מכתש גודריק

הארי נכוש בדעתו לגלות על עברו ועל הוריו,
הוא, רון והרמיוני יוצאים למכתש גודריק אבל משהו משבש את תוכניתם...

כותב: הרמיוני-גרינג'ר
הגולש כתב 3 פאנפיקים.

פרק מספר 3 - צפיות: 4202

(5) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח, פחד - שיפ: הרמיוני/רון - פורסם ב: 12.05.2012 - עודכן: 08.06.2012

המלץ!

ID : 2938

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

בכל זמן ארוחת הבקר כל מה שעשו הארי, רון והרמיוני היה להתלחשש על סיוטו של הארי, שרביט הבכור, אימו של הארי ועוד כמה נושאים שהיו קשורים למכתש גודריק. עיניין הלחשושים לא מצא חן בעיני גברת וויזלי אך זו החליטה שלא להתערב ולהניח להם. למרות שלא הייתה יכולה להמנע מלשלוח לעברם מבט חשוד. "אולי נלך מפה?" שאל רון כזו הביה בפעם בפעם השביעית באותה הדקה "אני לא בטוח שהיא תשמח במיוחד כשהיא תגלה מה אנחנו רוצים לעשות" אמר להם. "רון" אמרה הרמיוני מטה לעברו פרצוף מייאוש "ומה נעשה שם בדיוק?" שאלה הרמיוני "איך לנו אפילו חלק קטן מהתוכנית מה לעשות שם!". "אז נחשוב שם" אמר רון "כל מקום יותר טוב מפה כשאמא שלי שולחת עלינו מבט חמישים פעם בדקה" אמר. "ואם נלך עכשיו לא יהיה לנו מה לעשות שם!" אמרה הרמיוני. "ולמה פה שונה משם?" שאל "אין לנו מה לעשות שם אין לנו מה לעשות פה!" הפציר. "זה לא נכון רון" אמרה הרמיוני מחלישה את קולה "פה נוכל לקרוא, ולהתאמן על כשפים שם טעות אחת יכולה להרוג אותנו" אמרה לו בתקיפות "ופה זה יהרוג חוץ מאיתנו עוד שמונה שבעה אנשים זה מעודד אותך?" שאל רון. הרמיוני השפילה מבטה אל הריצפה, "אין לנו תוכנית אז אין לנו למה לשבת ולחשוב על אחת כזאת לא פה ולא שם" אמר רון בכעס. "בסדר בואו נלך" אמר לפתע הארי שגם לא נמאס לשמוע את הויכוחים הבלתי פוסקים של רון והרמיוני. הרמיוני הביטה בו כועסת ורון הביט בו בשביעות-רצון. השלושה התארגנו במהירות ליצאה, ערזו כמה ספרי לחשים שהיה יכולים לעזור לפי דעתה של הרמיוני והתעתקו למכתש גודריק. רון הביט מסביבו בוחן את הסביבה, הרמיוני מצאה את הבית ומבטו של הארי הועבר אוטומתית לבית הקברות ששכן סמוך לשכונה הקטנה. כשהשלושה סיימו להביט ולבחון התקרבו לעבר הבית בו להארי ולהרמיוני כבר יצא לבקר, "ואני עדין לא יודעת באיזה קסם, או מה בעצם אתם מתכוונים לעשות- אפילו אין לנו תוכנית לתוכנית" אמרה הרמיוני כאשר התקרבו לפסל שעמד לא רחוק מבית שלושה אנשים, אישה, גבר ותינוק שמוחזק בידהם. גם את הפסל הזה יצא להארי והרמיוני לראות אבל רון הביט בו מאט המום. סורק אותו במבטו מקרוב. הרמיוני בינתים הוציאה את ספריה והחליטה לקרוא בעוד השנים צופים בשכונה. "אין פה שום דבר שיכול לעזור לנו!" אמרה הרמיוני לאחר כחצי שעה. "אין לי מושג מה נעשה" אמרה. "בכל מקרה לדעתי צריך פשוט לחקור בלי לחשים, אבל אני לא מבטיחה שיהיו תוצאות" אמרה הבעה מודאגת על פניה, כאילו חוששת מפני משהו. "אז מה כבר נגלה?" שאל רון. "אתה זה שרצית לבוא לפה!" אמרה הרמיוני. "כן אבל חשבתי שתדעי מה לעשות" אמר "אמרתי לך שאין לי אפילו תוכנית לתוכנית אבל אתה 'כל מקום יהיה יותר טוב" אמרה מחקה את קולו. הארי בינתיים המשיך לעבר ביתו, לא מתייחס לחבריו התקוטטים למרות שקללות עסיסיות הגיעו עד לאוזניו פעם בדקה הארי המשיך להתעלם והעסיק את עצמו בחיפוש אחד דברים שיוכלו להוביל אותו למושג האם יכול להיות שלורד וולדמורט נשאר חי גם אחרי קללת 'אבדה-קדברה' שקיבל. אך לא נראה שמשהו יכל היה לעזור לו, ככול שהארי התקרב הבחין שהבית הרוס יותר מאי-פעם. כישוף להרחקת מוגלגים חשב הארי מבין את הסיבה למה חשב שהבית נשמר. הבית לא היה ניתן לשיקום. הוא היה הרוס מבפנים ומבחוץ ולזהות שפעם עמד שם בית היה גם נס "ווינגרדיום לביוסה" ניסה הארי לשקם כמה מהקירות שבפלא נשארו בערך לא סדוקים כמעט זה לא עזר- לא היה טעם לנסות מראש "הי, רון הרמיוני - אני חושב שכדאי שתראו את זה" קרא הארי לשני חבריו המתקוטטים. "לא עכשיו הארי!" אמרה הרמיוני - קולה היה דואג ובמקום קולו של רון יצאה ציוץ פחדני משהו ללא ספק לא היה כשורה. "אתם בסדר?" שאל הארי לעברם. לא היה מענה ומאחוריו גם נשמע קול מאיים, קר וחזק, כעוס והארי הרגיש איך משהו מתקרב מאחוריו לעברו אך בכל זאת לא הסתובב אלה חיכה