השועל והכלב.

      כשהלכתי לישון בערב.. חשבתי על סיריוס. במשך ארבע שנים, כל הקשר שלי הילד הזה והחבורה שלו , היה מדי פעם כשהם היו חיות , ושלום במסדרונות.

זה רק היום השני ללימודים , וכבר ראיתי אותם יותר פעמים ממה שראיתי את עצמי במראה. הוא חיכה לי, ישב לי במקום. איך הוא ידע איפה אני יושבת ? שאל מישהו ? הסתכל פעם וזכר ?  הוא לקח שתי פרוסות טוסט , ושאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו לטיול במדשאות.

 הייתי כל כך מבולבלת , ומופתעת , ואמרתי לא. לשבריר שניה היה מבט נעלב על פניו, ומיד הוחלף בחיוך מרושע. לא מחמיא לו החיוך המרושע הזה, הוא נראה כל כך לא נחמד ככה , כל כך .. מסוכן. הוא אמר בסדר , הפיל את הטוסטים שהכין והלך חזרה לחבריו.

הייתי המומה , לא התיישבתי, הרגשתי מוזר. הסתכלתי עליו מתיישב ומתחיל לאכול, ג'יימס שאל אותו משהו , אבל הוא פשוט עשה 'לא' עם הראש והמשיך לאכול.

באותו ערב לא היה לי תאבון בכלל. הרגשתי פשוט חרא. מי הוא ומי החברים שלו שיהרסו לי את שני הימים הראשונים של השנה החמישית ?!

יצאתי מהאולם אחרי עשר דקות. יצאתי החוצה, למדשאות , ונכנסתי לדמות השועל שבתוכי. כל כך יותר כיף להיות שועל.

אני שומעת הכל, אפילו את צלילי הרוח הנושבת אני שומעת. ולמרות שחושך, אני רואה הכל בבירור כאילו אמצע יום בהיר.

טיילתי ליד האגם .. בשולי היער. רצתי. אני אוהבת לרוץ בתור שועל, במהירות מסחררת, אני לא צריכה לחשוב על כלום, להתרכז בכלום, רק בריצה.

חלק קטן בי , קיווה לפגוש הלילה את הכלב השחור הגדול והחברים שלו. אולי הם יצאו החוצה גם ?  אבל לא.. לילה שקט ובודד.

חזרתי מאוחר לחדר שלי אחרי שכל הבנות כבר ישנו , נכנסתי למיטה ונרדמתי מהר. לא ישנתי כל כך טוב בלילה , אבל קמתי ערנית מאוד. החלטתי שדי לשטויות , להתרכז בלימודים. זאת שנה חשובה, יש בגרויות ואני לא צריכה שוב דבר אחר שיעסיק אותי יותר מדי.

היו לי שעתיים שיקויים על הבוקר עם גריפינדור. שיעורים עם גריפינדור והפלפאף בדרך כלל נחמדים. רק עם סליתרין אני לא נהנית.

הגעתי ראשונה לכיתה והתיישבתי בספסל האחורי. בדרך כלל אני יושבת לבד. לפעמים אם למישהו אין מקום הוא יושב לידי , אבל אין לי שותף או שותפה קבועה כמו לרוב. חמש דקות אחרי שהשיעור התחיל נכנסה בשערה לילי אוונס, והתיישבה לידי בשקט כיוון שזה המקום היחיד שנותר. חייכתי אליה חיוך ידידותי , והתחלנו לעבוד. דיברנו קצת, היא ילדה ממש נחמדה אני חייבת להסתובב איתה יותר.

יצאנו מהשיעור לכיוון ארוחת הצהריים. ג'יימס וסיריוס הלכו מאחורינו וצחקקו. "הי אוונס, מה שלום סבר מאוס ?!"  ג'יימס כל הזמן צוחק על סנייפ , סתם תלמיד סליתרני נידח. הוא עושה את זה כדי לעורר את תשומת ליבה של לילי, כולם יודעים את זה, אבל היא לא ממש מבינה ומתעצבנת נורא!

היא התחילה ללכת מהר יותר והוא רץ בעקבותיה. נשארתי ליד סיריוס. "היי" חייכתי אליו. 'הי' הוא אמר, ולא החזיר חיוך. המשכנו ללכת בדממה, בדרך כלל אין לי בעיה עם שקט.. אני אוהבת שקט. אבל בשקט הזה היה משהו יותר מדי מעיק. "נכון מבאס כמות השיעורים שקיבלנו עכשיו ... ? " שאלתי , שאלה כזאת מטומטמת, אבל הייתי חייבת לעשות משהו. "לא." הוא אמר והתחיל ללכת בצעדים יותר מהירים. איזה גס רוח ! אוף בשביל מה בכלל אני מתעסקת עם המפגר הזה.

היום עבר בשקט .. יום רגיל. כמו שאני אוהבת. החלטתי הלילה להישאר בדמות האדם שלי, ולא להפוך לשועל.
ישבתי על המיטה והסתכלתי על הירח. ירח מלא , מקסים שכזה , הרבה זמן לא ראיתי. פתאום בזווית העין קלטתי תנודה מהיער, ויללה חזקה של כלב.
לא נביחה, יללה, כמו זעקת כאב ! משהו בי הזדעזע, לא יודעת מה קרה לי, תוך שניה הייתי על הרגלים בדרך החוצה , להגן על הכלב הפצוע !  עוד לא סיימתי לרדת את המדרגות החוצה למדשאות וכבר הייתי בדמות השועל.
שמעתי הכל בברור פתאום. יללות קטנות , כמו בכי , של כלב. רצתי לשם במהירות , כשהגעתי ראיתי אותו, את דמות הכלב של סיריוס, שוכב בקצה היער, פצוע, מכוסה בדם כאילו משהו נגס בו, ופצע אותו. הייתי בשוק, למה הוא לא ברח?  מה קרה לו ? הוא הסתכל עלי , והסתכלתי עליו חזרה.
העיניים של הכלב, בדיוק כמו העיניים שלו, אותה הבעה, אותה דאגה, אותה סקרנות. כל כך זיהיתי את סיריוס בכלב הזה, שהתחלתי לפחד שהוא מזהה אותי בתוך השועל.
נעמדתי לידו, כאילו כדי לתמוך בו שיקום ,אבל הוא רק המשיך להסתכל עלי במבט סקרני. בסופו של דבר הוא קם, בלי העזרה שלי, הסתכל עלי עוד מבט אחד אחרון , ורץ .
לאן הוא רץ ?! למה הוא לא חוזר לטירה ? מישהו צריך לטפל בו !  הוא רץ לכיוון הצריף המצווח ! אבל למה ? זה לא ענייני , לא מעניין אותי , כבר אמצע הלילה , שיעשה מה שהוא רוצה. שיהרוג את עצמו מצידי !  צמרמורת עברה בי לצד המחשבות הזאת.
חזרתי בצעדים איטיים לחדר, מנסה לגרום לעצמי להירדם. כל כך הרבה מחשבות . למה הוא נפצע ? למה הוא לא חזר לטירה ? איפה ג'יימס , הוא אייל גדול הוא יכול היה להגן עליו !  ולופין ? הוא נראה זאב מאוד מאוד מפחיד! העכברוש בטח ברח מזמן. היה לי מאוד קשה להירדם , אבל בסופו של דבר נרדמתי.  לא יודעת בכלל, מה עוד מצפה לי.  

הפרק הקודם		הפרק הבא