חי בסרט

היי.

לפני שתקראו את הפרק רציתי להודיע שאני הולכת לעלות פרק חדש רק פעם בשבוע.

נ.ב. תודה על כול התגובות שכתבתם (:

פרסומות

הארי, רון והרמיוני ישבו בשורה אחת עשרה יחסית באמצע. מקומות טובים, לדבריה של הרמיוני שראתה

הרבה סרטים בחייה.

רון החזיק דלי פופקורן גדול לכולם, הם קנו גם שלושה כוסות קולה בינוניות.

"אולי זה רק צירוף מקרים מאוד מוזר." ניסה למצוא סיבה הגיונית.

"ממ… בטח. לגיבור בסרט יש שם זהה לגמרי לשלי, מראה זהה, אותה צלקת, סיפור דומה, חברים שנראים

כמו שאתם נראתם כשהיינו בני אחת עשרה… להמשיך?" השיב הארי.

"אני רק מחפש הסבר! לא יכול להיות שיהיה סרט שמספר על עולם הקסמים אצל מוגלגים!" הוא התרגז.

הרמיוני קטעה את שניהם "נראה עוד מעט, יש רבע שעה של פרסומות ואז הסרט יתחיל."

מצחו של רון התקמט "למה צריך פרסומות?"

"כנראה בשביל לגרום לנו לסבול."

"אה."

האולם התמלא כמעט בבת אחת.

לרגע אחד השלושה כמעט קבלו התקף לב.

ילדים בגילאי יסודי ונוער בגילאי חטיבות ביניים ותיכון זרמו לאולם.

והם לבשו גלימות בצעי בתים שונים וכובעים מחודדים. כמה מהם החזיקו שרביטים.

היו גם גברים ונשים בגיל של הארי, רון והרמיוני, ואפילו יותר מבוגרים שלא הגיעו עם ילדיהם.

כולם ופטפטו. ההתרגשות הייתה ניכרת באוויר.

הפרסומות התחילו, וכפי שהרמיוני אמרה, אלה היו חמש עשרה דקות של שעמום ועינוי.

הארי החליט שאם יילך שוב לסרט, הוא ייכנס כשהפרסומות מסתיימות.

הרמיוני הביטה בפרסומות בחוסר עניין, אילו רון לא התיק את מבטו והתרגש מהתמונות הזזות.

הוא לא הפסיק לפלוט קריאות הפתעה כמו ילד שנמצא פעם ראשונה בלונה פארק.

אי אפשר להגיד שזה לא משך מבטים נוזפים.

בניגוד אליהם, הארי לא ממש הקשיב, אז הסרטונים שהורצו על המסך לא היו יותר מקולות עמומים באוזניו.

ארבעה נערות ישבו לידם. בנות שש עשרה בערך. הן דברו וצחקקו.

"אני לא מאמינה. סוף סוף הסרט יצא!" אמרה נערה שהייתה לבושה כמו גריפינדורית.

"כן, חיכיתי לזה שנים. מעניין איך הארי יראה." ענתה חברתה, לבושה בתלבושת של בית ריינבקלו.

בחורה שלישית, שלבשה גלימת שחורה חצאית ירוקה משובצת וחולצה לבנה עם עניבה ירוקה מפוספסת,

כמו הסלית'רניות, אמרה בהתרגשות "עזבי את הארי, מה עם דראקו?"

הרביעית, שלבשה את תלבושת הבית האחרון שנותר, בית הפלפאף השיבה בבוז,

"אני אף פעם לא אבין את האובססיה שלך כלפי מאלפוי. הוא שחצן והוא היה אוכל מוות!"

הסלית'רנית מחתה "הוא לא רצה להיות אוכל מוות והוא הציל את הארי! המשפחה שלו עזבה את וולדמורט

לפני שהוא הפסיד."

"מה שתגידי, אבל אני דווקא רוצה לראות איך הרמיוני תיהיה בסרט. אני מקווה שהשחקנית שתשחק אותה

תשמור על החזות החכמולוגית-יהירה-מצחיקה שלה."

הארי לא הבין איך הן יודעות כול כך הרבה על העולם שלו. זה קצת מטריד.

האמת שזה היה מאוד מטריד.

הוא הביט על רון והרמיוני, שלפי הבעות הפנים שלהם, גם הם שמעו דברים דומים.

"וואו, האנשים פה מכירים אותנו," לחש רון "זה מפחיד."

"עכשיו אתה מבין למה לא כיף להיות מפורסם?" אמר הארי חרישית.

הפרסומות נגמרו והם השתתקו.

הלוגו 'הארי פוטר' בפונט שהזכיר ברקים הופיע על המסך על רקע כהה. מוסיקת מתח נשמעה.

צווחות התרגשות פרצו באולם והושתקו על ידי אנשים אחרים.

"טוב, הנה זה בא." אמר הארי.

לא רשמתי, אז: ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג הגאונה שהמציאה את העולם והדמויות האלה

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא