פגישת מחזור

היי אנשים!

סורי שזה לקח מלא זמן...

התעכבנו מלא, אבל הפרק יצא סוף סוף!

(יש הרבה מנויים לפיק! תודה רבה! ונודה לכם אם תגיבו)

אוהבות מאוד, דרדר ואלבטראוז!

אז מסתבר שמקונגל כן התכוונה לילדים עם בעיות, כ לאלה שכאן בהחלט היו, ובשפע. רובם עוד היו עם הפרעת קשב וריכוז (במיוחד הילד השדוני ההוא, ליאו) או דיסלקציה (פרסי סבל מזה קשות, אבל אנבת' הייתה שם כדי להציל אותו).

חוץ מזה, נראה שהחצויים הסתדרו הרבה יותר טוב מהקוסמים בעולם המוגלגים. נראה שהיו רגילים אליו יותר, ככול הנראה חיו בו.

הצוותים שנוצרו ממקומות הישיבה גרמו לכמה חברויות חדשות, וכמה ריבים חדשים. בכלליות, נראה שהקבוצות מסתדרות לא רע.

מלבד האנשים החדשים, הקוסמים נאלצו להתמודד גם עם החיים בין המוגלגים. מלבד המורים והתלמידים מהכיתות האחרות, היה עליהם ללמוד גם מקצועות של מוגלגים, מה שהם לא הכירו מאז שהיו בני 10 או לעולם לא. רובם התקשו, לפעמים אף יותר מהחצויים.

המורה שרה הייתה מלאך. היא קיבלה אותם עם כל בעיותיהם, בלי לשאול שאלות (למרות שאנבת' אמרה שזה העירפול, או איך שלא קוראים לזה) ובלי לצעוק על טיפשותם, ועזרה ככל יכולתה. עם כל מורה אחרת, מצבם היה גרוע בהרבה.

ואת כל המידע הזה הם קלטו במהלך השעתיים הראשונות, כולל סבב ההיכרות.

ככה שכשיצאו להפסקת הצהריים בקפיטריה, (הם הגיעו באיחור והתחילו ללמוד מיד אחרי הפסקת עשר, אז אחרי שעתיים הם יצאו לאכול ארוחת צהריים,) הם היו יכולים סוף סוף לדבר. כולם לקחו אוכל והתאספו סביב שולחן אחד גדול שעמד בצד. 

"טוב," אמר טדי במבוכה אחרי רגע של דממה. "אני חושב שמגיעים לנו כמה הסברים."

אנבת' חייכה והתחילה לענות, אבל נקטעה בידי סיריוס - "רגע, איפה ג'יימס?"

בדיוק באותו הרגע לילי וג'יימס נכנסו לחדר. 

"נו, אוואנס, רק תנסי!"

"לא."

"למה לא? אני -"

"לא."

"אבל - "

"לא."

"לילי, בבקשה!"

לילי הסתובבה אליו, מבט רצחני על פניה. "פוטר, חתיכת שחצן נפוח, אמרתי לא!"

היא פנתה ממנו והתיישבה אל השולחן, מתעלמת מפרצופו הפגוע.

ג'יימס התיישב מובס בין סיריוס לפיטר. סיריוס טפח על גבו בעידוד בעוד פיטר הביט בו בחמלה.

"אה... טוב," אנבת' כיחכחה בגרונה כדי להסיט את תשומת הלב בחזרה אליה. "רציתם הסבר על העירפול. עירפול זה כמו מסך עשן, אבל הוא מסתיר רק לבני תמותה. כמו מה שהייזל עשתה, כשהיא בילבלה את המורה שרה לרגע בשביל שפרסי לא יחשוף אותנו בטעות." היא חבטה בו בחיוך. "בעזרת העירפול אפשר לבלבל את בני התמותה, לגרום להם לחשוב שראו משהו אחר או חשבו על משהו אחר. זה די שימושי כשרוצים להשכיח מכמה אנשים דברים ש... הם לא היו אמורים לראות. או לשמוע."

"אוקיי," התאומים לבית וויזלי הנהנו. "שתי שאלות. אחת: עליכם העירפול משפיע?" 

ניקו, שישב בפינת השולחן והיה מוסתר בצללים, רכן קדימה. התאומים נרתעו. "אם הוא מספיק חזק. אם אנחנו מספיק רחוקים. הייזל היא אחת מהלא-רבים שמסוגלים לעשות זאת בקלות." ניקו והייזל חייכו אחד לשני.

הקוסמים הבינו, למרות שהספיקו להכיר את החצויים רק במשך שעתיים, שלראות את ניקו מחייך למישהו ככה זה אירוע דיי נדיר. ושהמישהו יחייך לניקו בחזרה בכזאת חמימות - זה כבר דבר שלא רואים בכל יום. ובכל זאת, לא נראה שהייזל נכללת בחוקים האלה. היא וניקו נראו אפילו דיי קרובים.

רון לחש להארי, "אתה חושב שהם דלוקים אחד על השני?"

המבט הזועם שניקו הפנה אליו הבהיר לשניהם שהוא שמע אותו בבירור.

"אנחנו אחים," אמר בתוכחה.

פיו של רון נפער שנית.

"טוב, חצי אחים." אמרה הייזל.

רון רכן על השולחן בכעס לא מוסבר. "יש פה עוד אחים שלא שמעתי עליהם?"

"אה..." מילמל פרנק.

קלאריס הצביעה על פרנק. "אנחנו... סוג של חצי אחים."

רון נראה כאילו הוא עומד להתעלף. "אבל... אבל... אתם נראים כאילו אתם בקושי מכירים אחד את השני!"

פרנק הציץ בקלאריס. "אנחנו באמת בקושי מכירים."

