רבע פוסידון

ריינה:

ריינה עברה על הרשימות בפעם האלף. היא הלכה במתח על קו ישר של מרצפות והקריאה שוב ושוב את כל המטלות. לידה עמדו פיטה וגייל, שניהם רגועים למדי בניגוד אליה.

"פרנק, תלית הכל?" שאלה ריינה.

פרנק הינהן בעייפות.

"ריינה, זה באמת נחוץ לעבור עוד פעם על הרשימה?" הקשה גייל.

"עוד פעם לא תזיק לאף אחד," השיבה ריינה מייד.

היה נראה שפרנק רוצה למחות, אבל שתק. ריינה הייתה נראת עצבנית באותה רמה שהייתה נראת מתוחה, ולפרנק היה מספיק נסיון בלמה לא לעצבן אותה.

"נקי שם?"

"כן," השיב פרנק.

"באמת, ריינה, זה כבר הפעם החמש עשרה שאת עוברת על הרשימה! אני חושב שזה מספיק," התפרץ גייל.

ריינה התעלמה, והקריאה את הדבר הבא. "דיברת על זה שיתנו מעבר לכולם? בלי למדוד את הגובה של הדשא וכאלה-?"

פרנק חייך, אולי נזכר בפעם שהוא נאלץ לעשות את זה. "כן, אל תדאגי. ג'וליה הבטיחה לפקוח עין שאף אחד לא מקבל משימה מוגזמת."

ריינה נאנחה, ועברה לפריט האחרון ברשימה. "רייצל ואלה מוכנות?"

"כן," אמר גייל ותופף בעצבנות על הקיר.

ריינה נאנחה אנחה ארוכה. "זה חייב לעבור חלק," היא הודיעה.

"יהיה בסדר," הרגיע פרנק, ומייד הלך משם. הוא הבטיח להייזל שאחרי שיסיים את ההכנות יעזור לה לבחור את הבגד הכי יפה.

"הכל יהיה מעולה," אמר גייל. "תרגעי."

המילים שלו פעלו על ריינה כמו נוסחאת פלא. כמו דיבור ההקסמה של פייפר.

"הכל יהיה מושלם," הוא חזר ואמר שוב.

פרסי:

"הגענו למקום הנכון?" שאל פרסי את אנבת'.

"כן," היא אמרה. "אל תדאג, ליאו הבטיח שפסטוס מדויק."

הם היו באמצע תחנת רכבת, ולידם פסטוס בגודל מלא. הייזל הבטיחה שתעטוף את הדרקון בעירפול. הם עמדו בין רציף תשע לעשר, וחיכו בלחץ להארי.

קבוצות אנשים החלו להופיע משום מקום. פרסי ואנבת' הביטו בחיוך אחד לשני, מאשרים שאכן הגיעו למקום הנכון.

"מתה עלייך," חייכה אנבת' לפרסי בעיניים שובבות ובורקות.

"עליי? וואו, תודה," אמר הארי בקול שובב.

"הארי!" קראו אנבת' ופרסי ביחד, ועטו עליו בחיבוקים.

"אתה בסדר?" שאל פרסי המודאג.

"למה לא?"

"שמעתי על... כירון סיפר לי על המנהל שלך שמת," אמר פרסי בזהירות.

הארי הינהן ולא אמר כלום.

"מה עם רון? ופרד? וג'ורג'? והרמיוני?" שאלה אנבת', מרחיקה את השיחה מנושאים שגורמים להארי להיות עצוב.

"הם בסדר," אמר הארי במשיכת כתפיים.

הם עלו על פסטוס.

"התחנה הבאה- מחנה יופיטר," הכריז פרסי. הוא לא אהב את הרעיון לעוף במיוחד, אבל פוסידון הבטיח לו שזה בטוח לו עכשיו, כשזאוס נטול כמעט לגמרי כוחות.

