אהבה נסתרת

היאם קמה בבוקר מטושטשת.
יום שבת.
מצוין.
הוגסמיד, לזוגות, שקט בחדר המועדון.
אבל למה ההגדרה הזאת השתנתה אצלה?
הוגסמיד. מתי בן יציע לה ללכת איתו לדייט?
שש שנים היא כבר סיימה בהוגוורטס. שש שנים.
ואף אחד לא הזמן אותה לדייט.
"קומי, היאם!" האיל ניערה אותה. "הוגסמיד!"
"מה... השעה?" מלמלה היאם, מעלה את השמיכה אל מעל הראש.
"שמונה וחצי," ענתה נאיל במקומה, מהמיטה שלה. גם היא נשמעה עייפה. "אני לא יודעת מה נכנס בה."
"היי!" קראה היאל, "אני רוצה להגיע לפני שמתחיל העומס!"
"ואני רוצה לישון עד שעה נורמלית!" קראה הגן במחאה.
"אני עוד חצי שעה, טוב? תשע נשמע סביר. בגבול התחתון של הסביר, אבל אני לא מבינה אותך. היום יום שבת! את רוצה שנקום מוקדם כמו בכל יום כשאנחנו יכולות לישון עד עשר?" היאם נאנחה.
"מה את עושה כשאת ישנה. כלום. מה את עושה כשאת ערה? הרבה. תחשבי לבד." היאל הפסיקה לנער אותה. "טוב, תישנו חצי שעה," היא וויתרה. "אני הולכת לחדר השני. אבל בתשע אתן קמות, כן?"
"ברור..." מלמלה הגן וסגרה את הכילות של מיטתה ברשלנות.
היאם התיישבה במיטתה כשהתעוררה ושלחה מבט חטוף בשעון. רבע לתשע.
היא החלה להתארגן ליציאה, אבל קפאה במקומה כשהבינה שידה נשלחת אל עבר הבגדים החגיגיים.
מה את עושה?!
את מאוהבת. את לא רוצה שיבינו שאת מאוהבת.  אולי תעשי קצת מאמץ?
אולי.
היא התפשרה על בגדים שנראים עליה בסדר אבל לא חגיגיים מדי.
השאר קמו והתארגנו, ממלמלות משפטים בסגנון: "בטוח שאי אפשר לישון?"
והיאל ענתה להם בעיקשות: "הבטחתן!"
בסופו של דבר הן יצאו מחדר המועדון, וצעדו לכיוון הוגסמיד.

״את קנית את העיפרון ההוא?״ שאלה האיל בעייפות את רענב שהחזיקה חמש שקיות בידיה.
רענב התעקשה לקנות עיפרון יקר מאוד שאמור לתקן שגיאות כתיב, והחמש התווכחו עימה שהמחיר יקר מדי.
״בטח,״ חייכה רענב. ״אמרתי לכן שאני חייבת שיהיה לי כזה.״
רחש מיהרה לעברן מהסתעפות רחובות, אוחזת בארנקה ומשחילה לתוכו דף נייר קטנטן.
״איך היה הדייט על לאירה?״ שאלה הגן.
״כיף,״ ענתה רחש. ״הוא הזמין אותי לבירצפת.״
״אתם חברים טובים, נכון?״ שאלה לפתי ינור.
״בטח,״ קימט. רחש את מצחה. ״למה?״
״הוא לא הושפע מהגריפינדורית ההיא,נכון?״ הוסיפה ינור ושאלה.
״מה פתאום!״ קראה רחש. ״למה את חושבת ככה?״
״סתם,״ ענתה ינור. ״יש לך מזל.״
רחש לא הבינה. ״מזל?״
״יש כאלה שבוגדים, זה לא חדש,״ הסבירה ינור.
השש הנהנו בהסכמה.
״תגידו, מה קניתן?״ התעניינה רחש.
אבל מחשבותיה של היאם היו כבר הרחק משם...
״יש כאלה שבוגדים, זה לא חדש,״זה מה שינור אמרה.
נבו הוא אחד שבוגד?
לא הייתה לה תשובה.
הלוואי שלא. הלוואי שלא.
למה זה משנה לך בכלל?!
היא נאנחה חרישית. היא מאוהבת. הנבו הזה יפה. והיא אוהבת את המראה שלו.
אבל מה אם אין לו אישיות? מה אם הוא ישחק בך? שאלה את עצמה.
הלוואי והיו לי תשובות.
״למה את נאנחת?״ קראה רחש.
״מה...? נאנחת?״ קפצה היאם.
״נאנחת,״ חזרה רחש.
״לא נאנחתי,״ הכחישה היאם. היא חייבת לשקר ולהסתיר. למרות שזה עשה לה בעיות עם המצפון.
״את נאנחת!״ קראה רחש, שלא הייתה מוכנה לוותר.
״על זה אתן רבות?״ קראה נאיל.
הן שתקו.
היאם נכנסה בעצב למיטתה וסגרה את הכילות.
״אבל עכשיו רק צהריים!״ מחתה הגן כשהבחינה בכך.
״אבל אני רוצה לישון. יש חזרות היום ואני עייפה! אני לא אצליח לשרוד אותן!״ קראה היאם והפעילה ״מופליאטו״ על המיטה שלה.
אבל מצב הרוח שלה עמד להשתנות.
״נו, קומי כבר! אנחנו מאחרות!״ נאיל ניערה אותה.
היא קמה, מטושטשת.
״מה...?״ מלמלה.
״החזרות!״ צעקה האיל.
החל מנהג של טקס סיום בסיום שנות הלימוד בהווגוורטס. הם כבר התחילו את החזרות אליו ולכן חזרו מהוגסמיד מוקדם.
היאם קפצה ממיטתה. ״אנחנו מאחרות?״
״כן, אם לא תתחילי להתארגן.״
הם מיהרו לאולם לגדול.
״היום,״ אמרה הפרופסור. ״נלמד את הקטע של הבנים.״
הבנים החלו לבצע את התנועות שהפרופסור אמרה להם לבצע והבנות צחקקו בשקט.
אך היאם הייתה מרוכזת בנבו. היא בחנה אותו. כן, היא מאוהבת.לבסוף הפרופסור אמרה לבצע את הקטע המלא.
והיאם פשוט התחילה לצחוק.
היא לא שמה לב לכמה התנועות של הבנים מצחיקות.תנועות רשלניות וחסרות קצב.וזה פשוט היה מצחיק.זה שיחרר קצת את היאם.
אפילו נבו הסתכל עליה, לרגע. במבט מבודח, כנראה שהקטע של הבנים הצחיק גם אותו.
״היה גדול, נכון?״ שאלה רחש.
״חבל שלא הבאתי מצלמה!״ ענתה לה היאם.
״מה זה?״ ינור לא הבינה.
״משהו מוגלגי,״ ענתה היאם. היא באה ממשפחה מוגלגית ולכן ידעה הרבה עליהם.
״מה זה עושה?״ התעניינה ינור.
״יש בו תמונות, והן זזות, אבל אנחנו לוקחים קטע ו 'מכניסים' אותו פנימה.״ ענתה היאם.
״קסם?״ רחש לא הבינה.
״לא משנה,״ ענתה היאם, לא יודעת איך להסביר זאת.
הן צחקו.
אוליי נבו כן שם לב אליי, חשבה לעצמה.
אולי.
רק אולי.


תגובות...?

הפרק הקודם		הפרק הבא