מהלכים באפלה

פרק 3: החלטות 

"מינרווה, זה לגמרי לא מקובל!"

"סוורוס, תרגיע את עצמך או שאני אסיים את השיחה הזו תכף ומיד! אתה בהחלט תגיד כל מה יש לך להגיד אבל תעשה את זה בצורה מסודרת, האם אני ברורה?"

סוורוס נשם עמוק דרך אפו. כשהניסיון להירגע בצורה הזו כשל, הוא ניגש אל שולחן המשקאות של המנהלת ומזג לעצמו כמות נדיבה של וויסקי אש, תוך התעלמות מהרמת הגבה של האישה המבוגרת.

"סוורוס, אני בהחלט מבינה, אבל אתה מעולם..."

"...מעולם לא היית אמור לגלות!" שאג סוורוס.

מינרווה נשענה לאחור בכיסאה, שפתיה הדוקות בקו דק כשנצנוץ של אזהרה בעיניה.

סוורוס נאנח בכבדות. הוא התיישב בכיסא תוך שהוא צובט את גשר אפו בתקווה להקל על ניצנים של כאב ראש, וכשהוא מתיז מעט מהנוזל שבכוסו. רק מספר דקות קודם לכן הוא היה מאושר מבלי לדעת על נוכחות הערפד בטירה שלו. זה לקח לו רק מספר רגעים להבין מדוע מיס גריינג'ר שוכבת במגדל הזה, ללא תזוזה, כל כך מתה למראה. סימני הנשיכה בצד צווארה אישרו את זה. הוא יצא בסערה מהמגדל ומיהר אל משרד המנהלת. הוא ידע שצעדיו יכלו להעיר את כל הטירה אך בזעמו המתגבר, בכלל לא היה לו אכפת. כעת, כשהוא יושב מול מעסיקתו כשהיא לבושה בכותונת הלילה שלה ובחלוק מעל, הוא רצה תשובות.

"למה ה... היצור הזה נמצא בטירה?"

"היצור הזה, כפי שאתה קורא לה, הוא אישה צעירה, בודדה ומפוחדת!" מצחה של מינרווה התכווץ בדאגה. "סוורוס, היא עשתה טעות אחת טיפשית ועכשיו היא תשלם עליה כל חייה. ינדו אותה בגלל מה שהיא נהייתה, במקום שישבחו ויעריכו אותה על מי שהיא ועל מה שעשתה. כשמצאתי אותה כאן היא הייתה נואשת ועל סף היסטריה. אין לה לאן ללכת או למי לפנות. לפחות כאן, תחת הגנתי, יהיה לה סיכוי."

סוורוס הביט בה בחוסר אמון. "מינרווה, האם את כל כך אוהבת את הגריפינדורים היקרים שלך, שאת עיוורת לעובדה שנתת ליצור מסוכן להתגורר בטירה יחד עם התלמידים וחברי הסגל הנמצאים באחריותך?!"

"אם אתה לרגע חושב שלא חשבתי על זה עד הסוף אתה לגמרי טועה. הרמיוני גריינג'ר היא נכס בעל ערך לעולם הקסמים, נכס שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד. אתה בטח יודע שכל אחד ראוי לקבל הזדמנות לגאולה, לא משנה אלו טעויות הוא עשה בעבר." היא נעצה בו מבט מעל למשקפיה בגבות מורמות.

סוורוס נעץ בה את מבטו בחזרה, כשהוא מסרב לתת לה לדעת שהיא השיגה את מטרתה. כשהוא מקשית את גבותיו שלו, הוא דרש בשקט שתענה על שאלותיו המוקדמות.

"היא עושה מחקר," מינרווה נאנחה, היא מצאה את זה קל יותר לענות לשאלותיו מאשר להמשיך בקרב השקט שלהם במיוחד שנראה היה לה שהוא נרגע. "חייבת להיות תרופה לערפדיות. לא מצאנו שום דבר יעיל עד כה פרט לתרופות מהסוג של יתד-דרך-הלב. באופן ברור אנחנו לא מעדיפות תרופה מהסוג הזה."

"כמובן," נחר סנייפ.