כל החברים של הארי, כולל מי שידע שהוא חצוי, לא ידעו שהוא בא לאירוע במחנה יופיטר. הם אמרו שזה יהיה מסוכן מדי עבורו ללכת למקום שהוא בלי אבטחת קוסמים לידו. טירוף בתקופה שוולדרמוט מלא הכוחות משתלט על משרד הקסמים ורק רוצה להרוג אותו. אבל הארי היה חייב לעשות את זה. ביטחו לו את הנסיעה כמה שיכלו.

"אז אחרי אירוע הקראת ספרי הסביביליות המשוחזרים נחזיר אותך לקרובי המשפחה שלך?" שאל פרסי.

הארי הינהן. "דווקא כיף לעוף על הדרקון, כמו לשחק קווידיץ'."

"אם ככה זה קווידיץ'," מילמל פרסי, "אז אני הייתי מתעב את המשחק הזה."

"לכל אחד יש את המשחקים שלו," אמרה אנבת'. "לך יש את תפוס ת'דגל."

פרסי חייך. "יש בזה משהו."

"בכל מה שאני אומרת יש משהו," היא ענתה.

הם ריחפו להם מעל הים, בדרך למחנה יופיטר.

אנני:

הם היו במעלית קטנה אבל היה בה מספיק מקום לכולם. "הגענו," אמר ניקו, ולחץ את ידה של אנני. הוא ידע שהיא לא אוהבת מקומות סגורים.

ליד אנני עמדו פייפר, ליאו, קליפסו, גיייסון, קלאריס, פיטה, ניקו וקטניס, וכולם נשמו לרווחה כששמעו את הבשורות הטובות.

המעלית עלתה, והם צפו בכל היופי של רומא החדשה. הם עברו בקלות ליד הפסל אל שעיצבן את אנני בפעמים הקודמות שבאה למחנה יופיטר, אבל הפעם היה ידידותי למדי.

הכל היה מקושט. כדורי אור ריחפו להם, עלו וירדו. היו שולחנות עמוסי אוכל ויצורים בלתי נראים שמילאו צלחות בחטיפים וכוסות שתייה ריקות מילאו בשתייה. הכל היה זוהר ונקי. מלא חצוייים ואלים שבאו לכבד את המעמד.

הכל היה נראה כל כך...טוב.

הייזל ופרנק מייד רצו לקראתם, וקיבלו את פניהם יפה. ריינה וגייל הגיעו מאוחר מדי והתנצלו שהם לא יכולים להישאר עם חבריהם, כי הם צריכים לדאוג לכל כך הרבה דברים בבת אחת כדי שיהיה אירוע מדהים. או- פיצוץ- לפי דבריו של פיטה.

כולם חיכו לפרסי, אנבת' והארי, לפני שהחלה הקראת הספרים. כיוון שאנבת' והארי היו אלה שאיפשרו את החזרת הנבואות כמה קיצים לפני זה...

שלושתם היו אמורים להגיע על פסטוס, עפים. אבל למרבה ההפתעה, הם הופיעו בקול נפץ חזק. ואז נגלו שלושת דמויותהם- פצועות, נוטפות דם, מרוסקות, והם היו מלאים חתכים.

***************

רציתי לכתוב עוד המשך, אבל לא רציתי שהפרק יצא ארוך מדי. העלילה הסתבה די מהר, אני יודעת, ואני גם יודעת שכל פרק אני זורקת איזה משהו מוזר שלא חוזר אחרי זה ולא מובן בעליל, אבל אל תתיאשו ממני. זה יקרה בפרק הבא. הכל יהיה יותר מובן, אני מקווה.

ובנתיים- החלטתי שכל פרק יהיה מוקדש למי שהגיב בפרק הקודם. כדי שתגיבו. אז הפרק הזה מוקדש ל-albatraoz, נעמונתרוזן, לאונורה רייבנקול, בלולו ולימוניידניידנייד המתוקים.

ביי לכם:)

הפרק הקודם		הפרק הבא