המלך הקטן

"אתה בטוח שאתה לא רוצה שנלך בחופש?" שאלה איימי את רגולוס, שסידר את הכובע על ראשו. העור שלו בהיר מדי בשביל להתמודד עם השמש, אפילו בתקופה הזו של השנה.

"בטוח."

"אני גם ככה לוקחת את סיריוס בקיץ, למה לא לחכות?"

"ככה."

איימי נאנחה. "משהו קרה?"

"לא."

"בטוח?"

"מאה אחוז, בואי נלך."

איימי סידרה קצת את החולצה של רגולוס ונתנה לו את ידה. הוא לקח אותה ברצון והשניים יצאו מהבית שברחוב גרימוולד.

איימי לא יכלה להתעתק, ורגולוס לא רצה להתלוות להתעתקות, אז השניים זימנו את האוטונוס ועלו בקלילות.

"לסמטאת דיאגון בבקשה," אמרה איימי ושילמה לבחור הצעיר שעמד ליד הכניסה.
"שמעת אותה ארני."

אמנם רגולוס היה צעיר מאיימי בשש עשרה שנים, אבל היא הייתה מאותגרת בגובה שלה, מה שגרם לשניהם להיות בטווח שבין מטר חמישים לשישים. להיאחז בידיות שבתקרה לא בא בחשבון.

הנסיעות באוטונוס לא היו הכי מהנות במיוחד לאף אחד מהם, אבל זה היה להם נוח. רגולוס נאלץ להיאחז בכובע שלו ביד אחת כדי שלא יפול בפניות החדות, ואיימי נאבקה לעמוד על רגליה.

אבל זה נגמר, ונראה שטוב שכך. פניו של רגולוס נראו חיוורים וירוקים וכשהם הגיעו הוא כמעט נפל מתוך האוטונוס.

השניים נחו על ספסל בלונדון המוגלגית לכמה דקות, רק לפני שיכנסו לסמטא. נסיעות באוטונוס... מצריכות מנוחה.

"אתה יודע," אמרה איימי כשהם נכנסו לסמטא. "חבל שאני לא יכולה לקחת אותך איתי לגרמניה. יש שם טירה אחת, ממש על קצה היער השחור, והיא אחת ממרכזי הקניות הגדולים ביותר בעולם הקסם. מאכלים מכל העולם, מטאטאים שבחיים לא חלמת עליהם, חנויות על גבי חנויות של ספרים וכל כך הרבה יותר, זה מדהים! אני קניתי את השרביט שלי שם, בבית המלאכה של באום, ויש לו דברים שלא תשמע עליהם באוליבנדר'ס, שמעתי שאפילו יש שרביטים עם ליבת שיני ת'סטראל."

"יש ליבה כזו?" שאל רגולוס בהפתעה.

"הו, כן, אבל הסיכוי שלה לבחור קוסם הוא נמוך, והיא קשה מאוד לעבודה. בכלל, יש לו כל ליבה אפשרית, ככה אומרים. אפילו אלה שלא בוחרות קוסמים כמעט אף פעם, גם אם אלו חומרים מסוכנים או מסובכים מדי להתעסקות, באום בכל זאת מכין אותם. אומרים שהוא היחיד שעוקף את אוליבנדר'ס. אח, אם רק ההורים שלך לא היו מקובעים כל כך!"

"אולי נלך לשם יום אחד," אמר רגולוס בחיוך חולמני, חושב על טירה ענקית ומלאה במכשפות וקוסמים מכל קצוות תבל.

"תכננתי לנסוע לגרמניה מתישהו השנה, אתה יודע, לבקר משפחה. אחותי עברה לשם עם בעלה ונולד להם ילד, אז אני הייתי נוסעת בכל מקרה. אני אביא לך מתנה משם, אוקיי? ואצלם תמונות."

רגולוס הנהן.

"אבל כרגע, אנחנו באנגליה. אנגליה לא פחות טובה, דרך אגב, אז שלא תחשוב לעצמך שאני אומרת דברים רעים על הבית. אז... מאיפה נתחיל? מאדאם מלקין? אתה צריך גלימות, נכון?" הוא הנהן שוב והשניים הלכו אל החנות.

הסמטא לא הייתה צפופה כמו בדרך כלל ולמוכרים היה קל מאוד להתמודד עם שני הלקוחות הפעילים ביותר במקום. לאחר שהם קנו את כל מה שהם זקוקים לו, וכמה דברים שלהם היו זקוקים פחות, הם מצאו את עצמם יושבים יחד לגלידה.

"אז תגיד," שאלה איימי, משהו מתנצל נשמע בקולה. "למה לא ללכת עם סיריוס בקיץ?"

"סתם."

"רבתם בחג המולד?"

"לא."

"אז מה קרה?"

רגולוס בהה בגלידה שלו ונאנח. "אני חושב שגם אם הייתי רב איתו הוא לא היה שם לב. הוא רק התווכח עם אמא כל הזמן, וכשהוא לא עשה את זה הוא דיבר על החברים שלו מהוגוורטס."

"שנה הבאה אתה תהיה איתו בהוגוורטס, הוא לא יספר לך חוויות כי אתה תהיה שם איתו ותחוו אותן יחד."

"אבל אני כועס עליו עכשיו. איימי, אני עשיתי משהו רע שהוא עוזב אותי?"

היא ליטפה את שיערו השחור של רגולוס בעצב. "לא עשית כלום. כשאנשים מתרחקים הם משתנים, וזה בסדר. אבל אתה יודע מה? בקיץ אני אקח אותך ואת סיריוס לקמפינג, שלושה ימים ביער, ליד אגם. אם זה לא יחזיר אותו למסלול, שום דבר לא יחזיר."

רגולוס חייך חיוך רחב והנהן. "אני כבר רוצה ללכת," הוא אמר.

"תמיד אפשר ללכת רק שנינו."

"לא, נחכה לסיריוס. אין קמפינג עד שהוא חוזר."

איימי הצדיעה בצייתנות והשניים צחקו בשמחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא