my world

המפגש שלי עם ג'ורדון היה די נחמד.הוא שונה מאוד מסקורפיוס.בעוד סקורפיוס סגור ומופנם ג'ורדון פתוח וקופצני. לא זכור לי שלמדנו בהוגוורטס דיברנו אבל הוא גם גדול ממני בשנתיים. הוא הזמין אותי למסעדה היום. אמא שלי הרמיוני הייתה מאושרת שהיסתדרנו למרות שלא אהבתי אותו. התארגנתי ליציאה למסעדה כשהוגו נכנס לחדר. "את לא אוהבת אותו נכון?" שאל. "לא" עניתי והמשכתי לסדר את השיער שלי.

"אפילו לא קצת?".

"אני לא יודעת הוגו" עניתי בכנות "אנחנו די דומים אחד לשני שנינו פתוחים וזורמים אבל זאת לא אהבה". הוגו הנהן ויצא מהחדר.

הוגו הסתיר משהו את זה ידעתי מיד השאלה היא מה? הדחקתי את המחשבה מראשי והמשכתי להתארגן כעבור רבע שעה גמדון הבית שלנו קארי אמרה שניק מחכה לי למטה.

ירדתי בחינניות והוא נשק את אצבעות ידי. חייכתי הוא לא שיקר אתמול בערב,הוא באמת רצה לעשות אותי מאושרת. הוא הוביל אותי ללימוזינה מוגלגית ופתח את הדלת. נכנסתי בזהירות והוא נכנס אחרי וסימן לנהג לנסוע. "איך זה שיש לכם גמדוני בית?" שאל ניק. "יש לנו רק אחד, קארי.פעם לא היה לנו גמדון בית אבל אני פגשתי אותו בסימטת דיאגון וכאב לי להשאיר אותה שם אז הבאתי אותה איתי" חייכתי אליו במבוכה. "ומה אמא שלך אמרה? היא פשוט נתנה לה לשרת אותכם?" הוא חייך אלי חיוך מלאכי."ממש לא" גיחכתי "היא כעסה עלי ואמרה לי לשחרר את הגמדונית, ואז אני אמרתי לה שאני לא ישחרר אותה ואם היא תעזוב את הבית הזה גם אני,כארי הסבירה לאימי שהיא באה איתי מרצונה החופשי ואני לא כבלתי אותה אלי ומאז היא אצלנו בבית"הסברתי."ואם יורשה לי לשאול בת כמה היית?" שאל והזיז שיערה מאחורי אוזני. "בת עשר אני חושבת" הוא גיחך.המכונית עצרה והבנתי שהגענו."אני מקווה שאת אוהבת אוכל איטלקי" אמר כשנכנסנו למסעדה.לפני שהספקתי לענות מלצר נאה קיבל את פנינו. "מה שימך אדוני?" ניקולס ג'ורדון,הזמנתי חדר לשניים" אמר ניק. "כן,כן" אמר המלצר והוביל אותנו לחדר מבודד עם שולחן לשניים ונרות. "המלצר שלכם יגיע עוד כמה דקות" אמר ויצא מהחדר. "נו אז את אוהבת אוכל איטלקי?" שאל הוא נראה בלחץ קל. "כן זה האוכל האהוב עלי" הוא גיחך. "אני יכולה לשאול אותך משהו?" עלה במוחי רעיון."אני חושב שכרגע שאלת,אבל אשמח לענות על עוד שאלה". חייכנו אחד לשנייה כמה רגעים לפני ששאלתי."ניק אני יודעת שזאת שאלה דבילית,אבל למה דווקא אני? למה לא הצעתה נישואים למשהי אחרת?" "אני חושב שהייתי מאוהב בך די הרבה זמן וששמעתי שההורים שלך לא מרוצים מהקשר שלך עם סקורפיוס אז ביקשתי מהם את ידך" הוא הסמיק קלות."אנחנו בקושי מכירים" מלמלתי נבוכה לא פחות ממנו. "אנחנו כן,אני מכיר אותך בכל אופן" הוא חייך אלי והמשיך "הצבע האהוב עלייך הוא כחול,הגלידה האהובה עלייך היא וניל צרפתי עם נגיעות ריבת חלב,את אמיצה,אוהבת לעזור לאנשים,ואת מתמרדת חסרת תקנה בנוסף על זה את גם יפה וחמודה..." הסמקתי קשות. למזלי המלצר נכנס ושם קץ לשיחה שלנו. הוא נתן לשנינו תפריטים וחיכה שנזמין. "מה את רוצה להזמין?" שאל אותי ניק. פסטה מוקרמת עם שמנת פטריות". אמרתי אחרי שסקרתי את התפריט. "מה שהיא אמרה" אמר ניק למלצר "ושני כוסות של יין לבן". "אבל היא קטינה" מחה המלצר. הסתכלתי עליו ואז ניזכרתי מי זה. הוא למד כיתה מעלי קראו לו פיטר הוא היה השומר של רייבנקלו.

"היא באחריותי" אמר ניק עם נימת אזהרה. המלצר הנהן ויצא מהחדר. עד שהאוכל הגיע דיברנו על עבודתו במשרד הקסמים בתור הלאי. כהאוכל הגיע אכלנו בדממה מביכה מעט היה לי מוזר השקט הזה כי מאז שפגשתי אותו לא הפסקנו לדבר. כסיימנו לאכול הצלחות פונו ומוזיקה שקטה התחילה להתנגן ניק הושיט לי את ידו והזמין אותי לרקוד ללא אומר. הנחתי את ידי בידו ונתתי לו להוביל אותי. רקדנו שם זמן מה כשפיתאום נישמע פיצוץ מחריש אוזניים. הכל נעשה שחור. שמעתי צרחות,בכי,אבל לא הייתי מודעת הראש שלי כאב ולא ראיתי כלום. לא ידעתי אם זה היה חושך או שקיבלתי מכה. צעקה אחת עלתה מעל כל הצעקות זאת הייתה הצעקה של ניק. "רוז זהירות" לפני שהבנתי למה הוא התכוון הרגשתי משהו קר כקרח פוגע בי... בלב.

הפרק הקודם		הפרק הבא