שני עולמות - יפים

"מה‭ ‬אתה‭ ‬רוצה‭ ‬" לילי‭ ‬אמרה‭ ‬בנימה‭ ‬מזלזלת, שג'יין‭ ‬חשבה‭ ‬שממש‭ ‬לא‭ ‬ראויה‭ ‬לבחור‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬חתיך, מהממם, יפה, עם‭ ‬עיניים‭ ‬מהממות‭ ‬... 

" כלום" הוא‭ ‬אמר, כל‭ ‬מילה‭ ‬בנימה‭ ‬מגרה.

"בטח, אולי‭ ‬כלום‭ ‬בישבילך‭ ‬זה‭ ‬להציק, אבל‭ ‬בישבילי‭ ‬'כלום' שאתה‭ ‬אומר‭ ‬זה‭ ‬אומר‭ ‬ליסגור‭ ‬לך‭ ‬את‭ ‬הדלת!"

ולילי‭ ‬קמה‭ ‬ותרקה‭ ‬לילד‭ ‬את‭ ‬הדלת‭ ‬בפרצוף.

"מי‭ ‬זה‭ ‬היה?" ג'יין‭ ‬שאלה‭ ‬בטון‭ ‬חולמני‭ ‬למדי.

"ג'יימס‭ ‬אני-פוץ-גדול-ביותר‭ ‬פוטר" לילי‭ ‬אמרה.

"אהה" ג'יין‭ ‬ניסתה‭ ‬ליצחוק‭ ‬מהבדיחה‭ ‬שלדעתה‭ ‬ביכלל‭ ‬לא‭ ‬הייתה‭ ‬מצחיקה.

"תגידי‭ ‬מה‭ ‬יש‭ ‬לך?" לילי‭ ‬אמרה, מיסתכלת‭ ‬על‭ ‬ג'יין‭ ‬במבט‭ ‬מוזר.

"מ-מה..? א-אהה‭ ‬סליחה‭ ‬פשוט" ג'יין‭ ‬גימגמה‭ ‬

"את‭ ‬בוהה‭ ‬בדלת‭ ‬כמו‭ ‬משוגעת, משהו‭ ‬קרה?"לילי‭ ‬שאלה‭ ‬בדאגה.

"ל-לא... אני‭ ‬פשוט‭ ‬" ג'יין‭ ‬אמרה‭ ‬" באמת!!" ג'יין‭ ‬הוסיפה‭ ‬כשלילי‭ ‬היסתכלה‭ ‬עליה‭ ‬במבט‭ ‬'אני-לא-מאמינה-לך'.

"טוב..." לילי‭ ‬אמרה

המשך‭ ‬הנסיעה‭ ‬עבר‭ ‬בכיף‭ ‬, הבנות‭ ‬דיברו, ג'יין‭ ‬הכירה‭ ‬את‭ ‬חברותיה‭ ‬של‭ ‬לילי: קריסטי, ג'סיקה, אנג'לינה[שרצתה‭ ‬שיקראו‭ ‬לה‭ ‬אנג'ל], מיקה, מיכאלה, אמה‭ ‬וליאן.

כשכבר‭ ‬היה‭ ‬לגמרי‭ ‬חשוך‭ ‬הגיע‭ ‬ילד‭ ‬קטן‭ ‬ומבויש‭ ‬שנשא‭ ‬פתק‭ ‬.

הוא‭ ‬פתח‭ ‬את‭ ‬דלת‭ ‬התא‭ ‬בידיוק‭ ‬כשג'יין, לילי, אמה‭ ‬וליאן‭ ‬דיברו‭ ‬על‭ ‬ילד‭ ‬בשם‭ ‬סיריוס‭ ‬בלק.

"את‭ ‬יודעת‭ ‬, לא‭ ‬ניראה‭ ‬לי‭ ‬שהוא‭ ‬י.." אמה‭ ‬אמרה‭ ‬לליאן.

"סליחה‭ ‬,ג'יין‭ ‬לוקסם‭ ‬נימצאת‭ ‬בתא‭ ‬הזה?" שאל‭ ‬הילד‭ ‬הקטן.

"כן‭ ‬זו‭ ‬אני‭ ‬, בכבודי‭ ‬בעצמי" אמרה‭ ‬ג'יין.

הילד‭ ‬הושיט‭ ‬לה‭ ‬את‭ ‬הפתק‭ ‬וברח‭ ‬, לא‭ ‬אחרי‭ ‬שתרק‭ ‬את‭ ‬הדלת.

"הממממ... מעניין‭  ‬ממי‭ ‬זה" אמרה‭ ‬ליאן

"מפרופסור‭ ‬מקונגל" אמה‭ ‬ג'יין‭ ‬

"אוי.." אמרה‭ ‬אמה

"אוי‭ ‬ואבוי" אמרה‭ ‬לילי

"אוי‭ ‬ואבוי‭ ‬ואבוי" אמרה‭ ‬ליאן

" למה‭ ‬, זה‭ ‬לא‭ ‬בסדר??" שאלה‭ ‬ג'יין‭ ‬, כל‭ ‬הביטחון‭ ‬שלה‭ ‬ירד‭ ‬לתחתונים.

