הארי פוטר וכפר המוגלגים המכושף

לא הייתה על המכתב אפילו לא טיפת דיו אחת, אפילו לא כוונה לרשום אות בודדה.

כעת הוא לא יכול להשתמש בקסם כדי לבדוק אפשרויות נוספות של הופעת דיו על המכתב, אחת מהשערותיו של הארי הייתה שאולי זהו קלף קסום.

אך גופו של הארי לא נשא אותו עוד והוא נאלץ להיכנס למיטתו ולהאזין לדממה, עד שנרדם.

עיניו של הארי נפקחו שוב רק בצהרי היום והוא התפלא שלא העירו אותו.

השמש זרחה מחוץ לחלונו ואורה המלטף והחמים נעם לו מאוד.

הארי ירד במדרגות הבית. הבית היה שקט, הקולות היחידים שנשמעו היו של הארי ושל צעדיו.

על המקרר הייתה פתקית שעליה נכתב ברישול 'הלכנו'. הוא היה מופתע מאוד מכך שהדרסלים השאירו אותו לבד בביתם, בלי לחשוש שיזיק לרכוש.

הארי רץ במהירות רבה לחדרו והחל במרץ לעמול על שיעורי הבית שלו - הוא היה פשוט חייב לנצל את ההזדמנות להכין אותם, ועוד לאור יום, בעודו מלא באנרגיה.

עד השעה שש, היו כל שיעורי הבית של הארי מוכנים ומוחבאים בחדרו.

את הספרים שהדוד ורנון החרים לו, השיג הארי על ידי פריצת מנעול הארון עם סיכת ביטחון.

"טוב" אמר הארי לאף אחד "מה עכשיו?" הוא ישב על הכורסא בסלון וחשב מה יעשה עכשיו.

לפתע עלתה במוחו מחשבה מטרידה.

למה באמת הלכו הדרסלים? הרי אם היה זה דבר טוב הם היו משוויצים בפניו בכוונה לגרום לו לקנא,לא? האם קרה משהו רע? האם הם עזבו?

לבסוף חשב הארי לנסות לחפש רמזים בחדרם של הדוד ורנון והדודה פטוניה.

לאחר התלבטויות רבות הוא החליט, שאם עד השעה שש וחצי הם לא יחזרו, הוא יעלה לחדרם לחפש רמזים.

הוא חיכה על הספה במתח ובמחשבות על חזירתו להוגוורטס.

לבסוף הגיעה השעה והארי עלה אל חדר השינה של הדוד ורנון והדודה פטוניה.

הוא אף פעם לא היה שם. הוא פתח את הדלת והציץ פנימה בהיסוס.

כשהיה בטוח שאין אף אחד בחדר, הוא נכנס.

החדר היה צבוע בצבע לבן, מה שלא הפתיע את הארי, שכבר ידע שהדוד ורנון לא מת על צבעוניות.

בקיר השמאלי של החדר נתלתה תמונה של דאדלי והדודה פטוניה בגן של דאדלי, 'כמה ברור' חשב לעצמו הארי והמשיך להביט סביבו.

על שידת לילה קטנה הייתה מנורה כחולה ולידה, שוב בצבצה לה תמונה של דאדלי, הפעם מהפעוטון.

הקיר הימני בחדר היה מוסתר על ידי ארון עץ גדול-מימדים בצבע חום כהה.

הוא פתח את הארון וגילה שבגדיהם של הדוד ורנון והדודה פטוניה לא נמצאים שם, אף לא פריט אחד.

הוא המשיך לעבור מגירה מגירה, מופתע מכך שכל תכולת המגירות איננה.

לפתע, לשמע רשרוש מפתח, קפא הארי במקום.

יש מישהו בפתח ואין לו שום דרך להגיע לחדרו מבלי לפגוש בו.

הוא נכנס במהירות אל אחד הארונות והשתדל לא לנשום, למרות שגם ככה היה שם מחניק. קול זקן נשמע מפתח הבית, הקול הזה היה מוכר, זה היה דמבלדור.

זהו הפרק השלישי, מקווה שתהנו מהקריאה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא