אמיליה פוטר

"אז... את פוטר?" גימגם דארקו.
"אני אמיליה פוטר," הצהירה איימי שוב, "אחותו של הארי פוטר.." לחשה בנימה מיואשת.
'כמה פעמים צריך לחזור על אותו הדבר?'שאלה את עצמה איימי.
"אני לא מאמין!" קרא דארקו והתמוטט כנגד קיר חדרה של איימי.
"אבל.. העיקר הוא שעכשיו אין בנינו סודות, לא? ככה זה צריך להיות אצל זוגות!" כרעה איימי על ברכיה מול דארקו.
"זוגות?" פגש דארקו את עיניה של איימי, "זוגות? אנחנו לא יכולים להיות זוג.." ניענע דארקו את ראשו בשיגעון.
"הוא יהרוג את שנינו.." לחש "הוא יהרוג את שנינו!" קרא דארקו ותפס את זרועותיה החלושות של איימי.
"איימי! הוא יהרוג את שנינו!" קרא דארקו, "איימי! תתעוררי!".

****************************************

"אהה!..." התעוררה איימי בצווחה ונאחזה בזרועות השריריות אשר ניענעו את גופה באיטיות.
"זה בסדר! זה בסדר..." לחש דארקו.
"זה היה רק חלום....רק חלום..." לחש בצירוף מילים חסרות ערך אחרות, בניסיון להרגיע את איימי.
"אהו.. דארקו...אהו.." זרם הדמעות התחזק ושבילי דמעות נוצרו מחדש.
"ששש....הכל בסדר, אני כאן!" אמר דארקו וניגב את הדמעות מפניה של איימי פעם נוספת.

אט-אט נרגעה איימי בזרועותיו של דארקו ונשמה מספר נשימות עמוקות.
איימי ישבה בפינת חדרה וספל שוקו בידה, זרועותיו של דארקו עדיין כרוכות סביב גופה ואצבעותיו נעות הלוך ושוב על זרועה החיוורת.
'אלה השפתיים שלו?' שאלה איימי את עצמה כאשר הרגישה במגע חמים ורח מתפשט מצאוורה הישר אל שארית גופה.
"יותר טוב?" שאל דארקו בעודו מעסה את כתפייה ביסודיות.
"אהו..." נאנחה איימי, "הרבה יותר טוב." אמרה והטתה את ראשה לאחור בכדי להביט בעיניו.
כבר יומים עברו מהנשיקה הראשונה שלהם, והיא עדיין מתביישת בנוכחותו.

אתמול הם בילו יום שלם ביחד, דארקו ארגן פיקניק בחצר האחורית של האחוזה.
איימי ירדה לארוחת הבוקר בלבוש רשמי, 'בבית אני יכולה ללכת בפיג'מה כל היום!' צעקה בראשה בזמן שדונה בחרה את בגדיה למהלך היום.
איימי נכנסה אל חדר האוכל ולפני שהספיקה לחייך אל גברת מאלפוי, הובלה אל החצר האחורית על-ידי דארקו.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלה איימי בחיוך רחב.
"לארוחת הבוקר שלך..." לחש דארקו באוזנה של איימי, ונישמתו על צאוורה הרעיד את גופה.
"קר לך?" שאל דארקו והצמיד את גופה אל חזהו בכוח.
"לא בירכתי את הוריך לבוקר טוב!" הצהירה איימי ושינתה נושא בקלילות.
"אבא במשרד הקסמים." אמר דארקו, "ואני בטוח שלאמא לא תהיה בעיה עם כך שהבן שלה נהנה מזמן איכות עם חברתו."

