השתקפויות - הילדה שלא זיהתה את השתקפותה

מהרגע שז'ן יצאה מהשיעור אצל רז'ינה היא ידעה שהיא תצא למסע הזה והנה מוקדם בבוקר מצאה את עצמה קמה לפני הזריחה, מארגנת את סוסה ואת אספקתה ויוצאת למסע אל הלא נודע. היא הביטה על סוסה היקר השחרחר ושאלה את עצמה בפעם השש עשרה אם היה חכם מצדה לעזוב את כל מה שהיא מכירה כולל את רז'ינה ואת לימודיה למען ילד זר ומראה. בהתחלה ז'ן חשבה שהסכימה בגלל רז'ינה האומללה או בגלל הילד הבודד, אך מהר מאוד הסתבר לה שהסכימה לצאת למסע המסוכן הזה בשביל המראה שהבטיחה לה רז'ינה. אני חייבת להסתכל בה לפחות פעם אחת, חשבה.

מרחוק כבר היה אפשר לראות את הכנסייה של סוניה טמפו. היא ידעה שאם היא תעקוף את הכנסייה - היא תוכל לראות את שיף, אבל משהו בתוכה אמר לה לעצור. היא כיוונה את השחרחר והם החלו להקיף את הכנסייה. ז'ן הסתכלה דרך המשקפת הקסומה שרז'ינה נתנה לה וראתה את אותו הילד שרז'ינה תיארה לה עובד את אדמתו. כמעט הגעתי, חשבה, אבל מה אעשה כשכבר אהיה שם?... השחרחר עצר. לז'ן היה נדמה שהיא שומעת את קולותיהם של פעמוני הכנסייה. המנגינה הייתה שובת לב וז'ן והשחרחר עצרו והאזינו לה. דינדוני פעמוני הרוח היו יוצאי דופן. ז'ן מעולם לא שמעה קולות כאלה. לפתע השחרחר הסתובב והחל ללכת לכיוון הכנסייה. "השחרחר, תעצור!" קראה ז'ן, אך סוסה המשיך להתקדם.

ז'ן שלפה את שרביטה וניסתה להיזכר בלחש המתאים. הם כבר היו ממש קרובים לכנסייה כשז'ן נזכרה וצעקה "שתק!". היא שמעה שקולה נשמע עד מעמקי הכנסייה. היא ירדה מסוסה וניסתה להיזכר באיזה לחש עליה להשתמש עכשיו. היא שלפה את המחברת שלה מתיק האוכף והחלה מדפדפת בו במרץ. "וינגארדיום לביו.." החלה להגיד, אך קול אישה מתנגן שנשמע מתוך הכנסייה עצר אותה. "לטה!" נשמע הקול. מיד הרגישה ז'ן כי אינה יכולה לזוז. היא שמעה את אישה ממלמלת מילה אחרת שאחריה נשמעה צהלתו של השחרחר. "הירגע, ילדי" אמר אותו קול מתנגן. האישה פנתה לכיוונה של ז'ן והוציאה מבין ידיה את הספר ואת השרביט. היא כיוונה את השרביט לכיוון ז'ן ואמרה "וינגארדיום לביוסה".

ז'ן הרגישה איך היא מרחפת באוויר, משותקת ובלי יכולת התנגדות. האישה קשרה את השחרחר ולקחה את ז'ן אל לב הכנסייה. במרכז החדר הייתה מזרקה שעליה חרוטות עיניים שמקיפות את המים. האישה נגעה בעדינות העיניים והמזרקה המקודשת נעלמה. במקום בו הייתה המזרקה המקודשת לפני אותו הרגע היה חדר סודי ולשם בדיוק לקחה אותה אותה אישה. כשהן נכנסו לחדר האישה שחררה את ז'ן בלחש. ז'ן ראתה שאין לה שרביט. היא ראתה שיש לה צמידים עם אבני חן, ירוקות בעיקר. האישה קשרה אותה לספסל חלק שמאחוריו מראה שחורה מקושטת והלכה. ז'ן הביטה במראה וראתה ילדה עם שיער כהה ובו פסים סגולים שבקושי נראים לעין. הילדה שבמראה אמרה לה "אף אחד לא ימצא אותך כאן, ז'ן.."..

הפרק הקודם		הפרק הבא