מראה שבורה

מאלפוי נשאר לבדו ולרגע אחד הוא באמת שנא את מי שהוא, את אביו שחינך אותו לשנוא מוגלגים ובוצדמים, ואת עצמו שמתנהג באופן כזה. ריקנות החלה להכיל את החלל שהרמיוני גריינג'ר השאירה הוא בחר ללכת לחדר המועדון של סליתרין שם הוא לפחות קיווה למצוא את קרב וגוייל ובלייז "תראו מי חזר"  בלייז תפח על זרועו של מאלפוי בחיבה כשהבחין בו, דראקו התיישב באנחה על הספה הירוקה מול האח כשחבורת סליתרינים החלה לשאול לשלומו כמה מהן היו בנות שהיה איתן פעם ומן ההתנהגות שלהן היה ברור כי הן רוצות להיות איתו שוב. "פספסת עוד אימון של קווידיץ  היום" ברוטוס הקפטן החדש של נבחרת סליתרין אמר בהיסוס "אתה תוכל להתחרות מחר?"  דראקו חייך את חיוכו היהיר והבטוח בעצמו "ברור שכן, ננצח אותם במהירות" הוא אמר באמצעות הדיבור הרגיל המזלזל והשחצני שלו שזכה לתשואות רבות מחבריו למועדון. הוא עלה לחדרו במטרה להחליף את בגדיו שהיו בעלי ריח זיעה קל, לא היה אף אחד בחדר חוץ מימנו. "דראקו" קולה של פנסי נשמעה מאחוריו גבו, הוא היה חסר חולצה ונראה שהיא נהנתה מזה "פנסי מה את רוצה" הוא לא ניסה להסתיר את חוסר הסבלנות שלו כלפיה "אתה זוכר את הטעות בכיתה יוד שעשינו דראקו עיוות את פניו במטרה להיזכר תוך כדי שלבש את חולצתו "בנשף חורף" פנסי הוסיפה טיפה נעלבת מכך שלא נזכר מיד  "אהה כן, מה עם זה?" דראקו נזכר בלילה שנראה מטושטש מעט  הוא וחבריו הגניבו וויסקי אש ובילו עם חבורת בנות ביניהם הייתה פנסי, פנסי שהיא בין הבנות שלעולם לא יוכל לראות כמושכת , הם התנשקו בלילה ההוא קצת יותר מידי. "רוצה לחזור עלייה?" היא התקרבה אליו בלי לחכות לתשובתו והחלה לנשק את צווארו ולגרום לו להתקדם למיטתו, מסתבר שהוא זכר פחות מימה שהם עשו באותו לילה והוא לא הרגיש צער אמיתי על כך. הוא החזיר לה נשיקות אך על פי  שלא הריח את ריח השמפו הנעים של הרמיוני גרינג'ר ובחזהו לא היה שום רעד מחשמל אך נפלא שהורה עליו להמשיך, לפני זה  הרעד לא היה קיים אך כשהרגיש אותו בפעם האחת כשנישק את הרמוני גריניג'ר הוא התפלא איך יכל בלי זה. ההבנה הכתה בו ברגע שפנסי ניסתה להוריד מימנו את החולצה שהוא רק הרגע לבש, הוא רצה את הרמיוני גרינג'ר הוא לא מתכוון להשתמש  בתחליף זול שלה. "תעופי מימני" קולו היה חסר רגישות בצורה המוקצנת ביותר לאדם רגיל שהוא אינו דראקו מאלפוי "ואל תנסי לגעת בי שוב, הסיבה היחידה שנתתי לך לגעת בי אז הייתה רק כי הייתי שיכור ואני דיי בטוח שלאחר מכאן הקאתי". עיניה של פנסי ברקו מדמעות שאיימו לצאת אך כמובן שזה לא הזיז לו הוא שנא שבנות בכו לפניו, אותם דמעות שאיימו לצאת ירדו על שתי לחייה כשברחה בריצה מחדרו. מזועזע מן העובדה שהוא נמשך ורוצה אדם נחות כל כך  ומעצבן כמו הרמיוני גרינג'ר  הוא החל לנקות את שאריות רוקה של פנסי מפניו והחל לפתוח את מחברותיו בכדי לעשות את השיעורים שניתנו לו מוקדם יותר בשיעורי שיקויים ולחשים הרי גם סליתרנים צריכים ללמוד.

עברו ארבעה ימים מאז שדראקו הפסיק לנשום ביום ההוא הרמיוני המשיכה לחקור על זה אך בחדרה והעדיפה שלא להודיע למאלפוי על כך, תמיד היה קל לה יותר לגלות דברים בעצמה. השיעור הנוכחי שהיא הייתה בדרכה אליו עכשיו היה התגוננות מפני כוחות האופל שיעור משותף של גריפינדור וסליתרין, האדם שלימד זאת עכשיו היה ויקטור קרום שהתמחה כהילאי במשרד הקסמים בארצו  בשנה קודמת והתקבל לתפקיד על ידי המנהלת מקגונגל כמורה השנה. הוא חייך אליה בחביבות כשנכנסה, הוא בהק מאושר בימים האחרונים וכולם הבחינו בכך הסיבה לכך הניחה הרמוני שמקורה בהזמנת החתונה שנחה בחדרה אשר צבועה בירוק ולבן. התלמידים האחרונים נכנסו לשיעור ובינהם מאלפוי אשר נעמד ליד קרב וגויל, השולחנות הוצמדו לצדי הקירות והעניקו בחזרה לכיתה את התחושה שהיא מרווחת ולא צפופה. ויקטור קרום נעמד מול התלמידים "נלמד היום את הלחש שאני מתאר שציפיתם לו, אקספקטו פטרונום." התלחששויות של התרגשות החלו בכיתה ולמרות שהרמוני למדה זאת בשנה החמישית עם הארי רון ושאר צבא דמבלדור גם היא התרגשה." שקט" ויקטור קרום הרים את קולו עם תוספת של מבטא הונגרי כבד  לאחר מספר שניות של רעש, "אני מודע לכך שיש כאלו שלמדו את הלחש בכוחות עצמם תרימו את ידיכם" רוב התלמידים מבית גריפינדור הרימו את ידיהם בהיסוס מסוים "כל מי שאינו יודע תצורפו למי שכבר יודע מכיוון שזהו לחש קשה להפקה תלמידים אלו יוכלו להיות לכם לעזר". הרוב שאינו ידע שהם היו תלמידי סליתרין החלו להתלונן "זאת אומרת שנצטרך להיות צמודים אליהם בשיעורים הבאים?" פנסי פארקנסון שאלה ספר נגעלת ספק המומה "בטח רובם לא יוכלו להצליח להפיק את הלחש  בכלל" רון לחש להארי ולהרמיוני, רון התנהג כאילו לא קרה דבר באותו יום, כאילו מאלפוי לא נישק אותה וכאילו הוא לא שבר את ליבה בשנה שעברה הרמיוני לא ידעה אם זה מוצא חן בעיניה או לא. "זה ישפיע על הציון שלכם השנה אז לא כדי לכם להתנגד לכך שיעזרו לכם חלקכם בהחלט הצטרכו עזרה" ויקטור הדגיש את המילה חלקכם רוב הסיכויים שלא בכוונה אך הצליח להוציא צחקוקים מכמה גריפינדורים שראו את האירוניה שזה נאמר דווקא לתלמידת סליתרין. הארי ורון פנו למצוא תלמידי סליתרין שבהחלט לא היו גרועים כמו המוניטין שניתן לבית שלהם הם התבייתו על תלמידה שחורת שיער ובהירת עיניים ותלמיד חיוור וגבוה. הרמיוני בחרה לחכות ולראות מי מן הסליתרינים יישאר חסר שותף מכיוון שהיא בת מוגלגים ולא טהורת דם או חצויה אין לה ספק שרובם ידחו את ההצעה שלה לעזור להם בשיעורים הבאים. היא התיישבה על השולחן והזיזה את רגליה בעצבנות, נראה שכולם מצאו להם כבר עם מי להיות ובמהירות די מפתיעה בהתחשב בעובדה ששני הבתים שונאים זה את זה.  "אני אצטרך להיות אתך" מאלפוי התקדם לעברה אך שמר על מרחק מסוים, לחייה החלו להאדים מעט ופניה התעוותו בכעס לעברו על כך שגופה בוגד בה כך היא כמה מהשולחן והפנתה את פנייה מולו. "מי שצוות לו תלמיד או תלמידה תתחיל להדגים,  אלו שאינם יודעים תקשיבו טוב ותלמדו" המורה אמר ופנה לכמה תלמידים שציוות לעצמו  "אוקי" הרמיוני נאנחה כמשלימה עם גורלה והמשיכה "פטרונוס מורכב ממחשבות טובות עדיף להתרכז בזיכרון הכי מאושר שהיה לך כשאתה מנסה לעשות את זה ככל שהזיכרון מאושר יותר כך גם הסיכוי שהפטרונוס יפעל. כשאתה מבטא את הלחש אתה אמור להזיז את השרביט בצורת ספירלה" היא הוציאה את שרביטה ואמרה את הלחש שנאמר על ידי עוד תלמידים מסביבה, לוטרה האפופה אור כחול יצאה מן השרביט וחגה במעגלים עד שנעלמה.
דראקו תפס את שרביטו  בחוזקה "אספקטו פטרונום" עשן כחול וזעיר הדמה לשאריות העשן של נר שנכבה יצא משרביטו הוא חייך את חיוכו היהיר והשחצן "איך זה בשביל פעם   ראשונה?".                                                                                                      
 "זה טוב אבל בהחלט עלוב לעומת התוצר הסופי של הלחש" הרמיוני חייכה חיוך דומה לשלו אבל שלה בה מהמחשבה על לפוצץ את הבועה הקטנה שבתוכה הוא חי. "תנסה לחשוב על זיכרון מאושר יותר משהו בגורם לך ישר לחייך כשאתה חושב עליו" היא הוסיפה וחיוכה שהיה דיי מזלזל השתנה לחיוך חמים וכנה כשנזכרה ברגעים מאושרים "מה הזיכרון הכי מאושר שלך" מאלפוי שאל, הזיכרון הכי קרוב למאושר שהיה לו הוא כשהבחין שאימו עדיין חיה בקרב בהוגרוסט בשנה קודמת, ההקלה שהרגיש הייתה עצומה אך  באותה מידה מאיימת כשהיא קראה לו להצטרף לאוכלי המוות. "זה משתנה, כרגע זה זיכרון שמתרחש בזמן שהייתי בת עשר, ביום שבו שני ההורים שלי לקחו יום חופש והלכנו לטייל בפארק שעשויים. כל מתקן שעליו עליתי העניק לי תחושה שאני עפה, חסרת דאגות ולעולם לא אתבגר". הרמיוני הסמיקה כשמה לב למילים שיצאו מפייה היא קראה לעצמה טיפשה והחלה לחשוב שהוא שותק מכיוון שהוא חושב על כמות אין סופית של ביטויים להטיח בה. אך הוא המשיך לשתוק והביט בה במבט חודרני שהעניק לה הרגשה של חוסר נוחות "הוא לא יודע מה זה פארק שעשויים בכלל" המחשבה עברה בראשה של הרמיוני אבל כשהיא החלה לבטוח את פייה ולנסות להסביר מה זה מתקנים, ופארק שעשועים, אבל היא לא הספיקה מפני שהוא הרים את שרביטו וחזר על הלחש. הפעם היה פרץ אור פרץ אור חזק אשר מילא את החדר לשניות ספורות, הרמיוני הסתכלה עליו בתדהמה לה זה לקח לפחות חמש  שעות של אימונים להפיק פטרונוס לא גישמי בחוזק כזה ולו בקושי לקח חצי שעה,  היא לא היחידה שנדהמה מכך היא שמה לב שכל החדר השתתק לכמה רגעים, דראקו המשיך להתאמן עוד כמה פעמים אך לא הצליח להגיע לפטרונוס גישמי למרות שהפטרונוס הלא גישמי שיצר היה חזק יותר ויותר, נראה שהוא היחיד שהצליח להגיע לשלב מתקדם. "תתאמנו על זה לאחר הלימודים" ויקטור קרום הוסיף לקראת סיום השיעור ותלמידים לבושים בגלימות מעותרות אדום וירוק יצאו מן הכיתה בשמחה ובמהירות, הרמיוני החלה לקחת את חפציה ופנתה לדלת ודראקו תפס את ידה וזו הייתה הפעם הראשונה ששמה לב לטבעת מעותרת באות אס  . "תעזוב אותי מאלפוי" היא אמרה בכעס הוא הוריד את ידו מימנה ברתיעה "היום בספרייה באותה שעה תעזרי לי להתאמן על הפטרונוס וגם למצוא את הסיבה לדבר השני!", הוא הלך מימנה  ולא חיכה לתשובה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא