שובם של אוכלי המוות

"באמת?" "לא." "אל תשקר לי, ג'יימס." לילי עמדה עם מבט נחוש בעיניה.

"אתה משקר, ג'יימס?" "לא."

"אתה בטוח?" "כן," השיב ג'יימס בקוצר רוח, "ואם לא תסתמי את הפה הקשקשן שלך, תחטפי ממני."

לילי סובבה את ראשה והלכה לכיוון השני.

הוא שיקר לה. 

הוא לא היה יכול לומר את האמת. סקרופיו מאלפוי הוא לא כזה גרוע. הוא חתיך, הוא נחמד והוא לא שוויצר.

"לילי," קרא ג'יימס אחריה. הוא היה האח הבכור שלה, והיהאחריי לילה הצעירה הזאת, בשנה השנייה. הוא היה בשנה השישית. 

"מה, ג'יימס. אל תשקר לי. אתה חבר של מאלפוי. ולא רק זה, אתה גם שקרן. אל תנסה לדבר איתי. אני לא בוגדת, כמוך."

חמתו של ג'יימס בערה.

הוא תפס בשערה של לילי וגרר אותה לחדר המועדון הריק. "תקשיבי לי טוב, ליידי צעירה וחוצפנית יש גבול לחוצפה. אני אחיך הבכור, ולכןם אני אומר לך ומחליט עלייך. סתמי ת'פה שלך, ואם לא, אם תקשקשי על השטויות שלך עם החברות הצוציקיות והמפגרות שלך, את תשלמי על זה! אני מזהיר אותך, חוצפנית קטנה."

הוא בעט בה ושיחרר אותה.

"כל הכבוד, ג'יימס," אמר סקרפיו בפגישה השבועית החשאית שלהם, "אתה עושה את הדבר הנכון. אני לא חושב שליריבות בין ההורים יש משמעות עבורנו. תגיד, שמעת מה קרה?" ג'יימס הסתקרן. "לא," "יש איום על הוגוורסט." ג'יימס גיחך. "מטעם מי?" "סוהרסנים, ברשות משרד הקסמים. משרד הקסמים, בראשות ג'סטין פרלארק, החליטו לסגור את הוגוורסט ולהקים בית ספר חדש. פרלארק, ידיד של אמא שלי, הדליף שבעוד שלושה חדשים תתחיל התקיפה. עד אז, יקבלו התלמידים הרצויים התרעה, והשאר פשוט ימותו עם תקיפת הסוהרסנים על בית הספר." ג'יימס קימט את מצחו. סקרפיו לא יכול לשקר, ואין לו אינטרס לעשות זאת. "באמת?" הוא שאל. "כן."

לפתע הם שמעו צעדים 

הפרק הקודם		הפרק הבא