דמבלדור חוזר למשחק

הפתעה בכיכר גירמולד 12

"אהה, חשבת אולי איך למצוא אותו? ז'תומרת, הוא יכול להיות בכל מקום" אמר רון.

"חשבתי אולי על הבית של סיריוס" אמרה הרמיוני בהיסוס.

"אבל דמבלדור היה שומר הסוד, בלי הפתק שלו אנחנו לא יכולים להכנס" אמר רון.

"רון אם היית כבר בבית הזה אתה יכול להכנס אליו שוב. וחוץ מזה, בגלל שדמבלדור רצה להראות כאילו הוא מת הואבטח העביר לכל מי שהיה בבית את הסוד, ככה שאנחנו שומרי הסוד שלו עכשיו"

"טוב, קבענו מחר ברחוב טוטנהם קורט. אני יעוף לשם, ואתם תוכלו להעתיק אותי בהתעתקות צד לצד" סיכם הארי במהירות, לפני שהרמיוני תמשיך לחפור. הרכבת נעצרה בחבטה והארי הושיט את ידו למזוודה. הם יצאו למעבר הצפוף והתפתלו בין התלמידים הרבים. הם ירדו למטה והארי לחץ את ידו של רון והתחבק חיבוק קצר עם הרמיוני.

"ביי" הוא אמר, ופנה לדוד ורנון הזעוף כהרגלו. מזווית עינו הוא ראה שהרמיוני ורון מתחבקים כבר הרבה זמן. הארי חייך. סוף סוף, הוא חשב, הגיע הזמן באמת. הוא הלך למכונית ונכנס.

הארי התעורר ב8:00 והתלבש במהירות, הוא לא רצה לאחר. הוא לקח את גלימת העלמות ואת אש-המחץ, המטאטא שלו. הוא שרבט משהו על פתק בשביל הדוד ורנון ועף דרך החלון. חצי שעה אחר- כך, הדוד ורנון עלה ומצא את הפתק: "הלכתי. אני אחזור בעוד כמה ימים. אל תדאגו לי- הארי". חצי צוחק וחצי כועס ירד הדוד ורנון למטה עם הפתק.

הארי נחת בפינה כלשהי והוריד את הגלימה. הוא ראה את הרמיוני ורון מחכים לו ליד פנס הרחוב. הוא הלך אליהם בשקט. 

"אני מפריע?" הוא שאל בצחוק בעודנו קוטע את שיחתם.

"לא, לא, מה פתאום" אמרו הרמיוני ורון המבוהלים. הארי נעמד בניהם ואחז בידה של הרמיוני וביד של רון.

הארי ספר:" שלוש, שתיים אחד" והכול נהיה חשוך. לשבריר שנייה הוא הרגיש את התחושה הלא נעימה של ההיתעתקות. הם נחתו מול מספר 11 ו- 13.

 "מה עכשיו?" שאל רון.

"תחשוב על הבית מהר, אנחנו נראים מוזרים שאנחנו עומדים ככה" אמר הארי. הוא, רון והרמיוני חשבו על הבית. פוף! הבית הופיע כאילו משהו ניפח אותו מהאוויר. הם נכנסו וצעדו במסדרון החשוך.

"אני שומעת דיבורים" לחשה הרמיוני. הם המשיכו ללכת ופתאום עלתה דמות עשויה אבק מהשטיח. הרמיוני צרחה חלושות. הדמות שדמתה לדמבלדור המשיכה לעוף לעברי.

"ז-זה לא אנחנו" מיהר הארי להגיד "א-אנחנו לו הרגנו-" לשמע המילה הרגנו התפוצצה הדמות בפניהם. הם עלו למעלה, צועדים ליד התמונות ונזהרים לא להעיר את גברת בלק. עם כל צעד הארי חש איך גרונו נחנק. כל צעד הזכיר לו את סיריוס. אל תחשוב על זה, גער הארי בעצמו, התאבלת מספיק. עכשיו זה לא הזמן. הם המשיכו ונכנסו למטבח. ושם,על כורסה נוחה,  בין מולי וויזלי לבין לופין, כנגד כל הסיכויים, ישב אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור. 

"אני לא יכול להראול לך את דמבלדור" אמר סנייפ בכעס " הוא מוחבא היטב"

"אז למה סיפרת לי?" שאל מאלפוי. 

"שתזהר מהארי. הוא עדיין כועס מאוד עלייך כי הוא חושב שעזרת לי "להרוג" את דמבלדור" אמר סנייפ בקוצר רוח.

מאלפוי פלט נחרת בוז" להזהר מפוטר? למה מה הוא כבר יוכל לעשות לי?" שאל בלגלוג

"אתה יודע שפוטר הרבה יותר טוב ממך בהטלת קקלות" אמר סנייפ בנבזיות "לא משנה", הוא אמר למראה פניו הכועסים של מאלפוי " צא החוצה ותתעתק, אני צריך ללכת לאנשהו. הוא ליווה את מאלפוי לדלת. "ודראקו" מאלפוי הסתובב אליו "אל תנסה להלשין עלי, אני יגלה את זה בסוף, ואז- זה לא יהיה טוב" הוא טרק את הדלת בפרצופו. מאלפוי התעתק. בתוך הבית, סייפ חייך. דמבלדור יהיה מרוצה, חשב לעצמו מתי שיצא החוצה. ועכשיו, הוא צריך לנהל שיחה קטנטנה עם מנדגוס פלצ'ר.

הפרק הקודם