אבות אבותיו

הארי התעורר מוקדם בבוקר.

הוא ניסה לחשוב,איך יוכלו הוא,חבריו ומאלפוי לחזור בזמן?

הארי הוציא את הספר במהירות מהתיק.

הוא חיפש וחיפש אך לשווא.

זה היה רק ספר היסטוריה.

הארי פתח בעמוד שבו עצר אתמול.

טירת ספוגוורטס,13:48 בצהריים

"הוד מעלתך,הנסיכה הרמיוני אלישה"נשמע קול מעברה השני של הדלת.

"נוויל פרנק אלפרד לונגבוטום?זה אתה?"שאלה הרמיוני אלישה.

"כן,הוד מעלתך,הרמיוני אלישה"אמר נוויל פרנק.

"מה קרה,מה מביא אותך לספוגוורטס?"שאלה הרמיוני אלישה.

"הארי ספראוס פוטר,הוא...הוא נשלח לאזקבאן"אמר נוויל פרנק.

"לא.לא יכול להיות"אמרה הרמיוני אלישה.

"כן.חושבים שהוא חטף אותך.אישה אחת בשם אלוורה מקגונגל מעידה שהיא ראתה אותו,אתמול,חוטף אותך.ואז,היום עם דראקו ארתוריו סקורפיוס מאלפוי ורונלד אלכסנדר ביליוס וויזלי"אמר נוויל פרנק.

"מה דראקו ארתוריו עשה איתם?"שאלה הרמיוני אלישה.

"אני שואל את עצמי את אותה השאלה כבר ארבעים ושמונה דקות"אמר נוויל פרנק.

הרמיוני אלישה צחקקה.

כלא אזקבאן,19:59 בערב

"אסיר מספר חמש מאות ושמונה,יש לך מבקר"אמר השומר.

הארי ספראוס פוטר לא ציפה למבקר.

ובייחוד לא לדראקו ארתוריו סקורפיוס מאלפוי.

"מה אתה עושה פה?"שאל הארי ספראוס בעצבנות.

"באתי למסור לך כמה דברים"מלמל דראקו ארתוריו "שליחות של המסדר".

"אני לא מאמין"מלמל הארי ספראוס.

"גם אני לא.הם היו יכולים לבקש מוויזלי.הוא יותר קרוב אליך"אמר דראקו ארתוריו.

"אז...מה אתה רוצה למסור לי?"שאל הארי ספראוס.

"תפוח,לחם,מים,מרק בצל,סלמנדרות שוקולד וצפרדעים מצופות"אמר דראקו ארתוריו.

"במה הן מצופות?"שאל הארי ספראוס.

"שוקולד,הם מנסים מתכון חדש"מלמל דראקו ארתוריו והושיט להארי ספראוס את הדברים.

"תודה,עוד משהו?"שאל הארי ספראוס.

"אני יכול את התפוח?"שאל דראקו ארתוריו.

הארי ספראוס משך בכתפיו.

הוא הושיט לדראקו ארתוריו את התפוח.

"תודה"מלמל דראקו ארתוריו.

"אני פשוט לא מבין את האנשים היום"אמר הארי ספראוס.

"מה קרה?"שאל דראקו ארתוריו,בוחן את התפוח בעניין.

"אני לא מבין למה לא מנסים לשחרר אותי מפה"אמר הארי ספראוס.

"הם עסוקים.יש להם עניינים אחרים לטפל בהם"אמר דראקו ארתוריו.

"אבל חשבתי ש.."מלמל הארי ספראוס "חשבתי ש.."

"מה חשבת?"שאל דראקו ארתוריו בשיעמום ונגס בתפוח שהיה בידו.

"שהרמיוני אלישה תעזור לי לצאת מכאן!"אמר הארי ספראוס.

"כנראה שלא אכפת לה ממך יותר"אמר דראקו ארתוריו.

"אכפת לה ממני,בטח קרה לה משהו,אולי היא כלואה"אמר הארי ספראוס.

"שעת הביקור שלך הסתיימה"אמר השומר.

"להתראות,תודה על התפוח"מלמל דראקו ארתוריו ויצא משם,זורק את התפוח לאחור.

"הארי!הארי!"צעק רון.

"מה קרה?"שאל הארי.

"אנחנו מאחרים לארוחת הבוקר!"אמר רון,הוא היה כבר לבוש.

הארי קם,התלבש במהירות,הסתרק,צחצח שיניים וירד עם רון לאולם.

"הארי,מצאתי ספר על לחשים עתיקים מימי הביניים"אמרה הרמיוני.

"וואו,נחמד"אמר הארי,מנסה לאכול משהו.

"הנה"אמרה הרמיוני והוציאה מתיקה ספר עבה ממדים,"לחשיו של מרלין,מא' ועד ת'",שמו.

"הרמיוני,מה זה הספר הזה?"שאלה אלישה.

"משהו שיש בו את התשובה,שבעזרתה נוכל לחזור בזמן"אמר הרמיוני.

"אבל,יש מחוללי זמן,לא?"שאלה אלישה.

"השמידו אותם,ואלה שנשארו נעלמו"אמרה הרמיוני.

"אה..עכשיו הבנתי"אמרה אלישה.

הרמיוני הייתה שקועה בספר כל היום.

ובשעה ארבע,מיהרה לחדר הנחיצות,עם תשובה בידה.

"מצאת?"שאלו רון והארי.

"כן,תוציאו שרביטים"אמרה הרמיוני.

השרביטים של כולם היו שלופים,מוכנים להשתגר משם,אך בדיוק אז הגיע נוויל.

"מה אתה עושה פה,שלונגבוטום?"שאל מאלפוי.

"הארי הזמין אותי,סבא רבא רבא רבא שלי גם נמצא שם,נוויל פרנק אלפרד לונגבוטום"אמר נוויל.

מאלפוי גלגל עיניים.

נוויל שלף את שרביטו.

"כולם לומר ריפידרה דאביס!"אמרה הרמיוני.

"מה זה עושה?"שאל מאלפוי "לא שמעתי על זה מעולם".

"אתה תגלה כבר שם"אמרה הרמיוני.

"ריפידרה דאביס!"אמרו כולם.

כעבור כמה דקות,כולם נחתו.

"איפה אנחנו?"שאלה אלישה.

"אנחנו בימי הביניים,כמובן"אמרה הרמיוני.

"אבל..אנחנו בזמן הנכון?"שאל הארי.

הם הביטו סביב.

הפרק הקודם