מינרווה לקחה נשימה עמוקה דרך אפה, כשהיא נושמת החוצה במהירות דרך פיה. היא צריכה לזכור שסוורוס הוא בעל מצבי רוח משתנים, זעפן בזמנים הטובים שלו, ועכשיו, כשהוא בהלם, לא ממש היה אחד הזמנים הטובים שלו. אם היא לא תצליח לשלוט במזג שלה, אין שום סיכוי שהיא תצליח לגרום לו לעזור. הוא בהחלט יכול להיות קשה באופן לא נעים, או פשוט לא נעים כלל, אך הוא בעל אינטליגנציה גבוהה (ובאמת יש לו רמה גבוהה של חוש צדק, איפשהו עמוק בפנים).

סוורוס בהה במעמקי האש כאילו היא שומרת את סודות עולמו. הוא הרים את מבטו וגילה את המנהלת מביטה בו במבט האופייני לאלבוס, מבט מסתורי. יכולה הייתה להיות לזה רק כוונה אחת: היא מתכננת משהו עבורו.

מינרווה כחכחה בגרונה והביטה בו במבט תמים. סוורוס כבר ידע שהוא אבוד. הוא אפילו לא היה צריך לעשות ביאור הכרה בשביל לנחש מה מתחולל בראשה של מינרווה.

"לא!" הוא קרא כשהיא פתחה את פיה לדבר. "ממש לא. אני לא מתכוון להתקרב אל המגדל הזה שוב, ואני לא מתכוון לעזור לך להציל את הצלע של שלישית הזהב. שלא תעזי אפילו לבקש ממני את זה."

"סוורוס, היא מפוחדת ובודדה. לא משנה כמה אני מנסה לשכנע אותה אחרת, היא מסרבת ליצור קשר עם חבריה מחשש שתהפוך לנטל עליהם. אני הקשר האנושי היחידי שלה, אבל אין לי את היכולת לעזור לה ולתת לה את כל תשומת הלב שהיא צריכה. היא צריכה להישאר הרחק מהשמש, ולהעביר את שאר שעות הערות שלה במחקר, היא יוצאת מהמגדל רק כשהצורך נהיה חזק מדי. אפילו אתה לא יכולת שלא לשים לב כמה שברירית ורזה היא נעשית. אני חוששת שאם לא נמצא פתרון בקרוב היא..."

מינרווה לא הצליחה לסיים את המשפט. היא קפצה את ידיה בחוזקה בחיקה בעודה מנסה להשיב לעצמה את שליטתה העצמית. "אני מבקשת את זה ממך כי הגעתי למבוי סתום. היא דועכת אל מול עיני ואין שום דבר שאני יכולה לעשות. אני חשבתי שאתה, עם הידע הרחב שלך, תוכל לשבור את הדבר הזה שהורס חיים צעירים ויפים."

סוורוס צפה בחומרה באישה המבוגרת. הוא חש לכוד. הוא ראה כמה שברירית ופגועה מיס גריינג'ר נראית כשהיא נבלעת במיטה הענקית. סוורוס לקח נשימה עמוקה וחישל את עצמו אל מול העצב והייאוש הנרמזים בקולה של המנהלת.

"הנאום הקטן שלך באמת השפיע עליי," הוא אמר בעודו מרים את ידו כאשר מינרווה הרימה את ראשה והביטה בו בעיניים מלאות תקווה. "אבל היא עדיין יצור מסוכן שאני לא מעוניין לעזור לו או לראותו שוב. חוסר הרצון שלי רק יכול להיות מוגבר מעצם העובדה שהיא ממקורביו של פוטר ומכך שהיא יודעת-כל באופן כה בלתי נסבל שהייתי רוצה לראותה כמה שפחות. אם היא כזאת מבריקה היא תוכל למצוא את התרופה לבדה. אני מצטער מינרווה, אבל את מבקשת יותר מדי."

וכך, לפני שלמינרווה תהיה הזדמנות להגיב הוא קם ונעלם מבעד לדלת כך שהספיקה לראות רק את שולי גלימתו מלטפים את המשקוף.