*****
"מה את מעדיפה?" שאל דארקו והחווה בידיו אל שני הצלחות המונחות על שולחן העץ המדוגם, "בייקון? או חביתיות?".
"חביתיות..." חייכה איימי.
"קפה? או שוקו?" הרים דארקו את שני הקנקנים השקופים למחצה.
"שוקו!" הצהירה איימי כמו ענתה על שאלה רטורית, "אתה בטוח שאתה רוצה לשבת כאן?" אמרה איימי והסתכלה סביב.
העצים גדלו בשורה ישרה וללא ספק גודלו על-ידי קסם, כל עץ זהה לשכנו, הפרחים גודלו בטיפוח אשר ניתן לראות גם מבין שכבת השלג הלבנה אשר כיסתה את הקרקע.
שביל האבנים המלאכותיות ניצב ישר כמו סרגל כאשר, כמסגרת בשוליו ישנו מעקה ברזל בסגנון עתיק.
השביל האיתן הוביל אל במה מלכותית בצורת משושה עם כיסוי מכושף המגן על המקום ממזג האוויר.
בין עמוד לעמוד בכל קודקוד במה השתלשל מן התקרה וילון לבן המבהיר את ראיית הנוכחים בחצר.
איימי החזירה את מבטה אל פניו המגחכות של דארקו והרגישה כיצד קצוות שפתייה מתרוממות לחיוך.
קמט נוצר בפניו של דארקו, אך לאחר מצמוץ קליל, קמט החשד נעלם וחיוכו שובר הלבבות חזר, 'עם גומות-חן!' חשבה איימי בהתרגשות.

*****
לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר, עברו אל שמיכת הפוך הממוקמת בפינת הבמה והתכרבלו בה יחדיו.
שפתיו של דארקו נעו בחינניות ובלהט בו-זמנית, באופן כמעט בלתי-אפשרי עם שפתיה של איימי.
זרועותיו הצמידו את מותנה אל גופו, בעודה משחקת בשיער הדליל הנח על עורפו.
איימי קטעה את הנשיקה בעודה מוצאת בתוכה רגש שלעולם לא חשבה שתרגיש, לא עם כמות הסודות אשר סובבים אותה.
"מה קרה?" שאל דארקו.
איימי התמקדה בפניו וליטפה את לחייו הסמוקות מחוסר אוויר, "אני יודעת שנפגשנו רק שלשום, אבל אני מאושרת יותר משהייתי בכל חיי...אתה יכול להאמין לזה?" שאלה ברצינות שדארקו הבליג הערה העסיסית והחריפה שעברה במוחו.
"אני מאמין." אמר דארקו, ידיו מצאו את פניה של איימי וסידרו את שיערה מאחורי אוזניה.
ובעודו משעין את פניו מטה על מנת לנשקה, "גם אני מאושר." לחש לאיימי.

*****
"אה!" נשמעה צווחה אושר מהקומה השנייה של אחוזת מאלפוי.
דארקו רדף אחרי איימי לאורך המסדרון לאחר שחטפה את סוכריות המנטה העדין שלו משידת המיטה שלו.
לאחר שולשה פניות חדות, איימי נלחצה אל הקיר על-ידי גופו של דארקו.
צחוק מטורף פרץ מתוך השפתיים המשוכות בליפ-גלוס המתקתק.
התקף הצחוק עבר במהירות כאשר נפגשו עיניה עם עיניו של דארקו, שפתיו מצאו את שפתייה ושקית הסוכריות נשכחה על רצפת המסדרון.
חזה של איימי נלחץ אל חזהו של דארקו, בעודו מחליק את לשונו אל תוך פיה.
אנקת התרגשות חמקה מבין שפתיה של איימי כאשר דארקו תפס את יריכיה ומיקם את רגליה סביב למותנו.
גבה של איימי נדחף אל הקיר על-ידי דארקו למען שיווי המשקל.
"אממ...אממ..." נשמע כיחכוך גרון גברי מסוף המסדרון.
רגליה של איימי מצאו את הקרקע והשניים התנתקו בחוסר רצון מובהק.
"אבא!" קרא דארקו ועזב את ידה של איימי, "חשבתי שאתה חוזר רק בעשרה לאחת-עשרה, קרה משהו?"
חיוך הופיע על פניו של לוציוס, "השעה עכשיו היא אחת-עשרה בערב דארקו," אמר והפנה את מבטו אל איימי, "אני בטוח שהעלמה פונד תרצה ליווי לחדרה, בשעה מאוחרת זאת," חיוכו נעלם, "אחרי הכל, כבר הייתם צריכים לישון כל אחד במיטתכם."
"בוודאי!" קרא דארקו והסתובב אל איימי.
"למיטה, דארקו!" אמר לוציוס, "אני אלווה את איימי לחדרה." חייך אל שניהם.
איימי בלעה את רוקה בקול.
דארקו הסתובב אל איימי והדביק נשיקה על שפתייה לפני שהנהן אל אביו ועזב אל חדרו במהרה.

*****
"החדר שלי כאן." אמרה איימי וחייכה אל לוציוס.
"לוציוס?" שאלה איימי, כאשר לא הרים את מבטו לברכה לשינה מתוקה.
לוציוס הרים את עיניו אל איימי ותפס את מבטה, "אם תפגעי בבן שלי, אני אדאג שתסבלי יותר מכל אדם אחר בפלנטה הזאת, ברור לך?" שאל בעוד מבט מטורף שולט על פניו.
תחילה איימי לא הבינה על מה מדבר לוציוס, ודממה השתררה בניהם,
"ברור?!" צעק לוציוס וחבט בקיר בשקית הסוכריות שנפלה למרגלות נעלי העקב של איימי.
"ברור!" התכווצה איימי ליד דלת חדרה.
"יופי," חייך לוציוס, התכופף והרים מן הרצפה את שקית הסוכריות אשר נקנו יומים קודם לכן בדובשנייה.
"לילה טוב.." לחש לוציוס והניח את שקית הסוכריות בידה של איימי המפוחדת, הסתובב ונעלם בפינת המסדרון לפני שאיימי תצא מההלם.

"אתה רוצה לנסות לישון?" שאל דארקו וקטע את קו מחשבותיה של איימי.
"אני חושבת שכדאי לנסות." אמרה וצעדה במהירות אל מיטתה.
איימי החליקה את החלוק הלבן מכתפייה ונתנה לו ליפול אל הרצפה.
דארקו בהה באיימי בעודה מחליפה בגדים מולו, וכאשר נפטרה מתחתוני התחרה השחורים נתן למבטו לעלות מעלה אל חזה השופע.
"מחפש משהו?" שאלה איימי והניחה את ידיה על מותניה.
דארקו חייך והשפיל את פניו הסמוקות אל הרצפה במבוכה.
"מה את עושה?" שאל דארקו ופרע את שערו בהסחת דעת.
"מתקלחת.." לחשה איימי, "אתה יודע, כאשר אדם מרגיש רע או דביק ולפעמים גם כשהוא מזיע, אז הוא מתקלח. וכדי לעשות זאת הוא צריך להוריד את הבגדים ואז...".
"לא!" קטע אותה דארקו, "למה את עושה את זה מולי?" שאל וטופף עם אצבועותיו על ברכיו בעצבנות.
"מצטערת," לחשה איימי, "חשבתי שאנחנו לא מסתירים דברים אחד מן השנייה, אז גם אני לא רציתי להסתיר סודות ממך."
ובהצהרה זאת הסתובבה איימי ונכנסה אל חדר המקלחת, וכאשר יצאה נוכחותו של דארקו נשכחה בחדר.

********************

"איימי!" שמעה את קולו של דארקו מהצד השני של הדלת ובשנייה שכיסתה את שיערה הטבעי במגבת, נכנס דארקו אל החדר.
"בוקר טוב!" קרא וסובב את איימי באוויר בפרץ התלהבות.
כאשר הוריד אותה והביט אל תוך עיניה, שם לב כי עיניה שינו צבעם לירוק איזמברגד.
"מה קרה לעינייך?" שאל דארקו בעודו צועד לאחור.
מהבהלה, הפילה איימי את המגבת המכסה את שיערה.
"מה קרה לשיערך?" שאל דארקו, בעוד בלבול משתלט עליו, "איימי?".
"לא דארקו, אני לא איימי, אני אמיליה...אמיליה פוטר." קראה איימי והרגישה כיצד כל הפחדים שלה עולים אל פני הקרקע, כיצד החלום שלה מתגשם.

~סוף פרק~

תגובות בבקשה!!!! אני עבדתי על זה ממש ממש קשה!!

בלי תגובות אני לא אמשיך!!

הפרק הקודם		הפרק הבא