שנה אחת

סורי על הנטישה ~_~ 

יש לי מלא שיעורים לחופש ולא הספקתי לכתוב פרק.

7 אנשים זה הישג אדיר בשבילי !

קיצר.. הנה הפרק

~.~

אני ואמא שלי עקבנו אחרי ההוראות המוזרות לרחוב או סמטה מוזרה בשם ראגון, טאגון, ביאגון או משהו בסגנון.

 נסענו בסביבות שעתיים ולא מצאנו כלום. אני ממש ירדתי מהעניין. כאילו, בואי, קחי מפה ממש מסובכת לסמטה הזויה שנמצאת בשום מקום, או וגם אמרנו כבר שכמעט ובלתי אפשרי למצוא אותה? יופי, עכשיו תסתדרי לבד. כאילו מה הקטע? אתם רוצות שאני אצטרף לבית ספר שלכם או לא? 

בסופו של דבר ממש גווענו מרעב ומצאתי לנו מסעדה קטנה בשם "הקלחת הרותחת". ממש במזל התסכלתי מהחלון בדיוק שעברנו לידה, כי לא נראלי משהו בכלל שם לב אליה ברחוב. כולם עברו כאילו אין שם שום דבר, רק קיר או משהו.

כשאני ואמא שלי נכנסנו פנימה הבנתי שהגענו למקום הנכון. נתחיל מזה שאמא שלי בכלל לא ראתה את המסעדה ושלכולם שמה היו גלימה וכובע מחודד והם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהשמיים. אחד מהם, הפונדקאי כיוון את השרביט על אמא שלי ולפני שהספקתי לעשות משהו היא מיצמצה ונראתה כאילו היא רואה את מה שהולך פה בפעם הראשונה.

הפונקאי, שמסתבר ששמו טום, הוביל אותנו לחדר האחורי ודיבר עם אימי אל מה שקרה לה, משהו אל זה שמוגלגים לא יכולים לראות את המסעדה בלי עזרה מקוסם או משהו כזה.

שמעתי אותו מלמל חצי לאימי חצי לעצמו "אבל למה כל כך מאוחר?", לא סגורה למה הוא התכוון.

הוא התקרב אל הקיר ונקש על האבנים עם שרביטו, לפתע נפער הקיר לשניים וטום קרא: "ברוכות הבאות לסמטת דיאגון" והסביר לאימי איך להגיע למקום בו היא תהפוך דולרים לחרמשים או משהו כזה.

המקום הזה פשוט קרן מקסם. ראיתי חניות להכל: שרביטים, גלימות, גלידות, ספרים, חיות, פשוט הכל.

רציתי להיכנס לחניות ולקחת הכל, רציתי הכל, הריחות והמראות סיחררו אותי והלב שלי דפק בקצב מהיר.

הקניות היו כפיות ומצחיקות ממש! אבל החלק הכי מלהיב בקניות היה קניית השרביט.

"שלום?" אימי קראה לתוך חנות ריקה מאדם, אך מלאה בקופסאות. הנחתי שבתוך הקופסאות ישנם שרביטים לאור השלט המתנדנד בחוץ: 'אוליבנדר ייצור שרביטים' אך בשלב זה גם עם ימכור מטאטים אני לא אופתע.

"ארוך, גמיש, נימי דרקון" שמעתי קול מאיפשהוא, כנראה אוליבנדר, וראיתי איש מבוגר מגיח מין המדפים עם קופסא. "תנסי את השרביט הז.. ראיתי אותך פעם?" שאל האיש וכשראה את הבלבול הסביר, "את נראית מבוגרת יחסית ולכן כבר הייתי אמור למכור לך שרביט" אימי הסבירה את המצב המוזר בזמן שהתקרבתי אל הקופסא והוצאתי את השרביט, סיטואציה מוזרה שבחיים לא חשבתי שאעמוד בה. שנייה לאחר מכאן חטף אוליבנדר את השרביט והביא אחד אחר, דומה רק על שערת חד קרן נדמה לי, אך מיד שהשרביט נגע בידי הוא הביא אחד אחר ואחריו עוד אחד ועוד אחד. כעבור זמן לא קצר נדמה היה כי כל השביטים שבחנות נמדדו על ידי.

"מעניין" הוא אמר "יש לי שרביט חדש שהכנתי הבוקר. רק אתמול עוף החול המסויים ההוא הסכים להביא לי את נוצת זנבו פעם שלישית ואחרונה. את השרביט שהיה לי ממנו מכרתי לפני שעה בערך. אך אני חייב לומר לך שהיסטוריה של שריביטים אלו מסוכנת, אך השרביט בוחר את הקוסם ולא להפך" והוציא את הקופסא ממאחורי הדלפק. משום הרגשתי שזהו השרביט בשבילי, סתם תחושה. בכל שאר השביטים לא קרה שבר אז גם לא צפיתי לכלום, אז שהשרביט הוציא נחיל של בועות סבון אני די הופתעתי לעומת אוליבר שאיכשהוא ידע שהשרביט יהיה שלי.

הוא המשיך והזהיר אותי כל הזמן לגבי ההיסטוריה כששילמנו ויצאנו להמשך הקניות.

כשסיימנו את הקניות וחזרנו הביתה ממש התרגשתי וקראתי את כל ספרי הלימוד שלי. עוד משהו שלא הרבה יודעים אלי הוא שאני תולעת ספרים, לא שאני מתביישת או משהו, פשוט קשה לי לקרוא ברעש לכן אני לא קוראת בפומבי.

הרגשתי כאילו המוח שלי מתפוצץ מרב ידע וניסיתי כמה קסמים שדי הצליחו.

בנוסף במכתב היה גם כתוב שב1.9 יש להתייצב בתחנה הרכבת התחתית ולהגיע לתחנה 9 ו3/4, היה גם כתוב משהו על לעבור דבר קיר... אני אבין כשאגיע. אני מקווה. מאוד.

אוף.. באלי כבר שיגיע ה1.9!! 

הפרק הקודם