקום. ואז פנה אל גוש. "ג'וש, ברצוני לדון איתך. האם תתלווה אלי לסיור במקום?"

ג'וש הביט בו במבט של, 'אתה הרגע נתת לנער ההוא לקחת את אחותי ואתה רוצה שאני אלך איתך ואנטוש אותה לבד?' אך בסופו של דבר ג'וש עשה כבקשת המנהל וצעד אחריו, וספיי עקב אחריהם.

"אני יודע למה ניקולס שלח אתכם. אבל אני לא יכול לתת לכם להיות פה יחד," אמר דמבלדור, "אחרת יכולים לגלות אתכם. לכן אאלץ לבקש ממך לבצע את המשימה קודם שתקבל את אחותך חזרה."

הילתו של גוש התלקחה אך הריח היה שונה, היה זה ריח של סביונים, מוזר, גם ההילה הייתה יותר לבנה... ואז ספיי הבין, גם לדמבלדור, המנהל שלו הייתה הילה! "איך זה שלכולם פתאום יש הילות..." הוא תהה בליבו, אך הוא היה חייב להמשיך לעקוב אחר הנאמר. "הקשב לי טוב, נערי, אני יודע שבאתם לפה בחיפוש אחר אוצרו של גריפינדור. האוצר שעבר בירושה אל אלן קליין. אך אין טעם שתחפשו את האוצר הזה – כי מאז ומעולם הוא היה פשוט מיתוס. אגדה ותו לא."

"אבל... גם ניקולס פלמל, פרנל וסקתך היו אמורים להיות אגדה," אמר גוש. "בכל אגדה יש אמת, בייחוד באגדת חיי האלמוות הזאת." ספיי הבין שמדובר בכך שהאוצר יכול להעניק למשתמש בו חיי אלמוות. הוא היה חייב להשיג אותם, חייב. מקור כוח חזק וחיים אינסופיים – זוהי מטרתו.

"אני יודע שאתה כרגע מוקף בדברים שהיו בעיניך בעבר למחזה דמיוני," אמר דמבלדור, "אבל אנא ממך, האמן לי שאין שום אוצר, וגם אם היה כבר איננו. אינו קיים יותר," אמר דמבלדור.

"אם הוא איננו קיים אז למה נשלחנו לכאן?" שאל גוש.

"בגלל זה," אמר דמבלדור, והצביע על מקור אור, שהראה לראשונה לספיי שהוא נימצא בנבכי היער האסור. היצורים שוכני היער האסור עפו מעליהם בסיבובים אך נמנעו מלהתקרב למקום אשר דמבלדור הצביע עליו. ספיי השתוקק שיתקרבו כבר למקור האור, כדי להתחמק מהיצורים הנוראים. חלקם אף נראו לו כסוהרסנים.

"מה זה?" שאל ג'וש.

"זה חפץ, אשר יוכל לתת לאדם אחר כוח מועט מאדם שיש לו הילה, כלומר כידוע לנו ניקולס ופרנל כבר כמעט עומדים להעלם, ההילה שלהם תכלה אותם, אך אתה תוכל לתת להם מעט מכוחך במשך שבוע ואז הם יוכלו לשוב למיטבם, וכך לעזור לכם נגד הקדמונים. אני יודע שאין זו ההצעה הכי טובה, אבל זה יוכל לעזור לך ולהם. זו סכין יפנית?" שאל פתאום דמבלדור והצביע על סכין יפנית כסופה, שמיד נלקחה. ממקומה והוחזקה בידי מנהלו ,מופנית אל המקום ממנו היא עפה.

"סקתך" לחש ג'וש חרישית.

"נכון, חבר, זו אני, סקתך, ולא מישהי אחרת. כשאתה מכוון אליי סכין יפנית אני מקווה מאוד שזה בשביל דיקור סיני! עכשיו תקשיב, אתה לא חייב לעשות זאת, עשה זאת מרצון או אל תעשה בכלל."

"סקתך, אני מוכן לעשות זאת, אבל אני לא מבין למה אחותי צריכה להיות בת ערובה," שאל גוש, "וגם... ההעברה הזאת יכולה להיות מסוכנת?" הוסיף.

"אתה יודע, ג'וש, בכל תפוח יש משהו רקוב. ובמקרה שלנו בקרמבו המתוק הזה של העזרה והחזרתם למיטב של הפלמלים יש פגם גדול מאוד. והפגם הוא סיכון. אסור לך ולאחותך להיות קרובים בשעה שאתה עושה את ההעברה, אחרת שניכם יכולים לעלות בלהבות, וככה גם הפלמלים," סקתך עצרה לרגע והמשיכה, "אני יודעת שזו בקשה גדולה ממך, אך חשוב על העתיד, חשוב על הסיכויים שיש לנו ותזכור שתמיד יש עוד דרך."

"אני יודע, תודה, אבל אני מוכן לבצע זאת, למען סופי ולמען סופם של הקרבות. סקתך, אחרי שכל זה יגמר נוכל לחזור לחיינו הרגילים?"

"אני מצטערת, ג'וש, אבל גם אם הכול יגמר ותחזרו לביתכם אף פעם לא תחזרו להיות מי שהייתם. אתם צריכים לדעת שזה היעוד שלכם, זה הגורל שלכם וזה תפקידכם," אמרה סקתך, "וגם אם תברחו ממנו הוא ימצא אתכם, כמו שהוא מוצא את כולם, זה תפקידכם בדיוק כמו שהתפקיד של ניקולס הוא לשמור על ספר המסורה ותפקידו של מודי להיות הילאי והתפקיד שלי להגן עליכם," אמרה סקתך.

"אני מבין," אמר ג'וש.

"אתה רוצה להרים טלפון הביתה וליידע את ההורים שאתם בסדר, או לתת להם להמשיך לדאוג?" שאלה סקתך,

"את צודקת," אמר גוש, חייג את מספר הטלפון ודיבר.

"אמא, אבא, אנחנו בסדר, אנחנו אצל הפלמלים. מתברר שהם שכחו את המזוודות שלנו אצלם אז נסענו אליהם שוב. נחזור בקרוב, שלכם ג'וש וסופי," אמר ג'וש לתא הקולי.

"אל תדאג ג'וש הכול יהיה בסדר, אתה יודע שאנחנו ניתן את חיינו בשבילכם ,וכעת כדי שתחזור לארמון כי מחר מתחיל היום הראשון בו תיתן את כוחותיך. עלייך להיות מוכן ולזכור שאתה תמיד יכול להתחרט," אמרה סקתך ונעלמה בין הצללים.

"זו לא הייתה טעות לקרוא לה חסות הצללים," אמר דמבלדור חרישית.

"זה גם אינו מיתוס שקוראים לה הלוחמת," ציין גוש ועזב את המקום.

וכך גם ספיי חזר מהזיכרון, הוא היה חייב להודיע על כך לסופי לפני שיהיה מאוחר מדי,

אך לסופי אין זכר, היא נעלמה כאילו בעלה אותה האדמה. הוא רץ אל מיקומו של אחיה וראה את הנורא מכול.

מרוב בהלה הוא נפל אל תוך גיגית מוזרה שהייתה במקום, הוא לא ראה או שמע דבר, ואז הרגיש שהוא נופל...

"מה אתה מתכנן לעשות איתם?" שאל סנייפ.

"אנא ממך, סוורוס, דבר בשקט, אל תשכח שהם יכולים לשמוע את מה שאנחנו אומרים... וכן, אני מתכנן לעשות את זה, אין ברירה," אמר דמבלדור,

"אבל מה איתם ועם השאר, אתה לא יכול לתת להם להלחם לבד נגד הקדמונים, אתה פשוט לא יכול לעשות זאת," אמר סנייפ.

"אני חב זה למען מטרה גדולה. עלינו לעצור את אדון האופל, גם אם כמה אנשים ימחקו מהעולם, גם כך זמנם תם," אמר דמבלדור.

"אבל... אני לא מסכים," אמר סנייפ.

"אתה מוכן לאבד את הדבר היחיד שנותר מלילי?" שאל דמבלדור. סנייפ השתתק מיד, ניתן היה להבין שהוא אינו מוכן לעשות זאת. המקום שוב התערפל וספיי מצא את עצמו מביט פנים מול פנים בסקתך ודמבלדור .

"אני לא אתן לך לעשות זאת... אתה לא מי שאנשים חושבים שאתה," אמרה סקתך.

"ומי את חושבת שאני?" שאל אותה דמבלדור.

"חולדה חלקלקה אשר רוצה בטובתה יותר מאשר בטובת האחרים. ואל תיראה מופתע, אני יודעת עלייך את כל האמת. את כולה. אמור שלום והפסק את מעשיך, אחרת אני אישית אקטול את ליבך מהיסוד. ואז לא תצטרך לפחד משעון החול המתקתק ומסמן על קיצו," אמרה סקתך.

"פרופסור, אתה שם?" נשמע קולו של הארי פוטר.

סקתך סיננה קללה חרישית ונעלמה בין הצללים, אך לא לפני שהשאירה את חותמה על אצבעו של דמבלדור, סימן שנראה כאילו נוצר מטבעת.

היא נעלמה, אך הפחד בעיניו של פרופסור דמבלדור לא היה חבוי..           

ספיי חזר מההגיגית והביט סביבו, רואה את החורבן שהיה שם, וליבו נעלם ממקומו.

 ~~~~~O~~~~~~

1.סופי וגוש אחים תאומים

2.ספיי בפסקת הזיכרון מסתכל על כל מה שקורה מהצד,איש אינו מבין בכך שהוא מסתכל,העלילה מקיפה את דראקו,את גוש את דמבלדור ואת סקתך וסופי.

3.לפני החלק של סנייפ,ספיי נופל לגיגית ולכן הוא רואה זיכרונות של אדם שאני לא אציין את שמו,לפחות לא כעת.

4.ספיי מוביל את סופי אל אחיה גוש בתחילת הפרק.

שתהיה לכם קריאה מהנה:)

ואשמח לקבל תגובה,בונה או רגילה,אחרי הכול רק מטעויות לומדים,

אשמח עם תגידו לי אם היו מקומות בהם הקטע לא היה ברור כל כך,

שיהיה לכם יום מצוין ושבוע מדהים

הפרק הקודם