במשך אלף שנים

כמו תמיד תודה לבטא המדהימה katherine221 ש(כניראה)בדיוק כמוני מכורה לפאנפיקים :)

---------------------------------------------------------------------------------

"אז", הרמיוני אמרה בחשדנות יותר כלפי עצמה מאשר לדראקו מאלפוי "לא קרה שום דבר אתמול...נכון?" היא אומנם הייתה לבושה אבל אף פעם אי אפשר לדעת.
בפעם האחרונה שהיא השתכרה היא מצאה את עצמה לצידו של רון כשהיא לא בטוחה מה בדיוק קרה בלילה הקודם ופוחדת לשאול בגלל החיוך הגדול שהתנוסס על פניו.                                                                                                                                                                            
דראקו הביט בהרמיוני משועשע לחלוטין כשהחלה לנשוך את השפה התחתונה שלה כשהוא לא ענה במהירות את התשובה לה היא קיוותה.                       
"גרינג'ר את לא בוטחת בעצמך כשאני בסביבה?", הוא הרים גבה ונאנח באופן שחצני למדיי "טוב אי אפשר להאשים אותך". 
"אווח שתוק מאלפוי...", הרמיוני זרקה את הכרית שעלייה ישנה על פרצופו והחלה להסמיק כמו שתמיד עשתה שסיטואציה כזו הוזכרה והעובדה שמאלפוי קישר את זה אליו לא ממש עזרה.
"אני לא בוטחת בעצמי עם אלכוהול זה לא קשור ספציפית אלייך" .          
 להרגיע אותך" הוא חזר למצב המוכר והלא ידידותי שהרמיוני הכירה, "להקיא עליי את מה שאכלת אתמול זה הרחוק ביותר שהגענו" שהגענו".  
 "למה עזרת לי אתמול?", הרמיוני שאלה לפתע כשהתודעה שלה הזכירה לה    שהיא יושבת מול הילד  שכינה אותה בוצדמית בפרצוף כל כך הרבה פעמים, באותו הזמן קול נוסף הוסיף שהיא לא שמעה אותו מוציא את המילה הזאת בשנתיים האחרונות.
 "היה זקן אחד שבהה בך באופן מטריד", הוא הזעיף את פניו כשנזכר בזה "ולהתעלם מזה זה יהיה כפוי טובה בהתחשב בעובדה שאת ויזלי ופוטר הצלתם אותי".
 עיניו באופן לא מודע קפצו במהירות לזרועה השמאלית שם עדיין נשארה הצלקת שעשתה לה בלאטריקס לאסטריינג', חיוורת אך ברורה ומובנת כמילה "בוצדמית", הרמיוני הבחינה בזה אך בחרה להתעלם.                                                                                                                                 
"למה את בכלל היית שם? זה לא מתאים לגריפינדורית מתחסדת לשתות במקום כזה מפוקפק" דראקו מאלפוי אמר בקול מתעניין כאשר החל  לשחק עם הבובה המפלצתית שנחה עד לפני רגע על השידה לצידה של הרמיוני באופן ילדותי למדיי,
הרמיוני לרגע היא הייתה בטוחה שהוא קורא לבובה אורק המרושע, היא חשבה פעם שרון והארי הם ילדותים עכשיו היא הבינה שזה מכנה משותף לכל הבנים. 
 "אני חושבת שנפרדתי מרון" הרמיוני היססה לפני שהמשיכה הרי זה דראקו (הסליתריני המפונק) מאלפוי שלו היא בוחרת לספר מה קרה אתמול אבל מכיוון שהארי יהיה לצידו של רון וג'יני היא אחותו של רון מסתבר שהוא האפשרות היחידה שלה לשפוך מהלב את מה שהיא מרגישה.                                                 
"הוא הציע לי נישואים ואני דחיתי אותו" דראקו הביט בה באופן מופתע  "למה, חשבתי ששניכם תתחתנו ותביאו לעולם שמונה אלף תינוקי ויזליי ג'ינג'ים חדשים" על פניו היה מבט אדיש אך סקרן, ולעומתו פנייה של הרמיוני הרצינו וכל שמץ לחיוך שהיה על פניה נעלם.   
"אני אוהבת אותו אבל אני לא מאוהבת בו, ועכשיו הוא שונא אותי" עיניה החומות ברקו מדמעות שאיימו לצאת. "תעשי לי טובה" דראקו מאלפוי קם מהמיטה ונעמד מולה "אף אחד לא יכול לשנוא אותך" הוא חייך חיוך שהיה חביב באופן מפתיע אך בעיני הרמיוני היה מלגלג לחלוטין.                                               
"אתה שנאת אותי" היא שלבה את ידיה וירקה את המילים כאילו היו האמת היחידה בעולם "אני גם הייתי אוכל מוות" הוא הפשיל את זרועו שם היה מקועקע סימן הגולגולת והנחש "ואלו שני דברים שאני מתחרט עליהם" פניו הרצינו ובדיוק כמוה הוא גירד את האזור באי נוחות. שניהם השתתקו למשך כמה שניות, דראקו החזיר את שרוולו למצב הקודם והתקדם צעד לעברה "בואי נלך לאכול" דראקו הושיט לו את ידה ועזר לה לקום ושניהם הלכו לכיוון המטבח.                                                                                               

הפרק הקודם		הפרק הבא