שמינית פוסידון

פרק שני:
"אוקי..חמישה ילדים חטטניים שאף פעם לא באמת סבלתי. הסבר! עכשיו! " דרש ממנו מייסון בצעקות ,תוך כדי שחתיכות רוק יוצאות מפיו.
אני נבוך להודות ,אבל כן - פחדתי ממנו פחד מוות . שיקשקתי למות -בקיצור.
"אנחנו .. פשוט ..סתם רצינו רק קצת לצייר על הרציפה וזהו .. באמת" סופיה התחילה להגיד ותוך כדי לגמגם ..
בחיים לא חשבת שאראה את סופייה במצב כזה, חסר אונים.
"זאת אני אשמה ,אמרתי את זה כבר "! אמרה אמרה בקשיחות .
וואו . חשבתי לעצמי.
 , ידעתי אבל נו באמת- שמתחת לכל הקשיחות שהיא מפגינה , היא גם כן כמונו - מפחדת.

"נו המאמן , בחייך יום אחרון בלימודים הללו , ובסך הכל רק רצינו ..אני יודע.. להנציח ת'רגע הזה בסדר ?" ניסה ליאם להגיד בהומור
"סתום בראון לא פניתי אלייך .אתה הפרעת לי לחשוב על עונש לתת לכם " אמר המאמן בסלידה.
"אבל לא פנית לאף אחד. וחוץ מזה עוד שעתיים נגמר הבית ספר " אמר ליאם ,כמעט בצעקה - כמו ילד קטן שמתחננן לאמו שתקנה לו משהו בסופר.
המאמן שתק וניצלתי את הרגע "ליאם " אמרתי לו בחריקת שיניים ,
כדי שהמאמן לא יישמע "אולי אל תנסה אותו אני חושב שלא כדאי לעצבן אותו ,קיצור כדאי שלא תגיב לכלום. סבבה ?"
ליאם תקע בי מבט שלא ממש הצלחתי לפתור.
אנג'ל שתקה כל הזמן הזה - אני חושב שהיא יודעת משהו ולא אומרת..
טוב - זה לא שהיא יכולה עכשיו להגיד לי את זה , ועוד מול המאמן וכולם.
רגע רגע רגע , לאחר שניסיתי לעשות אחד ועוד אחד..יש מצב שהמאמן הוא ..?
"אוקיי , מכיוון שלא הצלחתי למצוא עונש מתאים בשבילכם , אז אני די סבור שאני אהרוג אותכם.." אמר המאמן בחמדנות.
אוקיי ,אני חושב שהמורים לא אמורים להגיד לנו דבר כזה , ואפילו לא בצחוק..
וזה רק אישר את חששותי.
העפתי מבט לעבר אנג'ל והבעת פניי כאומרת יאללה-אנג'לינה-מה-עושים-עכשיו-איזה-כיף-לנו-אה?
"בואו .." סיננתי לכולם..
המאמן היה בסוג של תהליך להפיכת מפלצת.
לקחתי אותם תוך שנייה וחצי "חבר'ה אני ואנג'ל חייבים לכם כמה וכמה הסברים אבל הכל אחר כך - מה עושים עכשיו ?צריך לעוף מפה!"
"מה יש לך פראסוס ?מה זה היצור הזה ?" אמרה סופייה כמעט בצעקה "בואו נעוף בבקשה" והיה בקולה נימת פחד.
הסבתי את ראשי לאחור פנים של בן אנוש זקן, גוף של אריה וזנב מלא קוצים שאני כמעט בטוח שהחיצים היו רעילים.
"אנג'ל ,זה מנטיקור ! את זוכרת ? פרסי ואנבת' נלחמו ביצור הזה.. "
"כן..נראה לי..כן" ענתה אנגל' בקול מהורהר כאילו יש לה עכשיו את כל השלווה בעולם.
"פראסוס אנג'ל על מה אתם מדברים שם"? שאלה אמה , מפוחדת.
"כן המאמן פאקינג הפך פה לאריה !!" צרח ליאם .
"בואו" אמה החזיקה את סופייה .ואני החזקתי מימין את אמה ומשמאל את ליאם.
ליאם ואני תקענו בדלת והיא נפתחה.
