יומנו של דראקו מאלפוי

אוקיי סליחה על העיקוב אבל אם יהיו תגובות אני אמשיך עוד מעט או מחר אז תגיבו יש לי כבר את הפרק מוכן!

"דראקו לוציוס מאלפוי, קום מיד! נודניק," שמעתי את קולה של אחותי.
"אני רואה שמישהי התעוררה מוקדם," אמרתי והתיישבתי על מיטתי, מחווה בראשי לכיוונה,
"כן, השתחררתי לפני שעתיים. אתה, נודניק, פספסת שיעור, ארוחת בוקר ולמזלך גם את פנסי!" צחקקה, "תצטרך להשלים את החומר ממישהו, כי גם אני לא הגעתי לשיעור שינוי צורה. לידיעתך- פנסי נישקה אותך פעמיים, בשפתיים!" הוסיפה ברשעות.
"איו," אמרתי. שנינו צחקנו עד כאב בטן, אנחנו נוהגים לעשות זאת הרבה.

בשיעור לחשים...

"היום נלמד את הלחש 'וינגארדיום לביוסה', הלחש המרחיף," אמר פרופסור פיליטיק.
"משעמם," סיננתי אל קראב וגויל, שצחקקו בשקט.
במשך כל השיעור הרחפתי נוצות, זה היה מייגע. פיליטיק, המורה המעצבן הזה, הטיל עלינו לכתוב גליון קלף שלם, בכתב קטן, על הלחש המטומטם הזה- עד שבוע הבא. אני שונא שיעורים כאלו! הם מדברים על נושאים לא חשובים, מי ישתמש בעתיד בלחש מרחיף? במיוחד אם העתיד שלו כבר נקבע והוא הולך להיות אוכל מוות.

אוקיי 5 תגובות ואני ממשיכה לכל אחד תגובה אחת אני יודעת שיש 5 מנויים ובגלל זה5 אז תגיבו

הפרק הקודם		הפרק הבא