שלנו היא היציבות

נפילתו של בית

היא זכרה את המילים שצעקה כשאוונג'לינה נולדה.

טאליה לא זעקה לאנדריי – שאמנם היחסים ביניהם היו חמים, אך לא הייתה להם אהבה פלטונית של ממש. לא כמו מה שהיה לה עם דומיניק. לא כמו מה שהיה לה עם כל אחד אחר – אלא לאביה, שיבוא ויחזיק לה את היד בעוד התינוקת מפלסת את דרכה החוצה אל העולם.

היא העדיפה שלא לצרוך משכך כאבים, שכן השיקויים שנרקחו אז עדיין לא היו יציבים דיים ויכלו לפגוע בתינוק, ולכן הכאב שחוותה היה אדיר. היא רצתה את אביה, שייחזק אותה ושיקרא לה גיבורה ושיאמר לה שהכל יהיה בסדר ושהיא עושה את כל אשר ביכולתה למען המשפחה. אבל הוא מת. הוא לא היה שם. אף אחד לא.

ואף אחד גם לא היה שם חמש-עשרה שנה מאוחר יותר, כשהיא הייתה על ברכיה והביטה בעיניו הכחולות להפליא של גרינדלוולד. הוא היה גבר דיי נאה, בשנות השלושים לחייו, והיא הרגישה כה זקנה לידו, אפילו שלא הייתה מבוגרת בהרבה ממנו. היא הייתה באפיסת כוחות, ואיש לא היה שם בשביל לחזק אותה.

היא שמעה אודות קוסם צעיר וכריזמטי השואף לשנות את העולם. היא ידעה שהוא יבוא לחפש עזרה מהמשפחות העשירות של אירופה. אך היא לא ידעה מה הוא מסוגל לעשות.

אנדריי שכב על הרצפה לא רחוק ממנה, עיניו עדיין פקוחות. נדמה היה לטאליה שהבזק הירוק של הקללה השתקע בהן, מזהם את צבע האימבר החם ונעים.

"בעלך היה עיקש מדיי," גרינדלוולד ציין בטון שהתאים אך ורק לשיחת חולין. הוא דיבר בולגרית עם אנדריי לפני כן, אך כעת שוחח באנגלית שוטפת. "אשמח אם תהיי יותר נבונה ממנו ותשקלי את ההצעה."

טאליה אילצה את עצמה לדבר ברוגע. "מעט קשה לשקול הצעות כשנמצאים על הברכיים."

"תאלצי לעשות זאת בכל מקרה, אני חושש."

היא הרגישה מבוזה. אישה במעמדה לא צריכה להיות נטולה על ברכיה על הרצפה. אך נדמה היה שלגרינדלוולד לא היה אכפת כלל ממעמדות, חוץ מהמעמד העליון שלו. למרות שבמחשבה שנייה זה לא היה נכון, שכן הייתה סיבה למה הוא פנה לאנדריי ואליה. הוא בטח עשה זאת גם עם משפחות טהורות אחרות.

"תמיכה כלכלית בי תביא אך ורק לתועלת בשבילך, גברת וורגובה." גרינדלוולד  אמר, נינוח כתמיד. טאליה תהתה כמה פעמים הוא כבר ביצע מעשים דומים. וודאי כולם סירבו, אם הוא המשיך והמשיך. "הדעות שלי הן אותן דעות כמו של כל משפחה טהורת-דם. אנחנו הקוסמים עליוניים למוגלגים, ואין כל סיבה שאנחנו אלה הצריכים להתחבא מהם. החוק המטופש אשר החליטו עליו לפני זמן כה רב צריך להיות מבוטל, בשביל שאנחנו הקוסמים נתפוס את מקומינו הראוי באוכלוסיה העולמית. אני מוכן להיות זה שיילחם לביטולו, אך אני זקוקה לתמיכה. את יכולה לספק לי את התמיכה הזאת. שאר האחים שלך כולם כבר מתו, לצערינו הרב, ואת ראש בית סלווין הנוכחית, וגם ראש בית וורגובה כעת שאנדריי אינו כבר בינינו. יש לך את הכח לתמוך בי. עשי זאת."