התחלנו לרוץ משם , והמנטיקור מאחורינו , יש לנו בתיק שני פיגיונות מארד שמיימי ,קטלני למפלצות.
רצנו לעבר הבניין של בית הספר . יופי עכשיו לעלות שלוש קומות וזהו..
נכנסנו לבניין רצים כאחוזי דיבוק - מפילים כל מיני דברים שעמדו במסדרונות .
המורים צעקו , תלמידים בוגרים לא הבינו מה קורה ..
עלינו במדרגות . המאמן לשעבר צרח "שוטים!" וניפץ אגרטל שעמד ליידו .
הצצתי למטה לרגע היו מלא דברים הרוסים.
חורים בגודל אגרופים בדלתות ובחלונות, שולחנות וכיסאות נחו על הרצפה , חלקם שבורים.
"אני לא מבינה " צווחה אמה בועדנו רצים במסדרון בקומה השנייה , מנסים להימלט מהמפלץ."הם לא רואים את האריה?"
לא יכלתי לענות לה כרגע על שאלתה . אבל ידעתי - עירפול.
זה אומר שאמה וליאם חצויים? או בני תמותה שיכולים לראות דברים קסומים..?
כבר לא ראינו את סופייה ואנג'ל.ניסינו לתפוס הסוואה בין הילדים ששוטו במסדרון והחלו לצרוח.
ליאם עצר אותנו לרגע , לא ראיתי את המנטיקור , פלטתי אנחה של רוגע , אבל קצת התנגדתי.
המפלצת יכולה לבוא כל רגע .. ומי יוודע מה קורה עכשיו עם אמה ואחותי..
ההינו בקומה השלישית ואז ראיתי את המפלצת,אנג'ל וסופיה.הן נראו כ"כ מותשות ,ריחמתי עלייהן.
"אנג'ל" צעקתי ,היא לא ענתה,רק חלפה על פנינו בריצה ונכנסה לכיתה שהמלפצת מאחוריה מותירה עשרות ילדים צורחים וצועקים ,ואותי ,פעור פה ,מה ? אני לא שווה כדי שיילחמו בו ?
נכנסנו לכיתה כשאחותי מחטטת בתיקה ,מטורפת בזמן שהמנהלת צורחת עלי חמשתיינו לצאת מהר מהכיתה לפני שתזעיק את המנהל . חה. בטח.
אנ'גל ניסתה לדקור אותו משני צדדיו - לא רע לפעם ראשונה , בזמן הזה ליאם אמה וסופיה עמדו משותקים מפחד בצידי הכיתה . מסכנים לא הבינו באמת מה הולך בעולם הזה..
הפכתי את כל התיק שלי ושל אנגל' "איפה זה?" שאלתי בתיסכול "העט" היא צעקה . ואז נזכרתי שפרסי הביא לי במתנה את הדבר שהיה הכי יקר לו , כמעט אולי. החרב שלו.
לקחתי את העט מהשולחן שלים! ,יצאתי סתום . הלכתי לעזור לאחותי , המורה כבר ברחה מהכיתה , אנגל' ניסתה לדקור את המטניקור בכדי להסיח את דעתו , ואני פשוט איך אני אגיד את זה , ניסיתי להרוג אותו..

"איי" צעק "שוטים ,אני אהרוג אותכם"...

אני כבר לא כ"כ זוכר מה קרה בהמשך,אבל כן הצלחנו להרוג אותו ולשלוח אותו לטרטרוס.
בכל מקרה ישר רצנו החוצה כמה שיותר מהר וירדנו למטה כשמכל עבר צועקים לנו "פושעים" "תפסו אותם" "תראו מה הם עשו"
משום מה השער היה פתוח לרווחה וכעבור כמה דקות הגענו לבייתנו.
אמי נראתה מפוחדת מאוד לראות אותנו כך ,אך נראה שעינייה מבינות אותנו. "אמא," התחלתי להגיד בקוצר נשימה..
והתחלתי לגלגל בפנייה את כל מה שארע לי היום .

 אשמח לתגובות !

וסורי שלא העלתי הרבה זמן פרק ,אני בתקופה של עומס במבחנים

הפרק הקודם		הפרק הבא