שקרים קטנים ולבנים

השבוע הראשון חלף במהירות עצומה ועימו גם אותה מסיבה כושלת שהיתה אמורה להיזכר בתור לילה יפהפייה. אן שכחה לגמרי מהשמלה הרטובה, מההבטחה שלה לנסות להחזיר לפנסי ואפילו

מאותו מבט מוזר ששלח אליה דראקו מאלפוי. כל זאת הודות למהלך היום העמוס בחייהם של תלמידי השנה השישית בהגוורטס. שיעורי בית, מבחנים, עבודות ועוד מטלות רבות היו חלק נכבד מזמנם

של הילדים הממורמרים. לפתע, החזרה ללימודים כבר לא נראתה זוהרת כל כך. גם אן גלימור היתה תשושה כבר בשבוע הראשון, וכיאלו בכדי להוסיף עוד משקל לכתפיה, החלו אימוני הקוודיץ' להיכנס ללוח הזמנים שלה, שלושה פעמים בשבוע. חובה.

"אז מה אתם הולכים לעשות עכשיו?" שאלה לוסי בסקרנות

אן נאנחה בכבדות "אני באמת לא יודעת, אני מקווה שנסתדר עד שהוא יחזור"

ליאם קלדר, ראש נבחרת ההפלאפף, נפצע פציעה קשה במהלך החופש ולכן הוא יאלץ להיעדר במשך חודשיים ממהלך הלימודים. אן הרגישה רע בשביל ליאם, האימונים וההצלחה של הקבוצה תמיד היו בראש סדר העדיפויות שלו והיא ידעה שכנראה הוא מאשים את עצמו עכשיו בכך שהוא לא יכול להיות פה איתם.

"אבל אתן חייבות להודות שהבחור הזה נראה טוב" אמרה ויולט בפה מלא אוכל "מה?" היא שאלה לאחר מספר שניות כשהבחינה ששתי חברותיה מסתכלות עליה עם מבט משתומם.

"לפי דעתי, הוא נראה יותר כמו גורילה" אמרה לוסי בקול יבש וגרמה לויולט להתפרץ בצחוק, חתיכות חסה ומשהו שנראה כמו בוץ התעופפו באוויר מהפה שלה. ליאם היה בחור גדול ורחב,

הזרועות שלו היו ענקיות והחזה שלו היה מוצק. היו לו שרירים בצאוור יותר מכל השרירים בגופן של שלושלת הבנות יחד.

"טוב, אם הוא לא הולך להיות על המגרש במשך החודשיים הקרובים, אז אין טעם שאני אלך לצפות באימונים האלה שלכם" אמרה ויולט בהנף יד לאחר שנרגעה מפרץ הצחוק המטורף שלה, שמשך לא מעט תשומת לב.

לוסי גילגלה את עינייה בחוסר אמון ופנתה אל אן "תזכירי לי שוב למה למה אנחנו חברות שלה?"

אן ציחקקה בשקט בזמן שויולט זרקה חתיכת פשטדה על לוסי. לוסי שצפתה את הצעד הזה, הצליחה להתחמק בקלות. אן הביטה בשתי חברותיה וחייכה לעצמה, היא לא יודעת מה היא היתה עושה בלעדיהן. לוסי היא אוזן קשבת וכנה וויולט תמיד נותנת עצות בכל נושא אפשרי.

לאחר כמה דקות של שתיקה שאלה ויולט לבסוף "אז מתי בעצם את מתחילים להתאמן?"

"הערב" ענתה אן בחוסר התרגשות. כל עוד ליאם לא נמצא, אין טעם לשום דבר "שעה אחרי סיום ארוחת הערב"

לוסי הביטה בשעון היד שאן נתנה לה במתנה בשנה שעברה "אז כדאי שנעלה כבר לחדר ותתחילי להתארגן, כזכור לי יש לך עוד דברים לעשות" היא אמרה

אן רק הנהנה בהסכמה, היא קמה מהשולחן והחלה ללכת לכיוון מגורי תלמידי ההפלאפף לצידה של לוסי.

