מכשפה מתחילה

על המסך הוקרנה כעת תמונתם של הארי, ג'יני, הרמיוני ורון המבוגרים. "שלישיית הזהב" עמדה ונופפה לבניהם של הארי וג'יני ולבתם של הרמיוני ורון. אלבוס, ג'יימס ורוז נופפו גם הם בחזרה, ונערה מתולתלת אחת, שישבה בקהל, מחתה את דמעותיה.

"את בסדר?" לחש ניקו. איימי חייכה אליו, כרגיל, והנהנה בראשה.

הסרט נגמר.

הקהל יצא מהאולם, מתנודד על הרגליים שישבו זמן רב. ליאו, ניקו ואיימי מצאו את עצמם נדחפים בין המוני ילדים, נערים ומבוגרים.

"שנישאר כאן עוד קצת?" שאל ליאו את חבריו.

"אנחנו לא שומעים!" צעקה איימי, שכן הרעש היה בלתי נסבל.

ליאו הוביל את השניים החוצה, למקום שקט יותר.

"אתם רוצים שנישאר כאן עוד קצת? נלך לאכול," חזר על דבריו. ניקו הנהן, אך איימי לא הקשיבה.

מבטה של הנערה המתולתלת היה נעוץ בפינה רחוקה. היא הבחינה שעומדות שם שתי דמויות עטויות גלימות וברדסים. והדבר שהפחיד אותה יותר מכל היה, שהמבטים של הדמויות היו נעוצים היישר בה.

"איימי?" ניקו ניער חלושות את כתפה.

"הממ?" היא הפנתה אליו את מבטה, והתאמצה להתעלם מן הדמויות.

"את רוצה שנישאר כאן עוד קצת?" שאל ניקו באיטיות.

"מה? – אהה, כן, בסדר," אמרה איימי, והשלושה נכנסו בחזרה לאולם הכניסה של בית הקולנוע, שנהיה יותר שקט בינתיים, משום שרוב האנשים שצפו בסרט יחד איתם מיהרו לחזור לביתם.

המקום תיפקד גם כמסעדה קטנה, והם התיישבו על יד שולחן מרוחק, שהיה קרוב לאחד מקירות הזכוכית של האולם.

"תרצו להזמין משהו, חמודים?" שאלה אותם מלצרית שהתקרבה אליהם. היה לה קול דקיק וגבוה, שיער בלונדיני אסוף ומהודק בגומייה, וציפורניים ארוכות וצבועות בורוד חזק.

"כן, תודה," אמר ליאו, והביט אל חבריו בשאלה.

"אנחנו ניקח פיצה אחת, עם תוספת עגבניות," ענה ניקו.

המלצרית רשמה את הזמנתו. "תרצו לשתות משהו?"

"כן, שני 'ספרייט'," ענה ליאו. המלצרית הפנתה את מבטה אל איימי.

"ומה איתך, מתוקה?" שאלה. פניה של איימי הזדעפו.

"אני אקח רק מיץ תפוזים," אמרה בזעף.

"זהו, חמודה? את בטוחה שאת לא רוצה עוד משהו?" שאלה המלצרית במתיקות.

"אני בטוחה," ענתה איימי, וסובבה את גבה אל המלצרית.

הבלודינית הסתלקה משם בצעדים קטנים ומהירים, שערה האסוף מתנדנד ועקבי נעליה הגבוהים נוקשים על הרצפה.

"אני לא סובלת אותה," סיננה איימי. ליאו וניקו החליפו ביניהם מבטים.

"איימי?" שאל ניקו בזהירות. "קרה משהו?"

איימי הנידה בראשה, וקפצה שפתיים. "אני פשוט מרגישה קצת מוזר," ענתה.

הבנים החליפו מבטים ביניהם פעם נוספת, אך שתקו.

נשמעו נקישות, והמלצרית הבלונדינית חזרה אליהם, ובידה מגש.

"בתיאבון, חמודים," אמרה בקול מתקתק, ומיהרה להסתלק, כשהיא נועצת מבטים זועמים באיימי.

"חמודה, קלי," אמר ליאו בהיסח דעת. איימי, ששתתה את המיץ בעזרת קש מתוך הכוס הגבוהה שלה, הפנתה אליו את מבטה. "קלי?"

"ככה קוראים לה," הסביר ליאו. "קראתי את זה על התג שלה."

השלושה המשיכו לאכול ולשתות בשתיקה.

"איימי?" שמעו לפתע קול מאחוריהם.

הדוברת הייתה אישה מתולתלת, בעלת המון שיער חום וקול קצת מנדנד. עמד לצידה גבר גבוה וג'ינג'י.

האישה התקרבה אליהם בצעדים מהירים, והגבר השתרך אחריה.

האישה הושיטה את ידה לאיימי, אך התעלמה מהבנים.

"שמי הרמיוני," אמרה. "אפשר לדבר איתך רגע?"

הפרק הקודם		הפרק הבא