והתשובה הייתה 'כן'

שנה וחצי לאחר מיכן....:

"פרסי!!!!"

הצרחה נשמעה בכול ביתם הקטן. שנה וחצי לאחר הייותם נשואים, הבטן של אנבת' כבר לא הייתה קטנה.

פרסי הגיע בריצה במדרגות.

"מה, מה.. מה קרה?" התנשף. בזמן האחרון היה צריך לרוץ ממקום למקום.

"הוא בדרך?" שאל בבהלה.

אנבת' חייכה.

"תרגע. קודם כול, אנחנו לא יודעים אם 'הוא' בן או בת, ושנית, לא. ממש לא. תרגע. אתה עוד לא אבא, ואתה עושה יותר פעילות מלחימה במפלצות..."

פרסי המותש התיישב על המיטה.

"אם כך, מה רצית, יקירתי, שחושבת שמצחיק להקפיץ את בעלה המותש למעלה??"

אנבת' צחקה.

"אם אתה מותש, תלך לישון, מוח אצה. רציתי להגיד לך, שפיפר דיברה איתי עכשיו באיריס נט, והיא שולחת ברכה חמה והזמנות לחתונה."

"באמת? מתי? היא וג'יסון קטנים ממנו רק בקצת, את יודעת..."

אנבת' הינהנה.

"באמת הגיע הזמן. לא חשבתי שג'ייסון יציע לה. הוא עוד חושש, נראה לי."

פרסי משך בכתפיו.

"אני יורד למטה. אם את צריכה משהו. תצעקי טוב?"

הוא נישק אותה, ומיהר למטבח להציל את החביתה שנשרפה כבר מזמן.

הצרחה הבאה נשמעה שלוש שעות מאוחר יותר, והבהילה ושמחה את פרסי באותו הזמן.

"פרסי! הוא עומד לצאת!"

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שעתיים מאוחר יותר.

"ידעתי שזה בן!" צהל פרסי, כשבנו הטרי נח בידיו.

כעבור שנייה השתנה פרצופו מאושר לתדהמה, כשביתו הטריה הונחה בידי אנבת' המותשת.

"תאומים?!"

אנבת' הנהנה, נהנת לראות את תגובתו של פרסי מילדיהם.

"כן, תראה, פרסי, עד כמה שהיא דומה לך. יש לה את אותו שער שחור כמו לך."

"ואותם עיניים אפורות כמו שיש לך."

"ולו עיניים כחולות ירוקות כמו לך,"

"ולו שער בלונדיני כמו לך."

אנבת' נאנחה באושר.

"הם יפיפיים פרסי. הם פשוט מלאכים קטנים."

ה'מלאכים' הקטנים, התחילו לצרוח, ולבכות.

"ששש, ששש,"הרגיעה אותם אנבת'.

"אני הולך לקחת לי משהו לשתות. מה להביא לך יקירתי?" שאל פרסי את אנבת'.

"את האחות בבקשה. תבקש ממנה להביא לי בקבוקים בבקשה..."

פרסי יצא, מגחך לעצמו, ולא מתאר כמה החיים יהיו מעניינים עם שני ילדיו.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

"פרסי, קח כבר את התיק של סקיי למכונית, התיק של ג'ייק כבר שם!"

"אמא!!!!!! איפה המסרק שלי?"

"אבא!! אנחנו נאחר לבית הספר!"

"זה היום הראשון בתיכון, אמא! איפה המסרק שלי?!"

צעקות כאלה נשמעו דיי הרבה בביתם הקטן.

התאומים, סקיי וג'ייק, עמדו להתחיל תיכון, היו מרוגזים על הוריהם על כך שאיחרו, ובהרבה.

"אל תשכחו, אם אתם רואים משהו לא קשורה, מייד תדבחו לנו באיריס נט, בסדר?" שאלה אנבת' בדאגה, בעודה מברישה את שערה של סקיי לאחור.

"כן, אמא." ענו שני הילדים, שהיו מתורגלים בדברים כאלה.

"אני מוכן." התנשף פרסי, שפרץ מהדלת. "בואו נזוז..."

ובמילים אלה נישק את אנבת' לשלום, לקח את התיק של סקיי למכונית, התניע אותה, ויצא לעוד יום מפרך בעבודה, בעוד ילדיו הולכים פעם ראשון לבית ספר תיכון, שם יקרו להם דברים, שלא קרו להם מעולם.

היי אנשים! עד פה נגמר הפאנפיק שלי. החלק האחרון הוא הקדמה לסיפור הבא שלי, על הילדים של פרסי ואנבת'. אני ממש מצטערת שלא פרסמתי מלא זמן, אבל הייתי עסוקה, (כן, כן, בחופש הגדול)

ורק עכשיו התפנתי. תודה רבה, שהמלצתם על הפיק הזה, והפכתם אותו לזמן קצר לסיפור במומלצים! זה כבר סיפור שני שלי שנמצא שם, אז תודה רבה!

בפיק הבא שלי, יסופר גם על העבר של התאומים, ועוד ועוד....

אז שוב תודה, ואני ממש מקווה שנהנתם!!!

הפרק הקודם