אהבה זה דבר מסובך

הרמיוני שתקה. היא הייתה בהלם ולא הצליחה להגיב למה שהארי אמר לה.

היא העבירה יד בשיער שלה וניסתה לחשוב מה היא צריכה לעשות.

בלי להבין בכלל מה היא עושה, הרמיוני נעמדה והלכה במהירות לדלת שממנה התכוונה לצאת, אך בגלל לחש הנעילה שהארי הטיל עליה קודם, היא לא נפתחה והרמיוני נתקעה בה.

הרמיוני נהדפה מעט אחורה ואז ניערה קלות את ראשה, הטילה על הדלת לחש נגדי, ויצאה דרכה. הארי קבר את פניו בידיו ונשכב במיטתו, מיואש.

הרמיוני מיהרה לחדר הבנות והתיישבה על מיטתה, מנסה לעכל את מילותיו של הארי. 

אחרי דקות ארוכות שישבה על מיטתה, שקועה במחשבות, הרמיוני סוף-סוף הבינה את מה שעשתה. הארי נפתח אליה, סיפר לה איך הוא מרגיש כלפיה, והיא בתגובה הלכה ממנו וכנראה שהשאירה אותו מבולבל ועצוב.

הרמיוני נתנה לעצמה מכה במצח בכעס על עצמה, ׳טיפשה!׳ היא חשבה לעצמה ומעיניה ירדה דמעה של תסכול.

זכמובן שבדיוק באותו רגע, לבנדר בראון הייתה חייבת להיכנס לחדר ולשאול אותה מה קרה.

״תעזבי, לא קרה כלום...״ הרמיוני מלמלה ושכבה במיטתה עם הגב שלה כלפי לבנדר.

״נו, תספרי לי, ראיתי שבכית. את יכולה לספר לי הכל, הרמיוני.״ לבנדר התיישבה ליד הרמיוני.

הרמיוני נשמה עמוק, ׳אולי באמת כדאי לי להתייעץ עם מישהו מה לעשות. אפילו שזו לבנדר.׳

הרמיוני סיפרה ללבנדר את מה שהארי אמר לה ואיך היא הגיבה, ולא הפסיקה להתעצבן על מה שעשתה.

״וואו.״ לבנדר אמרה ונראתה כחושבת על האפשרויות העומדות לפני הרמיוני.

״את אוהבת אותו?״ לבנדר שאלה את הרמיוני, שחשבה לעצמה כמה שניות.

״אני אוהבת אותו... אבל לא ככה. אני אוהבת אותו כמו אח.״ הרמיוני מלמלה, ״חוץ מזה, אני בכלל אוהבת מישהו אחר.״

״באמת? את מי?״ לבנדר שאלה בעניין.

לרגע הרמיוני נבהלה כשנזכרה מי החבר החדש של לבנדר, וניסתה לחשוב על תשובה טובה.

״זה לא משנה, גם ככה לא נוכל להיות ביחד, הוא אוהב מישהי אחרת.״ הרמיוני לא הזכירה את העובדה שלמי שהיא אוהבת יש חברה, כי ידעה שאם זה מה שתגיד, לבנדר ישר תבין שזה רון.

״אה, חבל.״׳ לבנדר אמרה, ״אבל אם ככה, אולי כדאי לך לתת להארי הזדמנות, אולי הוא ישכיח ממך את מי שאת אוהבת.״ 

הרמיוני לא חשבה על זה ככה עד עכשיו. היא ידעה שאין הרבה סיכויים שהיא תשכח מרון, אחרי כל השנים שבהם הייתה מאוהבת בו, אבל אולי... אולי זה יגרום לרון לקנא ולרצות אותה.

הרמיוני כעסה על עצמה והעיפה את המחשבה מראשה.

״את צודקת... אולי באמת כדאי שאני אתן להארי סיכוי.״ הרמיוני מלמלה, וככל שחשבה על כך יותר, כך היא השתכנעה יותר.

זו אפשרות לשכוח מרון, זו אפשרות לגרום לו לקנא וזו אפשרות לתקן את הפגיעה בהארי.

ביום לאחר מכן, הרמיוני התעוררה דווקא יחסית מאוחר, וכל חברותיה לחדר כבר ירדו לחדר האוכל. הרמיוני התארגנה במהירות וירדה לאולם הגדול.

כשהיא נכנסה לאולם הגדול, מבטה מיד תפס את הארי, שהיה לו מבט מאוכזב וצלחת מלאה באוכל, שהוא לא נגע בו בכלל ורק שיחק בו עם מזלג.

הרמיוני ראתה גם את רון ולבנדר צוחקים ביחד בזווית העין, אבל מיד התמקדה בהארי והחליטה שעכשיו זה לא הזמן לקנאה.

היא הלכה בהליכה מהירה לכיוון של הארי והתיישבה לידו. הארי נתן בה מבט מהיר ומיד השפיל את ראשו.

״אני מצטערת שברחתי ככה... הייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות ומה להגיד.״ היא מלמלה, ״אבל עכשיו אני יודעת.״

לבו של הארי הלם כל-כך חזק שהוא פחד שהרמיוני תשמע אותו, והוא הרים אליה מבט מלא בתקווה.

הרמיוני חייכה אליו, ״אני אשמח להיות חברה שלך.״

עיניו של הארי התרחבו, וחיוכו היה כל-כך גדול, שהרמיוני חשבה לרגע שיש סיכוי שהוא ייתקע ככה לתמיד.

הרמיוני הרגישה מוזר בקשר למה שאמרה להארי, אבל היא הכריחה את עצמה לחייך בחזרה.

הארי משך את הרמיוני לחיבוק, ומיד נשמעו שלל מחיאות כפיים ושריקות של תלמידים אחרים שמסתבר שהפסיקו את שיחותיהם וראו את כל מה שקרה בין הרמיוני להארי.

הרמיוני התאמצה לא לעקם את חיוכה כשראתה שגם רון מוחא כפיים בפנים שמחות.

____________________________

וואו זה פרק ממש ממש קצר...מצטערת 

הפרק הבא אמור להיות יותר ארוך :)

אם אהבתם אתם מוזמנים להגיב/לדרג/להמליץ/להירשם לעדכונים/לעשות כמה מהדברים האלה ^.^

וברור שאשמח גם לתגובות בונות!

הפרק הקודם		הפרק הבא