"חכו רגע" קראה לעברם ויולט "אני עוד רעבה!"

לאחר ארבעים דקות שבהן אן הספיקה להחליף למדי הקוודיץ' שלה ולסיים את העבודה לשיעור של סנייפ, היא התקדמה במסדרון לכיוון היצאה מהטירה. כשעברה במסדרון הארוך היא נזכרה בפעם

הראשונה בה היא היתה בהגוורטס ואיך היא התפעלה מכל הקסם ששרר במקום. זאת היתה הפתעה עבורה כששמעה שיש בה כוחות על טבעיים, תחילה היא לא הבינה מה זה אומר בכלל להיות מכשפה.

מכשפות תמיד הצטיירו במוחה בתור זקנות מקומטות ורעות שכל מה שהן יודעות לעשות זה רק מעשיי זדון. גם עבור ההורים שלה זאת היתה תעלומה, הם מעולם לא שמעו על העולם הנפלא הזה שהמוגלגים עיוורים לו.

רעש חזק קטע את המחשבות שלה והיא נעצרה בכדי להסתכל ולראות מהיכן הוא מגיע. לאחר כמה שניות הבחינה אן בשני נערים המתקוטטים בקצה השני של המסדרון.

כשהתקרבה מעט אליהם היא שמה לב שהם בכלל לא משתמשים בשרביטים שלהם אלא הם ממש הכו אחד את השני עם הזרועות שלהם. אחד מהנערים האלה היה דראקו מאלפוי,

כמה לא צפוי חשבה לעצמה אן וגילגלה את עייניה. הנער הסלית'ריני החזיק בכח ביד אחת את צאוורונו של הנער השני ובידו האחרת הכה את בטנו. הנער השני חסר המזל ניסה להתנגד אבל לא היה לו סיכוי כנגד דראקו מאלפוי.

לבסוף מאלפוי השליך את הנער המסכן על הריצפה והסתכל עליו בגועל. אן הביטה בנער המוכה ברחמים, היא בהחלט לא היתה רוצה להתחלף איתו. לאחר כמה שניות הנער הסלית'רני הבחין כנראה שמישהו עומד שם וצופה בו,

כשהרים את מבטו מהנער והסתכל באן פניו נראו שלוות לחלוטין, אבל לאחר רגע הן לבשו שוב את אותה הבעה מופתעת וחסרת אמון. באותו הרגע אן ידעה בוודאות שלמאלפוי יש איזה עניין איתה.

היא לא ידעה אם הוא חושב עליה משהו או שהוא סתם לא מחבב אותה, אבל היא היתה בטוחה לגמרי שמשהו לא בסדר עם המבט הזה. לפני שהיא הספיקה לפתוח את הפה, הנער עם העיניים החדות הסתלק כיאלו מעולם לא היה שם.

אן הביטה בו מתרחק ונגישה במהירות לנער השוכב על הריצפה. היא הרימה את ראשו ושאלה אותו בדאגה האם הכל בסדר.

"כמה ש-שקי קמח צריך בכדי ל-להגיע לירח?" הוא מילמל בקול חלוש

אן נאנחה בעייפות "את זה תצטרך לשאול את מאדם פומפרי"

חברי נברחת ההפלאפף ישבו חסרי סבלנות בתוך חדר ההלבשה. פרופסור פילטיק אמר להם שיתארגנו בזמן שהוא הולך לסדר כמה עיניינים אחרונים עם פרופסור מקונגל.

"מי את חושבת הולך לאמן אותנו?" שאל תומס את המחפשת של קבוצת ההפלאפף

אן משכה בכתפיה כיאלו אמרה 'אין לי מושג' ונאנחה בעצבות. אווירה מדוכדכת שררה בחדר עקב היעדרותו של ליאם. כל חברי הקבוצה היו מודאגים מכך שההנהלה לא תמצא מאמן מתאים או אם היא בכלל תמצא מישהו.

ליאם היה המאמן שלהם במשך שנתיים, הוא בחור מוכשר ורציני, במהלך האימונים הוא תמיד הראה את הצד המקצועי והקשוח שלו. כולם ידעו לשמור את הבדיחות שלהם רק לאחר המשחק.

ליאם היה האחד שגילה את הכישרון של אן, הוא זה שהציע לה להיבחן לתפקיד. בשנתה השלישית בהגוורטס, המחפש של קבוצת ההפלאפף סיים את לימודיו בהגוורטס ולכן התפנה התפקיד.

בהתחלה אן חששה לגשת להיבחן, אבל אז ליאם הבחין בה עומדת בצד עם מבט מלא ספק. הוא הציע לה להיבחן ועודד אותה שאין לה ממה לפחד, אם היא תצליח אז היא תזכה ואם לא אז זה לא סוף העולם.

לאחר שנבחנה וקיבלה את התפקיד, ליאם ניגש אליה ולחש באוזנה בקול מאופק "ידעתי שתהיי מושלמת לתפקיד, ברכותיי"

התלמידים קצרי הרוח חיכו עוד כמה דקות בחוסר סבלנות ולחץ החל להתפשט באוויר.

"ערב טוב, חבר'ה" קול עמוק ונחמד נשמע מהפתח. כל העיניים הופנו לבחור שעמד שם עם ידיים משולבות. נשימותהם של כל הנערים עם המדים הכתומים נעצרו בבת אחת.

"אין מצב"

"זה לא ייתכן, איך זה אפשרי בכלל?"

"אלוהים אדירים"

"מה לעזעזאל הולך כאן?!"

"אתם צוחקים עליי, נכון?"

גם אן הביטה בחוסר אמון בבחור שעמד בפתח החדר עם חיוך ביישני, היא הייתה מופתעת לא פחות משאר חבריה.

בדלת עמד ראש נבחרת גריפנדור, האחד והיחיד, הארי פוטר.

היי באני
אני כל כך עייפה שאני מרגישה שהעיניים שלי נעצמות מעצמן. היום היה לי יום עמוס וארוך ומחר מחכה לי יום דומה.

אתה רואה, גם כשאני לא במייטבי אני מוצאת זמן לכתוב לך, אני חברת אמת אמיתית, נכון באני? אתה לא תאמין מה קרה היום!! כל כך הרבה דברים ביום אחד!!

קודם כל קיבלתי A בבוחן פתע בשינוי צורה למתקדמים, וזיכתי את הבית שלי ב 20 נקודות. נכון שזה פשוט נפלא?? אחרי השיעור פרופסור מקונגל אמרה שהיא גאה בי ושאני התלמידה הכי טובה שלה,

אחרי הרמיוני כמובן. היום שוב פגשתי את דראקו מאלפוי, הוא היכה איזה נער מסכן שהייתי צריכה ללוות למאדם פומפרי.

אני חושבת שהוא קיבל מכה חזקה בראש כשמאלפוי זרק אותו כמו כדור על הריצפה. בכל מקרה, דראקו הסתכל עליי שוב עם המבט הזה שלו,

כיאלו הוא מופתע שאני קיימת בכלל, ואני עכשיו מבטיחה לך באני שמחר אחרי השיעור המשותף שלנו בשיקויים אני אשאל אותו מה הבעיה שלו.

אוייי שכחתי לספר לך מי המאמן החדש שלנו, זה הארי פוטר!!! היית מאמין? הארי פוטר בכבודו ובעצמו המאמן המחליף שלנו עד שליאם המסכן יחזור.

אני כל כך מתרגשת להתחיל להתאמן עם קבוצת גריפנדור, הם כאלה תותחים!

                                            אני מקווה שמחר בבוקר לא יגמרו כל הטוסטים כמו היום, כי אני ממש אוהבת טוסטים חמים
                                                                                                                                    לילה טוב וחלומות מתוקים. שלך בכנות, אן

הפרק הקודם		הפרק הבא