אנבת' מיהרה להתערב לפני שרון יאבד שליטה. "אל תיקח את זה כל כך קשה, זה קורה כל הזמן." היא פנתה לתאומים. "אז מה הייתה השאלה השנייה?"

פרד וג'ורג' בהו ברון במבט מוזר ומיהרו להיתנער. "אה... שאלה, כן. למה אתם קוראים להם 'בני תמותה'?" שאל פרד, והמשיך את השאלה בליבו. 'במקום מוגלגים?'

השאלה הזאת תפסה את אנבת' לא מוכנה. "אה... זה... בגלל שאנחנו... כי הם לא חצויים."

לילי רכנה קדימה. "אז גם אנחנו בני תמותה?"

אנבת' התנועעה באי נוחות במקומה.

"בעיקרון כן," ענתה פייפר במקומה.

"אז אתם מוגלגים!" קרא סיריוס בזעף ושילב את ידיו.

החצויים עטו הבעות בילבול על פניהם בעוד רמוס הליט את פניו בידיו ומילמל, "אתה בחיים לא תלמד לסתום את הפה הגדול שלך, נכון?"

"נכון!" קרא סיריוס בגאווה.

פרסי פנה אליהם בהבעה אבודה. "מה זה, מוג... מולג... מוגלי... מה?"

אנבת' הסתובבה אליו. "מוגלגים, פרסי. מ-ו-ג... מ-ל-ג-י... אוף אתה יודע למה אני מתכוונת."

הרמיוני הסתובבה אליה בתדהמה. "גם את דיסלקטית?"

אנבת' הינהנה בעוד בקצה האחר של השולחן פרצה מריבה בין רון וקלאריס בנושאי משפחה.

ג'יימס דפק בידיו על השולחן וקרא בקולי קולות - "סדר! שיהיה פה סדר!" הארי הרגיע את רון והשתרר שקט.

ג'יימס כיחכח בגרונו ושיווה לעצמו קול סמכותי. "ובכן, נתחיל בהסבר המפרך ל- 'מה הם מוגלגים'. מוגלגים הם כל האנשים חסרי הקסם. רוב תודות."

הקונדסאים מחאו כפיים. לילי התעלמה מהקריצות של ג'יימס.

אנבת' נעצה בו מבט משתאה. "אתה יותר טיפש ממוח אצה, אתה יודע? וזה הישג מרשים."

"הי! אני יכול להיות חכם כשאני רוצה." אמר פרסי במחאה.

"חסרי קסם?" שאלה פייפר בהרמת גבה.

"חצויים?" השיב סדריק באותה נימה.

"מזכיר לך משהו?" לחש הארי לרון.

רון הצטמרר. "הנסיך חצוי הדם. כן, ועוד איך." 

ניקו פנה אליהם בחדות. "מה?"

"איך הוא כל הזמן שומע אותנו?" מילמל הארי.

"מה אמרתם הרגע?" דרש ניקו, מתעלם מהערתו של הארי.

"שהמילה 'חצויים' הזכירה לנו משהו." ענה הארי בתמימות.

כעת כל יושבי השולחן הקשיבו בתשומת לב.

"ומה זה הזכיר לכם בדיוק?" קולו של ניקו נטף חשד. הוא נראה עוד יותר מפחיד מכרגיל.

"ניקו," אמרה הייזל שישבה לידו. היא הניחה יד על כתפו. "תירגע, הם לא יודעים כלום. תפסיק לחקור אותם."

ניקו רטן והניח להם. פייפר המשיכה במקומו.

"אז מה אמרתם?" שאלה.

"רק שהמילה 'חצויים' הזכירה לנו משהו," ענה רון בעצבנות. הרמיוני, היחידה שהבינה אותם, העיפה אליהם מבט אזהרה.

"ומה זה היה?" המשיכה פייפר נינוחות.

 "זה... אה..."

"טוב, תקשיבו רגע," אמר רמוס ונשען קדימה כדי שכולם יראו אותו. "אנחנו עומדים ללמוד עכשיו חודש שלם ביחד, אז אנחנו חייבים להיפתח אחד אל השני. אם כל קבוצה תישמור על הסודות שלה דיי ברור שבקרוב מאוד נתחלק לשתי קבוצות ולא יהיה שום 'חיבור' בינינו. אם פרופסר מקגונגל ומר ברונר שלכם רוצים שניפגש ונכיר בצורה נורמלית אי אפשר לעשות את זה כששומרים סודות אחד מהשני. אז הארי ורון יגידו על מה הם מדברים ואתם תסבירו למה זה מפריע לכם ומה זה בכלל חצויים ואנחנו נסביר את כל עניין הקוסמים שלנו. זאת הדרך היחידה."

פיטר טפח על גבו של רמוס בסוף הנאום. "כל הכבוד, ירחוני. למדת סוף סוף להתעלם מהחוקים!"

הקונדסאים מחאו כפיים. רמוס הסמיק ומילמל, "תישתקו כבר, חבר'ה."

קולו של ניקו נישא מעל למחאות הכפיים. "או זה, או שאני בטוח שפייפר תוכל ל... לשכנע אתכם."

"אל תעשה אותי רעה, ניקו!" היא חייכה חיוך זוהר. פלר הזדעפה.

טדי פתח את פיו בפעם הראשונה. "טוב, אני נאלץ לקטוע את חילופיי הדברים המשמחים האלה בגלל שיש צילצול בעוד בערך חצי דקה -"

הצילצול קטע אותו.

"טוב, נמשיך לדבר על כל הנושאים האלה אחר כך," אמרה ריינה.

 "נמשיך אחרי הלימודים?" הציעה תאליה.

כולם הינהנו, ותוך דקות היו בדרכם לעוד שיעור הסטוריה משעמם במיוחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא