הדרך לאמת

הנה עוד פרק, מקוות שתהנו! נשמח לתגובות ^^

פרק שני

בית המלון של משפחת מאלפוי היה בית המלון הכי פופולרי בעיירה, היו בו מעל למאתיים עובדים, חדרים מטופחים בעלי המכשירים הכי חדשניים. וכל בית המלון הזה היה תחת פיקוד המאלפויים. 

"ווינקי!" קריאה עמומה נשמעה מן הלובי.

"האם אדונילי מאלפוי רוצה לשתות ממיץ האגסים שהכון-הכנתי?" שאל קול נלהב.

"לא, ווינקי! אמרתי לך שאני לא אוהב מיץ אגסים מעל מיליון פעמים בערך." אמר דראקו מאלפוי בקול אכזרי.

"אז מה אדונילי רוצה?" קדה האישה הקטנה קידה מוגזמת מדי, ואפה נגע ברצפה, אף שניתן לשמוע את האכזבה בקולה.

"רק רציתי לוודא איתך שאולם החתונות שלנו מוכן, מחר אמורים להתחתן איזה שניים". אמר האדון בפיזור נפש, המשרתת הזאת כבר עולה על כל עצביו.

"כמובן אדונילי, ווינקי מצחצחת את אולם החתונות כבר שבוע, הולך להיות מחר מושלם" זרחה הגמדונת כשאדונה חייך אליה וציווה ממנה ללכת. 

~~~~~~~

ושוב, בפעם המי יודע כמה, צ´ו סידרה לו את העניבה. "מושלם." היא אמרה ופנתה להביט על המראה, ששם השתקפה בבואתם המחויכת והלחוצה, לבושה בבגדים מפוארים. "הארי, אתה מתאר לעצמך? עוד כמה זמן, אנחנו נהיה מוכרזים כנשואים! זה לא מדהים?"

"אני לא יכול לחכות."

צ´ו חיפשה את ידו ותפסה אותה. היא קירבה אותה אל גופה והסתובבה אליו. "היום הזה שייך רק לנו."

הארי עשה צעד לכיוונה. "אז אל תשכחי ליהנות ממנו."

היא לחצה את ידיו לחיצה קלה. "אל תדאג, אני יכולה להבטיח את זה בקלות."

הם עמדו ככה כמה עוד כמה שניות, או אולי דקות, ורק בהו בדמות אחד של השנייה, בדמות שהולכת ללוות אותם לשארית חייהם.

"האם אתה, הארי ג´יימס פוטר, לוקח את צ´ו כאישה?"

הארי מצמץ בעיניו. רק לפני רגע הוא עמד עם צ´ו בחדרם, לא? הוא הסתכל למטה. מה זה פתאום כל האנשים האלה? הוא היה כל כך מסוחרר מהתרגשות ולא שם לב לכלום.

"סליחה..?" הוא שאל.

"אתה לוקח את צ´ו לאשתך?"

את האמת, על זה הוא לא חשב.

הוא אהב את צ´ו מאוד, אך האם היא האחת? היא השפיל את מבטו.

פתאום כשאמרו לו את זה הוא שם לב איזו מחויבות זו.

לא לאהוב אף אחת אחרת, לא לריב, לא להסתכל על אף אחת...

האם הוא יהיה מסוגל לעמוד בזה?

הוא לא עשה דברים יותר מידי פרועים ואמיצים בחיו, אך האם הוא מוכן להתחיל כאן? האם הוא ייתן צ´אנס לחיים חדשים?

"כן.." הוא אמר בקול חלש.

הוא הרים מבט אל צ´ו ונשם נשימה עמוקה, "כן."

"אתה רשאי לנשק את הכלה" הכריז הכומר וכמאית שניה לאחת מכן צ´ו פרשה את זרועותיה סביב הארי והדביקה את שפתיה לשפתיו. נשימותיהם היו כשל אחד.

הארי ניתק את שפתיו משפתיה החמימות. וואו, איזה הקלה. הוא הרשה לעצמו לחייך לבסוף חיוך קטן, שבטעות נפרש עד האוזניים.

~~~~~~~

"אתה חייב להאמין לי!" צעקה הבחורה בייאוש, קולה העדין והשלו כבר אינו כמו שהיה פעם."כולנו קוסמים! אני לא משוגעת. אני יודעת שזה נכון!" המשיכה הבחורה, שערה הבלונדיני מסתיר את פניה."את לא יודעת מה את אומרת! תפסיקי לקשקש!" צרח ראש המוסד לחולי נפש - אנטוניו דולוחוב - על הבחורה המסכנה באימה. הוא הושיט את ידו לעבר המגירה שבשולחנו והוציא ממנה את התיקייה שלה.

שם: לונה לאבגוד

גיל: 18 וחצי

סיבת ההכנסה למוסד: מתעקשת על קיום של יוצורים קסומים ובני אדם בעלי כוחות קסם.

מאמינה שכל אנשי העירייה הם קוסמים ויצורים קסומים שזכרונם הוחלף.מאשימה חבורה שנקראת " אוכלי מוות".

גזר דין: התאשפזות. הניתוח נקבע ל - 6/1/2000

"לונה, לונה, תאריך האשפוז שלך הולך וקרב. בקרוב את תיהי חופשייה מכל השגעונות האלו." אמר בחיוך מזויף. "השטויות שאת מדברת עליהם ימחקו מהעולם." הוסיף ובעינו הופיע ניצוץ של ניצחון."לא! לא! אתה חייב להקשיב לי.." צעקה לעבר אותו האיש, שישב בנחת מאחורי שולחנו, צופה בשני השומרים הגדולים מרימים אותה ומתחילים גוררים אותה לתאה. "למה שאני יקשיב לך? איזה הוכחות יש לך?" שאל. פרצופה הנכנע של לונה בישר לו על ניצחונו בקרב הקטן שלהם.

הפרק הקודם