אהבה סודית

קודם כל תודה לכן זה הפאנפיק הראשון שלי שלא כתבו לי בו הערות פוגעות אז תודה.
חוץ מזה אני כל כך שמחה מזה אמא שלי קראה את הפאנפיק והיא קראה רק את הספר הראשון אז היא לא יודעת על מערכת האהבה-שנאה בין לילי וג'יימס.
אז הפרק עכשיו הוא חודש אחרי מנקודת מבט של ג'יימס כי הגיע הזמן.

חלף חודש מאז שהחלטנו להיות ידידים.
כשאני ליד לילי אני מסתיר את זה אבל אני כמעט תמיד עצוב מכך.
אני מקבל את העובדה שהיא רוצה שנהיה ידידים אבל היא שחכה דבר אחד פשוט אני-אוהב-אותה.
אני אוהב אותה כבר מהשנה השלישית שלנו ומציק לה לצאת איתי, אבל היא שחכה את זה ביום שהחלטנו שאנחנו ידידים.
אני עדייין לא מבין למה היא נישקה אותי באותו יום אם כל מה שהיא רוצה הוא להיות ידידה שלי.
באותו יום היא גרמה לי לפתח תקוות שאולי היא אוהבת אותי אבל בסוף היא לא ואנחנו רק ידידים.
כשאני רוצה לשמח את עצמי מה שקורה הרבה מאוד פעמים אני אומר לעצמי שהיא לפחות לא שונאת אותי וזה נכון אבל היא גם לא אוהבת אותי.
זה מה שאני עושה כל היום מהרהר בעובדות כאלו עד שסיריוס מחליט שאני צריך לצאת מהבית אל ה"חברה" שלי גם אם זה אומר בלעדיו.
ככה זה כל יום, עכשיו אני בדרך ללילי כרגיל. אני מופתע שהיא אף פעם לא שואלת אותי על זה שאני בא אליה הבייתה כל יום.
הגעתי אל פתח בייתה ודפקתי בדלת.
הדלת נפתחה ולילי נגלתה אלי.
"היי ג'יימס" אמרה מחייכת.
הוצאתי גם אני חיוך מבעד לשפתי והחזרתי גם לה היי.
"בוא תיכנס" אמרה ונכנסתי.
"לילי..." אמרתי לא יודע איך להמשיך כל יום אני מנסה להגיד לה שאני לא רוצה להיות רק ידיד שלה אבל לא מצליח.
"מה?" שאלה.
לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי היום אני אומרת לה "לילי אני יודע שאת רוצה שנהיה ידידים אבל..." רציתי להמשיך אבל היא קטעה אותי באמצע.
"ג'יימס... אתה יודע שאני מרגישה אלייך משהו ובחודש הזה הרגש הזה רק התחזק אבל אני לא יכולה לצאת איתך, אני שנאתי אותך במשך שנים וכל הבית ספר יחשוב שאני משחקת בך" אמרה לי חושפת את חששותיה.
"לילי ממתי אכפת לך מה כולם אומרים?" שאלתי.
"לא אכפת לי מה אחרים חושבים. אבל אתה שוכח משהו החברות שלי הן חלק מהאחרים אלו" השיבה לי.
"בסדר אבל מה אם הן לא ידעו" אמרתי בחיוך קונדסאי.
"איך?" שאלה.
"הקשר שלנו יהיה סודי" אמרתי לה עדיין בחיוך קונדסאי.
"אני לא יודעת ג'יימס זה לא מתאים לי" השיבה לי בחשש.
"לילי רק תנסי מה כבר יקרה?" שאלתי.
"ג'יימס... אני לא יודעת זה לא מתאים" אמרה לי שוב בחשש.
"בבקשה לילס..." אמרתי לה משתמש בכינוי שלה.
"לא ג'יימס פשוט לא" אמרה גורמת לי לכאב.
"לילי בבקשה... את לא תסבלי אני מבטיח."
"אני יודעת שאני לא אסבול ג'יימס אבל מרגיש לי לא מוסרי להסתיר מכל העולם שאנחנו ביחד רק בשביל שהחברות שלי לא יחשבו שאני מנצלת אותך"
"אבל את לא תנצלי אותי ושנינו יודעים את זה. חוץ מזה זה יהיה סוד, אף אחד לא ידע על זה"
"אוקיי ג'יימס אני נכנעת, אבל אם אפילו אחת מהחברות שלי לא תדבר איתי בגלל זה אתה תסבול"
"באמת לילס? את רצינית?" שאלתי אותה, לא שם לב לחיוך שעלה לי על הפנים.
"כן אני רצינית אבל אם אתה תגרום לזה שהן לא ידברו איתי מבחינתי אתה יכול למות" אמרה גורמת לי לצחוק.
"ליל אם אני יכול למות מבחינתך את יכולה למות מבחינתי" אמרתי משתמש בכינוי השנוא עליה.
"ליל? אוקיי גם אני יכולה לשחק במשחק הזה ג'יימי..." אמרה גם היא משתמשת בכינוי השנוא עליי.
"בואי נעשה עסקה, את לא תקראי לי ג'יימי ואני לא אקרא לך ליל"
"בסדר..." אמרה ואחרי המילה הזאת הייתה ביננו שתיקה מביכה עד שלילי שברה אותה.
"ג'יימס אתה שקט היום מה קרה?" שאלה בצניות בשביל לשבור את השתיקה.
"היום.. בואי נראה.... היום זאת שאני מציע לה לצאת איתי מהשנה השלישית הסכימה ועוד מרצונה החופשי" אמרתי גם אני בציניות.
"באמת? מי זו?" שאלה שוב בציניות.
"את" עניתי וצחקנו.
"ג'יימס יש משהו שרציתי לשאול אותך כבר מזמן..."
"והוא?" שאלתי.
"למה אתה והחברים שלך קוראים אחד לשני ככה כלומר אני יודעת שהם קוראים לך קרניים, לסיריוס אתם קוראים רך כף, לרמוס ירחוני ולפיטר זנב תולע אז למה?"
"אה זה, זה משהו שאת צריכה לגלות לבד כי ממני את לא תוציאי את זה" אמרתי וזו האמת אני לא מתכוון לספר לאף אחד אפילו לו לה את הסיבה לזה.
"נו באמת, זה לא כאילו משרד הקסמים יעצור אותך אם תספר לי"
אמרה וכאן לא ידעה עד כמה היא טועה...

אוקיי נראה לי יצא בסדר אבל אולי בשביל חלק מכן זה הולך מהר מדי למרות שעבר חודש.
אני מדי פעם אעשה כל מיני פלשבקים על החודש הזה ועל עוד כמה קטעים שאני כנראה אדלג עליהם.
רק שתדעו שרציתי למחוק את כל הפרק אבל אמרתי שאתן תשרדו למרות שאני לא אהבתי וגם חיכיתן כל כך יפה לפרק למה לאכזב.

אה וגם עוד משהו נראה לי לא הייתי צריכה להוסיף את המשפט האחרון אז תגידו לי אם למחוק אותו ומה להוסיף במקום.

הפרק הקודם		הפרק הבא