את מ-כ-ש-פ-ה!

חושך. ראיתי רק חושך. פקחתי את עיני באיטיות וגיליתי את עצמי במרפאה. הרגשתי רע מאוד, כל גופי כאב, הרגשתי חום נורא והראש שלי התפוצץ ממחשבות וכאב. 
איך הגעתי לכאן? מה קרה לי? והשאלה הכי חשובה- מי הם הזוג שראיתי בחלום?

הרגשתי צמאה מאוד, אז התרוממתי באיטיות לחפש מים, כאב לי הגב, ונדרשו ממני מאמצים רבים בשבל להתיישב. בסוף התיישבתי, והבחנתי לידי בשידת לילה קטנה שמונחת עליה כוס זכוכית גבוהה מלאה במים-מים! חטפתי מיד את הכוס ושתתי את כולה בשתי לגימות ורק אז נרגעתי והתפניתי לסדר את מחשבותי.

אני זוכרת שהתעלפתי, אז בטח כך הגעתי למרפאה. תקף אותי כאב ראש חזק שבגללו התעלפתי וכך הגעתי לכאן, ולבסוף- החלום.

אני זוכרת שראיתי בחלומי זוג- נער ונערה, שמטיילים יחד שלובי ידיים. הנערה היתה גבוהה ויפה, היה לה שיער ג'ינג'י ארוך ולוהט, עיני שקד ירוקות יפהיפיות, נמשים שובבים בודדים על אפה הקטן וחיוך גדול מרוח על פניה- היא נראתה מאושרת. היא מזכירה לי באופן מפחיד את עצמי- רק בוגרת יותר. זה מפחיד ומוזר.
הנער שעמד לידה היה נאה מאוד וגבוהה מהנערה ממש בטיפונת, היה לו שיער שחור ועמוק כמו לילה, שהיה פרוע ונראה כאילו שלא סורק מעולם. היו לו משקפיים עגולים סביב עיניו החומות, ועל פניו היה מרוח חיוך ענק, הוא גם נראה מאושר מאוד, ובעיניו היה זיק של שובבות פראית. הנער הזה מלחיץ אותי יותר מהנערה, הוא דומה באופן מוזר ומפחיד מאוד ל... ג'יימס. ג'יימס פוטר!
 הנער והנערה טיילו ברחוב מוזר מאוד, רחוב שלא ראיתי אף פעם. הוא היה מושלג, פשוט רחוב לבן! בכל מקום היו אנשים לבושים מוזר מאוד- מוזר מדי. הם היו לבושים בגלימות חורף עבות מאוד, חבשו לראשם מצנפות  והחזיקו בשרביטים! בכל מקום התעופפו ינשופים והיתה המולה גדולה.

אני עדיין לא מבינה, מה זה החלום הזה? ולמה יש שם אותי ואת ג'יימס מסתובבים שלובי זרועות? זה עושה לי כאב ראש נורא לחשוב על זה, עלי לנוח. לפני שנשכבתי בחזרה על המיטה, דלת המרפאה נפתחה והאחות נכנסה פנימה, ואחריה נכנו גם הורי ואחותי פטוניה. האחות מיהרה לקראתי "התעוררת! נפלא! תקחי כדור ותחזרי לישון. המשפחה שלך באה לביקור קטן, שינה נעימה!" היא נתנה לי כדור וכוס מים חדשה "תודה" עניתי בקול צרוד יותר ממה שהתכוונתי. בזמן שלקחתי את הכדור האחות פנתה להורי "היא חלשה וזקוקה למנוחה, אם מצבה לא ישתפר בקרוב נשלח אותה לבית החולים. אני מבקשת שתצאו תוך 5 דקות כדי שתוכל לנוח" "תודה רבה" ענו הורי ואח"כ ניגשו אלי עם פטוניה "איך את מרגישה מותק? רוצה שאני יביא לך משהו מהקיוסק?" שאלה אותי אימי בדאגה "לא, תודה אמא אבל אני לא רעבה, רק עייפה" עניתי בקול תשוש. כולם נראו דאוגים מאוד. "אז לא נפריע לך מתוקה, תנוחי ואח"כ נחזור לבקר שוב" אמר אבי "תודה" חייכתי חיוך קטן ואבי פנה לאחור "בואי פטוניה, את מפריעה" והם יצאו מהחדר. נרדמתי. 

ממש מצטערת על האיחור, פשוט אין לי ממש זמן וכוח לזה... אבל אני מבטיחה להשתדל לכתוב יותר ארוך ולפרסם כמה שיותר מהר!
אז גמר חתימה טובה ו...תגובות? (: 

הפרק הקודם		הפרק הבא