                                                                                                               ***

הוא הולך על חבל ומתוח. ברגע שייצב את עצמו, החבל יתנדנד, יאיים להפיל אותו אל התהום האפלה הפעורה מתחתיו. הוא עשה צעד אחד לפנים, ועוד אחד. החבל נראה כמתאזן, מאפשר לו לנשום ביתר קלות. דמות המתינה לו בצד השני כשהיא מעודדת אותו להתקרב אליה. כשהוא עשה צעד נוסף לפנים, תוך שהוא מוחה את הזיעה מעיניו, הדמות נהייתה ברורה יותר. זה היה אלבוס. הוא עמד ממש שם. הוא אחז בחבל בחוזקה, מבטיח לו הגנה וביטחון אם רק יצליח לחצות את החבל עד סופו. אור אדום בהיר וחזק נראה לפתע בתהום מתחתיו. אלבוס נעלם, התאדה, הלך ולקח את הביטחון אתו. החבל צנח. ברגע שהוא החל לפול, עיניים אדומות, זדוניות הופיעו מאחורי האור, חודרות אליו, משאירות אותו עירום כשצחוק גבוה ואכזרי מציף את גולגולתו...

עיניו של סוורוס נפתחו בבת אחת כשהוא הזקף, כשחולצתו המיוזעת נצמדת אל גבו. בידיים רועדות הוא הסיט קווצות שיער ארוכות ממצחו הספוג ומעיניו. הוא חש שלשונו עבה ויבשה כאילו הוא השתמש בה כדי להבריק קדרות לברק של ראי. הוא החליט שעדיף לו להשאיר את עיניו סגורות. לאחר שהפעימות בראשו נחלשו עד לרמה נסבלת, הוא פקח את עיניו והעז להזיז  את ראשו כדי להביט סביבו. הוא שוב נרדם על הספה הגבשושית והלא נוחה ובל נשכח את העובדה שהיא קצרה מדי. מקלחת חמה ושיקוי חזק במיוחד נגד כאבי ראש היו נחוצים לו בהחלט, אך לא בהכרח בסדר הזה.

סוורוס כמעט ומעד על בקבוק זכוכית ריק, כשהוא נעמד על מנת לעשות את דרכו אל מלאי השיקויים הפרטי שלו. כשהוא בוהה בחפץ המעליב, ניסה סוורוס לחשוב מי יעז להשאיר אשפה מפוזרת בחדריו. הבקבוק הריק של הוויסקי אש רענן את זכרונו.

סוורוס עשה את דרכו אל מלאי השיקויים שלו כשהוא נאנק ואוחז את ראשו בכפות ידיו. הוא שתה במהירות לגימה מהשיקוי המר שהשאיר שובל צורב עד לבטנו.

ברגע שהכאב הרפה את אחיזתו בגולגולתו, סוורוס צעד אל חדר האמבטיה שלו והפעיל את המקלחת. ברגע שעמד תחת הזרם של המים החמים  ככל שעורו יכול היה לספוג, הוא הרכין את סנטרו אל חזהו כשהוא נותן לזרמי המים הקטנים ליפול על כתפיו המתוחות. בדרך כלל, הוא לא הרשה לעמו להיכנע אל חולשת האלכוהול. הוא לא נהנה מאיבוד שליטה.

אך השיחה עם מינרווה ערערה אותו והוא היה צריך לקחת משהו קטן כדי להירגע מעט. זה כנראה היה משהו קצת יותר מקטן.

לעזאזל עם האישה הזו ועיניה המתחננות. הוא היה בטוח שנעל את כל עקבות החמלה כבר לפני שנים. נראה שזה עדיין היה שם, בקושי, אבל בכל זאת שם. זה היה כמו מסכי הטלוויזיה של המוגלגים. ברגע שמכבים אותם, לשנייה אחת עדיין נשארת נקודה קטנה של אור. התודעה שלו כנראה שמרה את מעט החמלה שנותרה בו. מינרווה, בדיוק כמו קודמה, הצליחה למצוא את זה וניסתה לפתוח את זה לרווחה.

הזיכרון של מיס גריינג'ר שוכבת במיטה ההיא שב ועלה. היא נראתה כה חסרת אונים ופגיעה. למרות מחאותיו, סוורוס ידע שהרמיוני גריינג'ר לא באמת מהווה איום עבורו. אם מינרווה דאגה למעברים כל כך מתוחכמים, התלמידים יהיו בטוחים בוודאות. מה שהוא הכי שנא זה שהיא לא סיפרה לו. כפי שמינרווה אמרה, יש לו את הידע הנרחב, בעקבות העבר חסר המזל שלו, לעזור לפתור את... הבעיה הזו.

סוורוס סגר את המים, התלבש בזריזות וחזר אל חדר הישיבה שלו, כשהוא פוסע הלוך ושוב מול האח הכבויה. רק המחשבה על הרווח שהוא יכול להשיג מהמצב הזה גרם לליבו להאיץ את פעימותיו. אם הוא יצליח לפתור את הבעיה הקטנה הזו, לא רק שהוא יציל את מיס גריינג'ר, שליש משלישית הזהב האהובה, וגיבורה של עולם הקסמים, הוא גם ימצא תרופה לערפדיות. זה היה משהו שאף אחד לא טרח לגעת בו למטרת מחקר. לאף אחד לא היה אכפת מספיק מערפדים בשביל לנסות. הוא יכול היה לדמיין את זה. הוא סוף סוף יזכה להכרה שהוא כל כך חשק בה.

מחשבות, רעיונות ותאוריות החלו להתרוצץ במוחו במהירות מדהימה. הוא יכול להתחיל שיקוי, לחקור את מאפייני הדם של הערפד, לבחון את התנהגותו, להמשיך את המחקר על תרופות מקובלות...

הבעיה הייתה שזה לא היה סתם ערפד. זו הייתה הרמיוני גריינג'ר, המכשפה החכמה ביותר לגילה, וקוץ תמידי בצדו. האם הוא יכול לעבוד עם היודעת-כול הקטנה והבלתי נסבלת? אם זה אומר הופעת שמו בדפי ההיסטוריה, אז כן, הוא יכול.

האם האישה הצעירה המדוברת תסכים לעבוד אתו? הוא עדיין מוגדר כעטלף השמנוני של המרתפים, ומנודה על ידי רוב העולם בגלל היותו הרוצח של דמבלדור. אפילו הזיכרונות המראים את השבועה שדמבלדור חייב אותו לעשות כדי להציל את דרקו,  שאותם גילה פוטר הפרחח בין הדברים שהותיר לו דמבלדור, לא הספיקו בשביל לשחרר אותו מההאשמה הזו. בשביל עולם הקסמים, הוא לא היה יותר מאשר אוכל מוות ורוצח. אפילו שהוא המשיך להעביר למסדר מידע חיוני, הוא ידע שהם לא ממש בטחו בו. רק מינרווה בטחה בו. היא העידה לטובתו מול הקסמהדרין, הוכיחה את כנותו מעל לכל ספק, ואז הציעה לו את משרתו הקודמת בתור הפרופסור לשיקויים.

אחרי כל זה, הוא מסרב לבקשה אחת שלה. לא רק מסרב, אלא מגיב בהתפרצות זעם של ילד מפונק  בן שלוש שהצעצוע האהוב שלו נלקח ממנו. סומק קל עלה על פניו כשחשב על זה.

הוא צעד אל האח, לקח כף מלאה באבקה מנצנצת וזרק אותה אל האח.

"משרד המנהלת." הוא קרא בקול. "מינרווה, האם את שם?" הוא שאל בתוך הלהבות הירוקות.

ראשה של מינרווה הופיע, מרחף בלהבות הירוקות.

"כיצד אוכל לעזור לך סוורוס?" היא חקרה בקור רוח, גבותיה מורמות בציפייה.

"ניצחת מינרווה." הוא השיב. "את יכולה להגיד לגורה הגריפינדורית האהובה שלך, שאני אעזור לה עם ה... מחקר שלה."

"תודה רבה סוורוס, אני אספר לה." היא ענתה, עדיין באותו קור רוח המיוחס במיוחד לה.

ראשה קפץ החוצה מהאח, אך לא לפני שסוורוס ראה את נצנוץ הניצחון בעיניה.

"סוורוס סנייפ," הוא אמר לעצמו, "למה הכנסת את עצמך הפעם?"

 פרק נוסף...

אני אשמח לתגובות על התרגום...

ואני מזכירה שוב אני רק המתרגמת ולא המחברת...

מקווה שתהנו...

הפרק הקודם		הפרק הבא