עכביש

הערות- שני הפרקים הבאים יבוססו על הסרט+ המשחק "ספיידרמן המופלא".

שני הפרקים מוקדשים לנועה lily an forever, ורעות forever and more.

השעה-9- עכשיו- שיעור מדעים- ואיפה אני? במרדף אחרי פלישיה הארדי ששודדת בנק! למרות שלא ככה התחיל היום הזה...

-פלאשבק-

התעוררתי בבוקר לריח הפנקייקים הטריים של דודה מיי, וירדתי למטה בריצה.

"בוקר טוב דודה מיי." אמרתי לה, מעמיס במהירות פנקייקים ובייקון על הצלחת.

אכלתי את האוכל במהירות ורצתי חזרה למעלה להתארגן ללימודים ולהיום בכללית.

אחרי שהייתי מוכן יצאתי מהבית עם התיק, לחכות לאוטובוס.

לפתע הארי אוסבורן, החבר הכי טוב שלי, הגיע עם הלימוזינה שלו "צריך טרמפ?" הוא שאל בחיוך משועשע "אתה יודע שכן." אמרתי לו ונכנסתי ללימוזינה "איך אתה יודע מתי תמיד להגיע?" שאלתי אותו בחיוך קל.

הגענו לתיכון מידטאון, וירדתי מהלימוזינה. הארי המשיך לתיכון שבוא אביו שם אותו, התיכון ל'עשירים'.

נכנסתי למבנה, ובלי לשים לב בזמן לחוש העכביש, פלאש זרק עלי כדורסל (אתם זוכרים את פלאש נכון?).

נפלתי על הרצפה בזמן שגוון צעקה על פלאש שהוא בריון ועוד כל מיני שטויות כאלו, ועזרה לי לקום.

חייכתי אליה "אתה בסדר?" היא שאלה בחיוך מודאג ומתוק. הנהנתי באיטיות "אני בסדר, גוון, אהה... את רוצה או-אולי לצאת איתי לראות סרט?" שאלתי קצת בגמגום (אתם קולטים? אני, ספיידרמן, הגיבור האהוב של השכונה, מגמגם), גוון רק נשקה אותי בלחי "מחר בשבע מהבית שלי." היא אמרה והביאה לי כתובת "דירה 2451." היא הוסיפה. הנהנתי אליה "נדבר אחר כך." אמרתי בחיוך והלכתי לכיוון כיתת המדעים, שהפלאפון שלי רטט, וראיתי שיש שוד בנק תדרי המשטרה, אז כמובן נכנסתי לשירותים, שמתי את התחפושת, והתנדנדתי לבנק בעזרת קורים.

-סוף פלאשבק-

יריתי על פלישיה כדורי קורים, עד שהיא נעצרה לגמרי "אוקי פלישיה, הגיע הזמן לחזור לכלא." אמרתי לה, והבאתי אותה לשוטרים שלה.

יריתי קור והתנדנדתי חזרה לתיכון "בבקשה שהוא עוד לא הגיע." אמרתי לעצמי בדרך, עד שהגעתי למבנה, ונכנסתי לכיתה בבגדים הרגילים שלי, מה שלא היה נחוץ כי הכיתה היתה ריקה, בעצם כולם היו בחוץ.

יצאתי החוצה עם המצלמה שלי, כיוון שהיה לי זמן לצלם את גוון, לעיתון ביה"ס.

ראיתי את פלאש מרביץ להאוורד "היי פארקר!" הוא קרא "בא תצלם את זה." הוא הוסיף "לא פלאש, תעזוב אותו." אמרתי לו, מה שהוא לא עושה "פשוט תעזוב אותו כבר!" צעקתי עליו, פלאש עזב את האוורד, ובמקום התחיל להרביץ לי.

הוא בפיל אותי לרצפה באגרוף, והתחיל לבעוט בי.

התקפלתי על הרצפה בכאבים, בזמן שגוון ראתה מה קורה, העיפה ממני את פלאש, ועזרה לי לקום "אתה בסדר פיט?" היא שאלה באותו חיוך דואג ומתוק. הנהנתי אליה "זה בסדר, חטפתי גרוע יותר." אמרתי לה בחיוך, היא גיחכה קלות.

הסתובבנו ביחד כמעט כל היום, מה שהיה ממש כיף, עד שהגענו לסיום היום.

הלכתי הביתה וראיתי שיש שיטפון מהמרתף, דודה מיי אמרה לי לקחת חפצים שאפשר להציל מהמרתף, וירדתי לשם.

התחלתי לחפש בין הדברים כשראיתי את התיק של אבא שלי.

-פלאשבק-

ספרתי עד חמישים והתחלתי לחפש את הורי.

ניגשתי לחדר העבודה במחשבה שאבא אולי שם, וראיתי את הדלת מאחור שולחן העבודה הרוס לגמרי, וזכויות רבות מנופצות בחדר.

"אבא!" קראתי והוא נכנס לחדר במהירות, וראה את כל הבלגן. הוא ניגש אל השולחן ולקח מהארות מסמכים, בזמן שאימי הרימה אותי ולקחה אותי משם.

נסענו לבית דודי, שם אבי ואימי אמרו לי להיות טוב, ושהום יחזרו בקרוב.

הם הלכו, ודודתי חיבקה אותי "הכל יהיה טוב פיטר, אל תדאג." היא אמרה בחיוך קטן.

כעבור כמה ימים היה בחדשות ידיעה שריצ'ארד ומרי פארקר, הורי, נהרגו בתאונת דרכים.

-סוף פלאשבק-

הפרק הקודם		הפרק הבא