היה אכזרי מצידו להזכיר את אובדן אחיה. אראלין נרצחה על-ידי בעלה במהלך אחת מהמריבות שלהם, רודריק וריאון נהרגו ביחד עם אביה, ודוריאן ואבינה נעלמו שניהם איפשהו במזרח הרחוק בחיפושם אחר הרפתקאות מטופשות. היא הייתה בת סלווין היחידה שנשארה, וזה הכאיב לה בכל יום בו התעוררה ונזכרה בכך. למען אמת אוונג'לינה הייתה הדבר היחד שגרם לה להמשיך לחיות, וכשהיא שלחה אותה לחיות עם אחותו של אנדריי, רחוק מהמלחמה, היא נקרעה מבפנים. היא הייתה שמחה שהיא עשתה זאת כעת. אם היא לא הייתה עושה זאת, היא הייתה נמצאת פה לצידה על ברכיה. או גרוע מכך.

"הרשה לי לסכם. אני אתן לך תמיכה כספית, כנראה גם קשרים ותמיכה בקרב המשפחות הן של בולגריה, והן של אנגליה, ומה שאקבל בתמורה זה..?"

"חופש. חופש מהכלא שכמה קוסמים בורים כלאו אותנו בתוכו לפני מאות שנים. חופש להיות מי שאת – מכשפה עליונה על המוגלגים."

"אני מצטערת, אבל זה לא מספיק. החברה הקסומה מספיקה לי, אין בי שום כוונה להתחיל לפתח קשרים עם מוגלגים, במיוחד אם הם 'נחותים' יותר מאיתנו, כפי שאתה מציין." טאליה השיבה, מיישרת את מבטה הירוק אל עבר עיניו הכחולות של הקוסם.

"אם זה לא מספיק, אצרף להצעה את החיים שלך, אותם תזכי לשמור במידה ותסכימי." גרינדלוולד הוסיף בזעם קר, ללא ספק לא מרוצה מתשובתה.

"מר גרינדלוולד, האם במקרה אתה יודע מהן המילים של הבית שלי?" כשהקוסם הניד את ראשו לשלילה טאליה המשיכה. "שלנו היא היציבות. הבית שלנו היה ידוע ביכולת שלו לשרוד במשך אלף שנים, בכך שהוא הציב את המשפחה מעל לכל. האמן לי כי הצלחנו לשרוד לא בגלל שהסכמנו להצעות לא ריווחיות בעליל."

"אבל אם לא תסכימי להצעה זו הבית שלך לא ישרוד. כפי שאת ציינת, זה הערך העליון שלכם."

זה אכן היה, אך לא עוד. לטאליה מאס מכך. כשאביה היה שם בשביל לחזק אותה, היא הצליחה להעמיד את בית סלווין מעל לכל. אפילו אחרי שהוא, ריאון ורודריק מתו, בעזרת עידודה של אראלין היא המשיכה לעשות זאת. אך טאליה הייתה כעת לבד, והיא מזמן הפסיקה להאמין כי היא יכולה להיות כמו הגיבורות מהסיפורים הילדותיים אותם היא כה אהבה בתור ילדה קטנה.

עכשיו מה שהיא רצתה לעשות זה לשמור על הכבוד שלה, ושל הבית שלה. לשרוד למען הישרדות לא נשמע לה כמו משהו שהיה ברצונה לקיים. היא עייפה מההישרדות. אם היה רצון אחד שנשאר ברוחה הוא היה לא למות כמו אשפה. היא רצתה ללכת מהעולם הזה בכבוד, ולא בצורה מבזה. היא גם ככה הייתה על ברכיה עכשיו, נחותה. לפחות היא לא תמות נחותה.

"אני היחידה שנשארה מהבית הזה. ואני מוצאת לנכון לשמור על היציבות של הכבוד של בית סלווין, ולא על בית סלווין עצמו, אם המחיר הכרוך בכך הוא היענות להצעה של כסיל הרוצה להגיע לגדולה על-ידי איומים לא משכנעיים. לא תוכל לקבל את העושר של הבית שלי בלעדיי, ואני בטוחה שהינך יודע על המנהג של המשפחות הטהורות לאמן את ילדיהם בהתנגדות לקללת האימפריוס. בכל מקרה את התמיכה והכסף שלי אתה לא תקבל. השאר אותי בחיים, או הרוג אותי. בין כה וכה תהיה לזה את אותה התוצאה."

גרינדלוולד הנהן פעם אחת, כמי המהרהר על משמעות החיים. הוא נאנח ושלח לעברה מבט הנראה כמתנצל, אך טאליה ידעה כי זהו סך-הכל משחק טוב מצידו של הקוסם. "אם כך, אין לך כל שימוש עבורי, אני מצטער. אבדה קדברה."

הוא שלח את הקללה הירוקה לעברה, והיא פגעה בה במהירות מסחררת. אך הרגע הזה – רגע המוות – היה משום מה רגוע ושלו. זה היה מוזר, טאליה חשבה.