"לא‭ ‬ממש, מקונגל‭ ‬היא‭ ‬מורה‭ ‬מאוד‭ ‬קשוחה, היא‭ ‬לא‭ ‬ניראת‭ ‬ככה, אבל‭ ‬היא‭ ‬מאוד‭ ‬ככה..!" אמרה‭  ‬לילי‭ ‬בין‭ ‬צחוק‭ ‬לצחקוק.

"אוי‭ ‬לא! " ג'יין‭ ‬צעקה‭ ‬ושלושת‭ ‬הבנות‭ ‬קפצו‭ ‬" אני‭ ‬לא‭ ‬מאמינה! מה‭ ‬כבר‭ ‬עשיתי?!?" 

" לא‭ ‬יודעת.."אמרה‭ ‬אמה

" תיפתחי‭ ‬את‭ ‬זה!!" אמרה‭ ‬ליאן‭ ‬בהיתרגשות‭ ‬וחטפה‭ ‬לג'יין‭ ‬את‭ ‬המיכתב‭ ‬מהיד.

" תודה‭ ‬שאת‭ ‬נותת‭ ‬לי‭ ‬ליקרוא" אמרה‭ ‬ג'יין‭ ‬בציניות.

"בבקשה" אמרה‭ ‬ליאן‭ ‬ופתחה‭ ‬את‭ ‬הקלף. ליאן‭ ‬החלה‭ ‬ליקרוא‭ ‬בקול‭ ‬מצחיק‭ ‬מאוד‭ ‬של‭ ‬מורה:

"לכבוד‭ ‬גברת‭ ‬לוקסם

עוד‭ ‬כ15 דקות‭ ‬רכבת‭ ‬האקספרס‭ ‬להוורגרטס‭ ‬תגיע‭ ‬להווגורטס.

אתת‭ ‬תיצטרכי‭ ‬להלוות‭ ‬מאחת‭ ‬מחברותיך‭ ‬חלוק‭ ‬בית‭ ‬ספר‭ ‬וכובע, אני‭ ‬בטוחה‭ ‬שיתנו‭ ‬לך.

כאשר‭ ‬תגיעי‭ ‬לבית‭ ‬הספר‭ ‬תיכנסי‭ ‬למרכבות, שיקחו‭ ‬אותך‭ ‬לבית‭ ‬הספר. שם‭ ‬את‭ ‬תלכי‭ ‬אלי‭ ‬.אני‭ ‬לובשת‭ ‬גלימה‭ ‬אדומה‭ ‬עם משבצות סקוטיות [הערות הכותבת: תודה למי שהעיר לי] אני  אמיין  אותך  לבית  שבו  את  תילמדי.

כאשר‭ ‬המצנפת‭ ‬תגיד‭ ‬לאן‭ ‬את‭ ‬הולכת‭ ‬, את‭ ‬תלכי‭ ‬לשולחן‭ ‬של‭ ‬הבית."

"ואי‭ ‬, איזה‭ ‬מגניב, הלוואי‭ ‬שתיהיי‭ ‬בגריפינדור" אמה.

"כן, אנחנו‭ ‬בגריפינדור" לילי‭ ‬הוסיפה.

"גיפינדור, מכסחים, את‭ ‬כל‭ ‬מי‭ ‬שבאים.

גריפינדור‭ ‬השוווווווווווולטים" שלושן‭ ‬שרו‭ ‬במקלה, ולאחר‭ ‬מכן‭ ‬התפקעו‭ ‬מצחוק.

"אני‭ ‬מקווה‭ ‬שאני‭ ‬אהיה‭ ‬בגריפינדור" ג'יין‭ ‬אמרה‭ ‬בבישנות.

"את‭ ‬בטוח‭ ‬תיהיי, אלה‭ ‬עם‭ ‬כן‭ ‬את‭ ‬חרשנית, אז‭ ‬את‭ ‬תלכי‭ ‬לרייבינקלו, עם‭ ‬את‭ ‬סלית'רינית, אני‭ ‬מכחישה‭ ‬כל‭ ‬קשר‭ ‬איתך!" ליאן‭ ‬צעקה‭ ‬בדרמטיות.

הרכבת‭ ‬נעצרה, התחילה‭ ‬המולה‭ ‬בחוץ.נהר‭ ‬של‭ ‬ילדים, דוחפים‭ ‬ומרביתים‭ ‬הגיע‭ ‬ליד‭ ‬התא‭ ‬שלהן.

ג'יימס‭ ‬פוטר‭ ‬עבר‭ ‬גם‭ ‬כן. והפריח‭ ‬נשיקה‭ ‬ללילי, ג'יין‭ ‬חשבה‭ ‬שהוא‭ ‬עשה‭ ‬זאת‭ ‬לה‭ ‬והסמיקה. לילי‭ ‬יצאה, ורדפה‭ ‬אחרי‭ ‬ג'יימס‭ ‬, לאחר‭ ‬שתפסה‭ ‬אותו‭ ‬נתנה‭ ‬לו‭ ‬כמה‭ ‬בעיטות‭ ‬לאיזור‭ ‬הרגיש‭ ‬[ הערות‭ ‬הכותבת‭ ‬: XD] והלכה‭ ‬.

ג'יין‭ ‬יצאה‭ ‬וראתה‭ ‬הרבה‭ ‬מאוד‭ ‬ילדים.

הפרק הקודם		הפרק הבא