מפלצת?

בימים האחרונים של המחלה שכבר ראיתי את הסוף מתקרב. לא נלחמתי, גם לא הייה במה להילחם, ידעתי שכבר אין סיכוי.
כבר לא יכולתי לקום בכלל מהמיטה, שלא לדבר בכלל על לחייך או סתם להוציא הגה מהפה. ראשי קדח מחום וכל גופי כאב.
כבר עברו חודשיים מאז ששמעתי את האחות ודוקטור קארלייל מדברים על זה שנגמר מלאי התרופות. לא האמנתי שעד עכשיו בכלל ישארו תרופות. לא האמנתי שאני בכלל ישרוד כל כך הרבה.
החבר הכי טוב שלי ג'וני, כבר מת ממזמן. לפני חודש בדיוק. אני זוכר שבאותו יום כשסיפרו לי שהוא מת, לא בכיתי. אולי בגלל שכבר לא היו לי דמעות בגוף.

כל חברי מתו ממזמן והוא נשאר אחרון. עכשיו שגם הוא הלך הרגשתי שאיבדתי הכל. הרגשתי שאני הולך על חבל דק, אם אני יצליח לעבור אותו אז אנצל. אם אני אפול אז אני ימות. לפעמים החבל התנדנד וכמעט נפלתי. אבל משהו תמיד החזיק אותי בחיים.  זאת הייתה אמא שלי.
פקחתי את עיניי לאט וראיתי את דוקטור קאלן מדבר עם אמא שלי משהו כמו "תשמור על הבן שלי" ו "תשתמש בכוח שלך". לא הבנתי על מה הם מדברים. כבר הייתי לקראת הסוף.
לא פחדתי. פשוט לקחתי את המוות בזרועות פתוחות. המילים האחרונות ששמעתי מאמי היו "תשמור על הבן שלי" ואחר כך היא מתה. עכשיו כשנשארתי לבד בעולם לא רציתי יותר להישאר בחיים. גם לא הייתה לי סיבה לעשות זאת

עצמתי עיניים מחכה למלאך המוות שיקח אותי..

הפרק הקודם		הפרק הבא