שי- נשף

פרק שלישי- שיעור בריקוד

"וואו, אני עדיין לא מאמינה שאתה הולך עם מאז לנשף!"

"בתור שיזאו." גיא הדגיש, כמו בכל פעם שקלי הייתה מעלה את הנושא.

קלי צחקקה ונענעה בראשה, דבר שגיא החליט להתעלם ממנו לחלוטין.

הייתה זאת שעת צהריים והשניים ישבו במערת השיזאו (השי- לייר) והכינו שיעורים. למעשה, קלי הכינה וגיא סתם שרבט דברים בשולי הדף.

"הגעתי!" נשמעה קריאתו של מאז. "על מה דיברתם?"

"שום דבר מיוחד..."

"גיא..." אמר מאז לפתע, "תגיד-"

גיא הרים מבט מופתע, מנסה לפענח את טון הדיבור של חברו.

"אתה... לא שינית את דעתך, נכון?! אתה עדיין הולך איתי... נכון? אני אבין אם אתה לא רוצה."

"למה שאני לא אבוא?" גיא התפלא שמאז שואל, "הרי הבטחתי לך. וגם קניתי כבר שמלה..."

מאז האדים. גיא כנראה לא היה צריך לדבר על השמלה... יאפ. נשמע מאוד מוזר כשחושבים על זה.

אבל לחשוב על זה, לא היה זמן, משום ששנייה אחר כך, שילה, השפתיים האדומות שעל המסך, החלה לקרוא "מקרה חירום, מקרה חירום!" (שימרג'נסי נשמע הרבה יותר מגניב. כן- ראיתי שיזאו באנגלית כמו שבטח הבנתם. בעיה?!)

וגיבורת העל שלנו, יחד עם שני עוזריה הנאמנים, יצאו להציל את העולם!!!

"קלי..?" שאל גיא באותו הערב, "תגידי, יש מצב שאת מלמדת אותי לרקוד??"

קלי הסתובבה אל אחיה. מצמצה. ואז פרצה בצחוק מתגלגל. "ללמד אותך לרקוד?! סלואו, אתה מתכוון?"

"כן. מה כל כך מוזר בזה שאני מבקש?!" נעלב גיא.

"לא, כלום. פשוט... מה אף פעם לא רקדת?!"

"לא!"

"גם לא באירועים?"

"לא."

"אף פעם?"

"לא. לא רקדתי אף פעם!"

"אני לא חושבת שאני האדם המתאים ללמד אותך..."

"למה?"

"כי אתה אמור להיות בת בנשף. אז אם אתה רוצה ללמוד, אתה צריך לרקוד עם בן זוג. עם מישהו... אולי תשאל את מאז?"

גיא מצמץ. "את מאז...? את רוצה שאני אשאל את... מאז?!"

"למה לא? זה גם הכי טוב, כי גם בנשף אתה תרקוד איתו..."

"אני לא יכול לבקש ממאז!" גיא התעצבן, "אנחנו רוכבים על סקייטבורד ביחד, משחקים במחשב ביחד. דברים של בנים. אנחנו לא רוקדים ביחד!!!"

"בנשף אתם תרקדו ביחד..."

"זה לא אותו דבר!"

"למה?"

"כי... נו. יש שם אני לא אהיה אני, אלא שיזאו."

"אז תבקש ממנו להתאמן גם בתור שיזאו!" ענתה קלי כאילו היה זה מובן מאליו.

"אבל... אבל..."

"גיא-" אמרה קלי בנימה רצינית, "הוא החבר הכי טוב שלך. וכמו שאמרת אתם תמיד עוזרים אחד לשני. אז הוא אמור לעזור לך. וחוץ מזה הוא הרי זה שצריך שתרקוד איתו בנשף!"

"אבל..."

"בלי אבל!"

גיא לא הולך לבקש ממאז. הוא לא. מספיק שהם הולכים לרקוד ביחד בנשף, הוא לא צריך גם חזרות. אבל מה אם בנשף גיא לא יהיה מוכן... הרי שיזאו תהפוך לבדיחה.  והוא לא רוצה שזה יקרה! נכון שלא?

"תגיד, מאז," התחיל גיא ונעצר.

"כן?" ענה מאז בפה מלא בסנדוויץ עם חביתה.

"אממ... אני לא בטוח שאני יודע לרקוד. זאת אומרת, אך פעם לא ניסיתי אז... אני לא יודע איך אני אהיה בנשף..."

"ללמד אותך?" שאל מאז, כאילו מדובר בשאלה הרגילה ביותר בעולם.

"אמממ... אני מניח שזה מה שרציתי לבקש..."

"למה לא אמרת קודם?"

"אוקי, מוכן?" שאל מאז, אחרי שהדליק ביוטיוב מנגינה איטית, שאם לומר את האמת- ממש הלחיצה את גיא.

