הנהר והוורד

היי לכולם

הינה עוד פרק לכבוד שבת

ואני רוצה להבהיר כמה דברים.

אמא של רוזי החליטה לשלוח אותה דווקא עכשיו להוגוורטס,

כי היא הבינה שהיא כבר גדולה והיא יכולה לדאוג לעצמה

בניגוד לתלמידים בשנה הראשונה בהוגוורטס, שהם קטנים מאוד.

וזהו, עם יש עוד שאלות, תשאלו בתגובות ואני אענה עליהן

אז שבת שלום,

וקריאה מהנה!!!!

*******************************

"איך היה החופש שלך, לורד?" שאל אותו רודולפוס לסטריינג' הצעיר.

"רגיל.." ענה טום בשיעמום, הוא כבר מזמן החליף את בגדיו המוגלגים בגלימה המשייכת אותו ליעודו. הוא גם הרגיל את "חבריו" לקרוא לו בכינוי שהוא בחר לעצמו, להשתמש בשמו של אביו המוגל, היה מבייש מדיי עבורו.

"ההורים שלי כבר מדברים איתי על שידוך לטהורת דם ראוייה." אמר לו רודולפוס בחיוך מרוצה.

"מעכשיו..?" שאל טום בחוסר התעניינות.

"כן, הם מדברים בעיקר על אחת מהאחיות בלק הצעירות. הטעם שלי הוא יותר בכיוון של נרקיסה, אבל משום מה, ההורים שלי חושבים שאתאים יותר לבלטריקס או דרומדה, למרות שדרומדה מעוניינת להתחתן מאהבה." הוא אמר את המילה באחרונה עם המון זלזול בקולו.

"אני לא מעוניין לשמוע על סיפורי השידוכים שלך רודולפוס, זה מעייף אותי." אמר טום בקרירות. רודולפוס שתק בזמן ששאר חבריו לתא, או יותר נכון, נתיניו לתא, צחקו בעליונות, שמחים לאיד. טום חיכה זמן מה עד שהוא השתיק אותם בגסות. הם עייפו אותו כל כך בחנפנותם, אהדם, סיפוריהם המשעממים, ובעיקר ברצונם להיות קרובים אליו בזמן הכי לא מתאים.

"אני הולך לתא המדריכים, צריכים אותי שם." הוא אמר בשעמום, יוצא מהתא באנחת רווחה, שיש לו תירוץ להתחמק מהם. הוא חיפש תא ריק ברכבת, על מנת שיוכל לחשוב מבלי שיפריעו לו, אך לא היו כלל תאים ריקים, רק תא אחד שבו ישבה נערה כבערך בת גילו, היא נראתה לו מרוחקת או מרותקת למשהו בצורה בלתי רגילה. היא הייתה לבושה בגלימת מכשפות, ונראה היה על פניה, שהיא ממש לא רגילה ללבוש זה, ובכללי, הוא לא זכר שאי פעם ראה אותו בהוגוורטס, ולו היה זיכרון דיי טוב לפרצופים, מה שהקל עליו לנקום באנשים הנכונים.

הוא פתח את דלת התא, הנערה שישבה שם קפצה בהפתעה והסתכלה עליו בעניין.

רוז זיהתה את הנער הזה מתחנת הרכבת, אותו נער שהיה נראה לה מעט מנותק מהסביבה, ושהיה נחוש לא להישאר ברציף.

"היי." היא אמרה לו לבסוף.

"את יושבת כאן לבד?" הוא שאל מבלי להענות לברכת השלום שלה.

היא הנהנה בנוקשות.

"כבר לא.." הוא אמר מתיישב בספסל מולה. הוא הסיט את מבטו ממנה והביט בחלון.

"אני רוז.." היא אמרה בשקט, בניסיון לשבור את החזות המרוחקת שלו.

"טום.." הוא אמר מבלי להתיק עיניו מהחלון. הוא לא ידע למה הוא לא אמר לה את הכינוי שלו.

"אתה בטח בבית סלית'רין, אני רואה את זה לפי הנחש בסיכה שעל הגלימה שלך." היא אמרה ממשיכה בעקשנות.

הוא הנהן, מביט בה לבסוף. הוא סקר אותה, מחפש לרמז קל לראות באיזה בית היא נמצאת.

רוז שמה לב לחיפושו. "אין לי בית עדיין, עוד לא התמיינתי, אני חדשה בהוגוורטס." היא אמרה במעט ביישנות.

"ברוכה הבאה.." הוא אמר בשקט. היא דיי יפה, הוא ציין לעצמו בראשו.

"תודה.." היא אמרה, והפעם היה זה תורה להביט מחוץ לחלון בשקיקה. הוא המשיך להביט בה עוד זמן מה. רוז שמה לב לכך, אך זה לא הפריע לה.

לאחר כרבע שעה, המגדלים והצריחים של הוגוורטס הופיעו בחלון, על רקע השמיים הצבועים בכחול עמוק.

"בי.." אמר לה טום יוצא מהתא.

"ביי.." היא אמרה עכשיו בשקט.

____________________________________________

תגובות יתקבלו בברכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא