הטהור והחצויה

לנגד עיניה ראתה רוז את אלבוס ואמה מתנשקים בלהט ליד עץ חג מולד.

אמה הבחינה ברוז מזווית עיניה והתנתקה מאלבוס.

"רוז! רוז!" היא קראה , אבל היה מאוחר מידי ורוז כבר רצה בחזרה לטירה.

החיבור של אמה היה נכון , היא חשבה. אולי מוטב היה אם אמה היתה נזהרת קצת.

לאחר כשתי דקות נעצרה מתנשפת .

אמה כבר לא היתה באופק.

היא נכנסה לטירה שכבר קושטה לכבוד חג המולד.

היא עלתה במדרגות , קפצה מעל המדרגה הנעלמת והגיעה לתמונת האישה השמנה, בכניסה לחדר המועדון של גריפינדור.

"עור בומסלנג" אמרה רוז את הסיסמא.

"יקירתי הסיסמא השתנתה היום בבוקר" אמרה האישה השמנה "איו סיסמא אין כניסה"

"יופי באמת" אמרה רוז בתיסכול והתיישבה על הרצפה , חושבת.

היא חשבה על סקרופיו ועל הנשף הקרב ועל אמה ואיך שבגדה באמונה.

למעשה העובדה שבן דודה ואמה התנשקו כלל לא הפריע לה , מה שהפריע לה היתה בעיקר עצם העובדה שאמה שיקרה לה.

לפתע , היא שמעה צעדים ומולה הגיח סקרופיו מקצה המסדרון.

"למה את לא נכנסת לחדר המועדון ?" שאל

"אין לי סיסמא היא החליפה אותה היום בבוקר" השיבה ושלחה מבט נרגז לעבר האישה השמנה.

"זה לא עור בומסלנג?"

"כנראה שלא"

"את נראת די מבואסת זה בגלל שאין לך את הסיסמא?"

"לא...זה לא קשור" היא השיבה , מכיוון שלא רצתה לדבר על כך.

"רוצה צפרדע שוקולד?"

"ברור" היא חייכה.

היא העריכה את סקרופיו על כך ששינה נושא.

רוז לקחה את השוקולד מידו של סקרופיו ואכלה.

"טוב , דוד שלי על הקלף" הודיעה רוז "יש לי איזה אלפיים קלפים שלו , אתה צריך ?"

"כן" הוא חייך.

"הנה קח" היא הושיטה לו את הקלף.

הוא התיישב לידה והחליק את הקלף לכיסו.

"חמש פצצות סירחון , שיקוי אבעבועות , חבילה של חטיפים למבריזנים , זיקוקי ג'ורג' , שרביט מתעתע , ממתקים מהדובשנריה" מנה אלבוס דברים שכנראה תיקו הכיל , כשהתקדם לעברם

"אוי" הוא הוסיף כשהביט ברוז וסקרופיו , היושבים אחד על יד השניה.

"איילי הצפון" הוא קרא לעבר האישה השמנה.

התמונה זזה ואלבוס נכנס לחדר המועדון ואחריו סקרופיו ורוז.

בקושי עברה דקה ואחד אחר השני מילאו התלמידים את חדר המועדון.

כששערה הזהוב של אמה הופיע בפתח התמונה , התחמקה רוז לכיוון המדרגות ועלתה בהן שתיים , שתיים.

רוז ידעה שלא תוכל לדחות את השיחה עם אמה לעד , אך העדיפה לקיים אותה מאוחר יותר.

היא זרקה למיטת האפיריון שלה את תרמילה , עלתה עליה והסיטה את הכילות.

היא שלפה את שרביטה מהתרמיל והתאמנה בלחש הריחוף בעזרת עט הנוצה החדש שלה.

לאחר כחמש דקות פסקה להטיל את הלחש והחזירה את השרביט לתרמילה.

לפתע , ראתה רוז מבעד לכילות המיטה את צלליתה נמוכת הקומה של אמה.

"רוז? רוז?" היא שמעה את קולה של אמה "אני , אני , לא התכוונתי , זה קרה כל כך מהר.

רק אתמול אחרי שהלכת לישון , אלבוס הציע לי לצאת.

לא התכוונתי שזה יצא ככה ו- ו- " קולה נשבר "אמרתי לאלבוס עכשיו שאני לא אבוא איתו לנשף ושאני מ-מ-מצטערת" היא סיימה ופרצה בבכי תמרורים.

רוז הסיטה את כילות מטתה וחיבקה את אמה.

                                                                                                    ~~~~~~~

תמיד שמחה לתגובות וביקורות  ^.^

הפרק הקודם		הפרק הבא