"כן... לא... לא יודע... חייבים להתאמן?" פתאום זה לא היה נראה לו כמו רעיון טוב.

"כן! אתה לא רוצה לעשות בושות בנשף, נכון?!"

"אנחנו לא חייבים לרקוד שם..."

"כן. וזה רק יגרום לאנשים לצחוק עלי יותר!"

"צודק... טוב, בסדר. מה עושים?"

"קודם כל קום ותתקרב לפה." ציווה מאז. "יופי," מאז אמר בגיחוך אחרי שהביט בגיא שהתקרב, כמעט בזחילה.

"מה עכשיו?"

"אממ, אתה הבחורה, אז אתה צריך לשים ידיים על הכתפיים שלי, ואני על המותניים שלך." מאז נראה כאילו דיבר על משהו מובן מאליו, ולעומתו גיא היה אדום ומובך. 

"מממה?" הוא מלמל. 

"נו, באמת! פשוט תעשה את זה!"

גיא בלע רוק בעצבנות, אבל בכל זאת שם את ידיו על הכתפיים של מאז, מנסה לא להסתכל על חברו, שהיה פשוט קרוב אליו בצורה מטרידה.

"יופי. עכשיו תורי." אמר מאז מיד והניח את ידיו על המותניים של גיא. וזה היה כל כך מפתיע!

גיא התנתק וקפץ כמה מטרים אחורה.

"נו, באמת, אחי!" מאז נאנח, "אנחנו בחיים לא נתקדם ככה!"

"כי אני לא רוצה להתקדם!!!" גיא התלונן, "זה... זה מוזר ככה!"

"מה זאת אומרת?"

"ככה. אנחנו שני בנים שעומדים ממש- ממש קרוב אחד לשני. וזה נראה מוזר!"

"אוקי..."

"יש לי רעיון!"

מאז הרים גבה, נראה שמשהו הפריע לו, אבל הוא שתק.

"אני אשתנה לשיזאו. הרי בנשף אני ממילא אהיה היא, אז זה לא משנה!"

"איך שאתה רוצה..." מאז התלבט רגע אם להוסיף משהו, אבל החליט לשתוק.

"קדימה כוח הבנות!" קרא גיא, ומאז ראה איך שיערו מתארך ומופיע בו גוון ורוד, פניו מתאפרות ובגדיו מתחלפים לשמלה וורודה ומגפיים בעלות העקבים הגבוהים.

"אז עכשיו אתה לא תקפוץ?!"

"אני אנסה."

מאז הפעיל את המוזיקה בשנית, נאנח תוך כדי.

האימונים לא לקחו הרבה זמן. למעשה, גיא קלט את הצעדים מהר יחסית. וזה גם לא היה נורא כל כך! זה מה שהוא חשב לעצמו בדרך הביתה. למרות שזה עדיין היה כל כך מוזר לחשוב שהוא רקד  סלואו עם מאז. עם החבר הכי טוב שלו. עם בחור אחר.

כשחושבים על זה, גיא יכול היה אפילו להגיד שהוא כמעט נהנה מהחזרות. כמעט. וטוב, הוא גם לא יגיד את זה...

הוא ניסה לא לחשוב על כך, אבל הייתה לו מן הרגשה מוזרה כזאת שהוא לא הצליח להסביר. הוא הרגיש כאילו כולם יודעים משהו שהוא לא יודע. או, עדיין לא ידע. במיוחד קלי. אחותו תמיד הביטה בו במבט מוזר, עם חצי- חיוך מסתורי כזה. טוב, הוא לא היה שונה במיוחד מהמבט יודע- כל הרגיל שלה, המבט שהיה על הפנים שלה מאז שגיא הפך לשיזאו וקלי הרגישה מומחית הרבה יותר ממנו בתחום. ויכול להיות שאפילו לפני היה לה את המבט הזה. גיא לא היה לגמרי בטוח... אבל מה שידע הוא שהמבט שלה השתנה טיפה מאז כל עניין הנשף הזה. הוא נהייה יותר... מרושע. כן- קלי הייתה מחייכת אליו כל הזמן בחיוך מסתורי כזה. זה לא היה קורה קודם. והיא גם שואלת אותו כל מיני שאלות מוזרות כאלה... או שאולי גיא מדמיין את כל זה רק בגלל שהוא לחוץ מהנשף, וכל זה בכלל לא קשור לאחותו, אלא לעובדה שבעוד כמה שבועות כל מי שמכיר אותו, הולך לפגוש אותו בתור בחורה. והרי מיליון ואחד דברים יכולים להשתבש! יכולים לזהות אותו, או שהוא לא יצליח לרקוד נכון מרוב הלחץ, או שמאז לא יאהב את השמלה שלו, או שאיפור לא יתאים לבגדים, או... כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש!!!

גיא נענע את ראשו והחליט לחשוב על משהו אחר.

הפרק הקודם		הפרק הבא