נשיקה ראשונה

היי, אז החלטתי לפרסם היום. כמו שאמרתי אני בחו"ל ועכשיו אמצע הלילה אצלי, אבל מה לעשות, אני באמת אוהבת פאנפיקים!

פרק שני - 

התנגשות מפתיעה

נקודת מבט מאלפוי:

"הוא רק העליב אותי, לא משהו רציני" צוטטתי את תשובת הוויזלית לאחיה.

"איך היא לא מתביישת?" אמרתי לעצמי. מעולם לא כעסתי ככה, ועוד על הוויזלית הזאת? הו, לא. זה לא מתאים בשביל דראקו מאלפוי!

אבל יש לי דברים יותר חשובים על הראש, אוי היא בחיים לא תסלח לי, אם היא הייתה רק יודעת, היא לא הייתה מתקרבת אליי בחיים. 

זו רק משימה! משימה קטנה, שאני יצליח בקלות. אני תלמיד שנה שישית, ואפשר לומר שגם תלמיד מוצלח מאוד.. אבל אני מפחד, במיוחד על ג'יני, אם האדון יידע כמה אני אוהב אותה... אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה!

הכל יהיה בסדר, אני רק אלך לדבר איתה, להבין למה המנוולת אמרה שאני העלבתי אותה.

נקודת מבט רון:

"היי, הרמיוני" קראתי למתולתלת השיער.

"כן רון?" היא שאלה, באופן די מוזר האמת, היא הסתכלה לי בעיניים במבט מאושר כזה, מפחיד!

"אהה.. אני דיברתי עם ג'יני קודם היא ממש מוטרדת. את יכולה אולי לדבר איתה.. כי אתן חברות וכל זה, נכון?" שאלתי בחשש. המבט של הרמיוני עדיין היה נעוץ בי.

"בטח, אני ידבר איתה! אל תדאג, אתה יכול לסמוך עליי." אמרה במהירוות ואז הוסיפה, "רון".

"תודה", היא נשארה שם. "הרמיוני" היא עדיין עמדה שם. "התכוונתי אם תוכלי ללכת לדבר איתה עכשיו!" כמעט וצעקתי עליה היא נראתה מהופנטת ולא קשורה לעולם, ממש לא הרמיוני שאני מכיר. למזלי, הצעקה שלי החזירה אותה למציאות והיא הלכה לחפש את ג'יני.

"היי רון" אמרה לבנדר הופיעה מאיזו פינה בחדר המועדון ועלתה למגורי הבנות מבלי שהספקתי אפילו להסתכל עליה. מוזר.

"היי.. לבנדר" אמרתי בכל זאת, לחלל הריק.

נקודת מבט הרמיוני:

וואו, רון היה כל כך חמוד כשהוא דיבר איתי.. רגע,מה אני צריכה לעשות? ג'יני! כן. אוקיי, אז איפה ג'יני.. 

"אוי אני כל כך מצטערת לא התכוונתי לפגוע ב..-" אמרתי מתנצלת, אני באמת לא התכוונתי להיתכל בו.

"מאלפוי.." הסתכלתי על הפנים החיוורות שלו בטיעוב. בעצם, אני לא מתנצלת, זה מאלפוי.

"מה את חושבת שאת עושה בוצדמית?" הוא אמר לי בערמומיות.

"אני בדרך לדבר עם ג'יני..- בעצם מה זה עניינך? עוף לי מהדרך!" צעקתי לו בפרצוף, אך הוא לא זז משם.

"עם ג'יני?" הוא שאל בתמימות לא אופיינית לו. מוזר.

"מה את רוצה מג'יני?" הוא שאל בהפתעה.

"אני והיא חברות, אני רק רוצה לדבר איתה." אמרתי, לא הבנתי מה דראקו הזה מנסה להוציא ממני.

"אז, רק, תאמרי לה שאני צריך לדבר איתה, זה בקשר לקווידיץ'" הוא אמר בבלבול ובחוסר אונים והתרחק משם. מאוד מוזר.

"רגע,מאלפוי, הפלת פה משהו. אוי, לא משנה." מה זה? הסתכלתי על תליון מזהב, ומכסף, הוא היה מעוטר באבני טורקיז יפהיפיות, אולי כדאי באמת שאני אחזיר את זה למאלפוי.

אבל בדיוק בשנייה בהתכופפתי כדי להרים אותה, מאלפוי צץ משום מקום והרים את התליון. משום מה הוא לבש כפפות, אני בהחלט לא יודעת מה קרה לו, אבל משהו מטריד אותו. בעצם, זה לא אכפת לי, זה מאלפוי!

סליחה, פרק קצר אני יודעת. אבל יש בו פרטים חשובים להמשך. מקווה שאהבתם אשמח לתגובות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא