"בילי! תפתח את הדלת זאת בטח היא!" קראה גברת סמית' מהחדר אוכל בעוד מחסה את השולחן במפה הלבנה והחגיגית. "אוקיי" קרא בילי ורץ לפתוח את הדלת לדודה אליזבת. בפתח עמדה אישה נמוכה ושמנה, עפעפיה היו כבדים והיא לבשה שמלה מהודרת בצבע ירוק. דודה אליזבת הייתה אחותה של גברת סמית'. בילי חשב שהיא בכלל לא דומה לאחותה ואין שום דמיון ביניהם. את הביקורים של דודה אליזבת תמיד אהב בילי, היא תמיד הייתה מביאה לו מתנות וממתקים. "שלום לך מתוק שלי! כמה זמן לא ראיתי אותך!!" קראה דודה אליזבת בהתרגשות ונישקה את בילי. בילי הקטן ניגב את לחיו וחייך חיוך מבוייש לדודה אליזבת "שלום דודה אליזבת" אמר בילי. בינתיים מר סמית' הגיע לכניסת הבית "היכנסי! היכנסי! אויי אליזבת כמה זמן לא ראינו אותך!" אמר אדון סמית' בזמן שלחצו ידיים "בואי שבי! שבי!" קרא בזמן שהוביל אותה אל הסלון. "אז איך את?" שאל אדון סמית' בהתעניינות. "בסדר.. אני יודעת.." נאנחה אליזבת בעייפות "אני כבר לא צעירה כמו פעם.. אתה יודע"
בינתיים נכנסה לסלון גברת סמית' "אויי
אני ימשיך אחר כך..
|