נפילתו של בית לא אמורה להיות שלווה.

-

החלק השלישי בסדרה. יכול להיות שיהיה רביעי, יכול להיות שלא. כנראה שכן, אבל נראה איך זה יילך.

החלק הזה מתרחש לפחות שש-עשרה שנה אחרי החלק השני. טאליה נשארה בודדה - יכול להיות אפילו האחרונה מבית סלווין (לא ברור מה קרה לאבינה ולדוריאן במזרח הרחוק. יש מצב והם אוכלים סושי להנאתם), והיא עייפה מלנסות לשמור על בית סלווין, במיוחד שהיא כה מרוחקת ממנו בשנים האחרונות. היא ראתה את טירת הגרניט רק כשהגיע הזמן לשקם אותה, והיא הפכה ליותר מעמסה מאשר בית, והיא אפילו לא ביקרה באנגליה מאז שאראלין נרצחה. המנטליות שלה השתנתה לגמריי - חוץ מהרצון לשמור על כבוד - והיא מעדיפה למות בכבוד מאשר להמשיך לחיות כמו חיה. היא יודעת שהבת שלה מוגנת, וזה כל מה שחשוב. 

היחסים שלה עם אנדריי חמים, הם מנהלים את הבית בצורה טובה ותמיד דאגו לאוונג'לינה, אבל לא הייתה ביניהם אהבה פלטונית. מרבית האשמה נופלת על טאליה, כי היא התייחסה לנישואין האלה בתור עסקים, ולא בתור משהו רגשי. אם היא לא הייתה מתנהגת ככה הם אכן היו מתאהבים אחד בשנייה.

משכחי כאבים - שיקויים משכחי כאבים היו קיימים עוד מתחילתו של המדע הזה, אבל בעת לידה ההורמונים שנפלטים והשילוב של שני האנשים שמושפעים ממנו (האם והיילוד) יצרו בעיות בעת השימוש בשיקוי, ולכן מכשפות רבות העדיפו לעבור לידה טבעית, אפילו אם הדבר היה מכאיב מאוד. השיקוי הראשון שהיה מיועד ללידה נרקח בשנת 1949, ומאז הוא השתכלל וכיום כמעט ואין לו תופעות לוואי. הוא טוב יותר מאפידורל.

קללת האימפריוס - בשל העובדה שלרוב המשפחות טהורות הדם היה עושר רב וכח השפעה על החברה הקסומה, נוצר חשש מקוסמים אשר ינסו לנצל או לגנוב זאת על-ידי קללת האימפריוס. חשש זה הוביל לכך שבמשפחות נוצרה מסורת (לא רשמית, שכן זה לא חוקי בעליל) לאמן את בני המשפחה להתנגד לקללה (כמו מה שמודי/קראוץ' עשה בספר הרביעי). זו מסורת ידועה, אבל אף אחד לא באמת מדבר עליה מחוץ למשפחות, בגלל חוסר החוקיות של האימונים הכרוכים בהתנגדות.

אחרי המוות של טאליה, לא היה מי שישקם את טירת הגרניט, וכיום הטירה היא אוסף של חורבות. כתוצאה מכך נוצר המיתוס שהטירה קשורה בקסם לבית סלווין, וברגע שהאחרונה שבסלווינים הטהורים מתה, הטירה מתה יחד איתה. יש רבים אשר מתיימרים להיות צאצאים לבית הזה (דולורס אמברידג', לדוגמה), אך יש רק שני ענפים שמהם עדיין יש צאצאים - מהילדים של אראלין, אבל משפחת אייברי מכחישה את הקשר שלה לבית סלווין שנפל ואינו עוד, וקטרינה וורגובה, שהיא הבת הממזרה של אוונג'לינה וורגובה. במידה ויהיה חלק רביעי (והוא בהחלט יהיה האחרון), הוא יהיה מנקודת המבט של קטרינה.

הנפילה של בית סלווין היא אירונית - הבית התיימר להיות הבית היציב ביותר מבין עשרים ושמונה המשפחות הטהורות של אנגליה, אבל בדור אחד (בפחות מעשרים שנה) כל נושאי שם המשפחה הזה מתו, והוא נפל באותה הקלות כמו השאר. מילים הן רק מילים, בין אם הן 'שלנו היא היציבות', או 'הטוהר מעל לכל'. משפחת מאלפוי מתיימרת להיות הטהורה ביותר, אך בתוכה היו נישואי תערובת. בית סלווין התיימר להיות היציב והאיתן ביותר, והוא נפל כתוצאה משרשרת של אירועים אקראיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא