תם ונשלם הקונדס

ארבעת הקונדסאים הנבוכים התיישבו על הכיסאות שזימן עבורם דמבלדור. לא יצא להם לדבר איתו רק הם, בלי שאר הכיתה, באופן תכוף. אבל למרות זאת העריצו אותו, הם ראו את חוכמתו הרבה בכל אחד ממעשיו. באותו הזמן הוא נראה נבוך, למרות שלא הצליחו להבין למה. למען האמת, כל הסיטואציה הייתה מוזרה.

"אני..." דמבלדור חיפש את המילים הנכונות. "אני שלחתי לכם את המכתב הזה," הוא הצביע על פיסת הנייר שהחזיק רמוס בידו הקפוצה.

"כן," העיר סיריוס בסרקזם. "שמנו לב."

"זה לא סתם. אתם צריכים להכין את המפה הזו. יש לזה השלכות מכריעות על... על גורל עולם הקוסמים."

פיטר חייך. "כן, בטח," ליגלג.

"מאיפה אתה יודע?" שאל ג'יימס, פחות סקרן מאשר תוהה על שיגעונו של דמבלדור.

"אני פשוט, יודע." אמר דמבלדור באנחה.

"מה יקרה אם לא נעשה את זה?" שאל סריוס.

"העולם כפי שאתם מכירים אותו יושמד."

"זה לא נשמע הגיוני במיוחד, אתה יודע," התעצבן ג'יימס. "אז תסביר מה לעזאזל קורה כאן."

"בבקשה," עידן רמוס את גסותו.

דמבלדור עצם את עיניו ונאנח.

"מה אתם יודעים עליי? על ילדותי?"

פיטר ליקק את שפתיו בחרדה. "רק שמועות, אדוני."

"כן," ענה דמבלדור. "שמועות על אבי שבכלא, על אחי המטורלל, על אמי המתה. כאלה שמועות?"

כולם הינהנו, לא מבינים לאן הוא הולך עם דבריו.

"אז זו לא האמת," אמר בלחש. "האמת לא תצא מהחדר הזה."

"מה האמת, אדוני?" של רמוס.

"השמועות נכונות, זו אכן המשפחה שהייתה לי, אבל אלו לא הוריי. אני כפיתי על זכרונם של אנשים לחשוב כך. הרסתי את חייהם באנוכיותי, אבל יש לי מטרה, מטרה טובה."

"מי הם ההורים שלך, אדוני?" שאל רמוס. "אנחנו מכירים אותם?"

"אני חושש שכן," נראה שדמבלדור סובל ממשקל השקרים, מחשיפת האמת.

בדיוק כשג'יימס חשב ששום דבר לא יכול להפתיע אותו, אמר דמבלדור את השם.

הוא למד בהגוורטס.

למעשה, הוא עדיין לומד.

גם היא.

"ההורים שלי הם.... ארתור ומולי וויזלי."

פיטר פרץ בצחוק. "חה חה חה חה, חחחח," כשראה את פניהם הרצינים של כולם הצחוק דעך. "זה אפילו לא... לא הגיוני. הם לא התחתנו, מולי היא לא וויזלי, והם קטנים ממנו, ואתה גדול ממנו, ו-"

"אני מבין שזה קשה להבנה."

"אבל?" שאל סריוס.

"אבל הם ההורים שלי. הם לא יודעים את זה. למעשה, עוד כמה שנים תפרוץ מלחמה, ורק אז הם יתחתנו. ויולידו אותי."

"אז איך אתה פה?" פיקפק ג'יימס.

"ואיזה מלחמה?" שאל סריוס.

דמבלדור הכניס יד לחולצתו ופישפש בה, עד שהוציא שרשרת זהובה עם תליון שנראה כשעון חול. "מכירים את זה?"

"מחולל זמן," השיב רמוס כהרגלו להיות הראשון לתשובות, המצטיין. "איך יש לך?... הם נדירים."

"לא בעתיד," ענה דמבלדור. "בעצם, כן. אבל לא עבורי. אני הייתי דמות מופת בעתיד. הייתי החבר הטוב ביותר של הארי פוטר."

"הארי פוטר?" שאל ג'יימס בחשדנות.

"הבן שלך. ושל אוונאס."

ג'יימס הסמיק כשסריוס טפח על שכמו באהדה.

"אני יתחתן עם אוונאס?" הוא שאל. "לא שאני מאמין לך, כן. אתה סתם משוגע זקן."

"אתה תתחתן איתה. והבן שלכם יהפוך לאדם המפורסם ביותר בעולם הקוסמים."

"מה הוא יעשה?" שאל רמוס. "שיגרום לו להיות כל כך מפורסם."

"זה, זה קצת יהיה קשה לכם. תיהיה מלחמה. עוד כמה שנים. שמעתים על וולדרמוט? הוא יטיל טרור על כל העולם. ואף אחד לא יצליח לנצח אותו. ואתם כולם תילחמו בו. ובסוף, הארי הקטן יצליח לעצור אותו."

"זה לא הגיוני," הם רטנו, כולם.

"אב זו האמת," אמר דמבלדור. "ויוציאו עליו ספרים בקרב המוגלגים, והוא יתחתן עם אחותי, ג'יני."

"אנחנו ניהיה בחתונה שלו?" שאל ג'יימס. דמבלדור שפיל את מבטו. "תענה לי!" צעק ג'יימס.

"לא," הוא לחש. "אתם לא תיהיו. אתם לא תיהיו בחייו. לפני שהארי יעצור את וולדרמוט, אתם תמותו."

ג'יימס חש בפאניקה ולא הצליח לנשום. הוא בכה דמעות דקות שנשפכו על פניו. "הבן שלי, הארי," לחש.

"הוא יהיה בסדר," אמר דמבלדור. "אני והרמיוני החברים הכי טובים שלו. דרך אגב, השם האמיתי שלי הוא רון. והארי יהיה בן בית אצל שנינו, וגם האגריד יהיה חבר שלו וגם סריוס ורמוס. הוא לא יהיה לבד."

"ומה איתי?" שאל פיטר בצירצור.

"אתה... לא ממש תיהיה כמוהם, אבל גם אתה תלווה את הארי שנים רבות מחייו. וגם מחיי."

"רגקע, רגע." אמר ג'יימס. "למה חזרת לפה? מה המטרה שלך שבגללה, אתה יודע, אתה מתחזה לדמבלדור."

"כמו שאתם יודעים, הייתה מלחמה. היו שתיים, ניצחנו, אבל הקרבנו הרבה. אני פה כדי לצמצם את הקורבנות. למען האמת, קורבן אחת ספציפי."

"מי?"

"אח שלי, פרד. הוא מת, ואני פה כדי להציל אותו. אני יכול לעשות את זה ואני יעשה את זה, אני רק לא יודע בדיוק איך."

"ומה הקשר למפה?" שאל סריוס.

"היא הצילה את הארי הרבה פעמים. היא חשובה, ואני לא יודע איך לעשות אותה, וה צריך להיות אתם. בעבר באמת עשיתם את זה בעצמכם, העלתם את הרעיון לבד. אבל פה, בגלל שחזרתי, משהו התפקשש."

"נעשה את זה," אמר ג'יימס.

"ברור שנעשה את זה."

****

תם ונשלם הקונדס

הפרק הקודם