היא והעיניים האפורות

אז קודם כל, ממש נהניתי לקרוא שאתם אוהבים את הפאנפיק. 

לגבי העניין עם פרד- שכחתי לציין שיהיו כמה שינויים. פרד לא מת וכנ"ל לסנייפ. איך שאני מתגעגעת אליו. מי שלא יודע, אלן ריקמן מת השנה ממחלה.

קטע מוזר? בדיוק סיימתי עכשיו לראות בפעם האלף את הסרט האחרון ולבכות שוב מזה שהם מתו.

אז תמשיכו להגיב, אוהבת המון!

הרמיוני התגעגעה לתחושה החמה בטירה.

היום היא הייתה מוארת במיוחד.

לפידי אש הוצבו בכל פינה, מחממים את המקום ומאירים כמה שיותר.

"אתם לא שמחים לחזור לפה שוב?"

"ברור רון", הארי הפנה את מבטו אליו.

"מן הסתם כיף סוף סוף אחרי כמעט שנתיים לחזור למקום כשהוא כמו פעם ולא מלא במתים ומלחמות."

פניו של הארי נפלו. הוא נזכר ברמוס. ועל הדרך גם בסיריוס.

"הארי... רמוס שומר עליך מלמעלה, בדיוק כמו סיריוס וההורים שלך, ואני בטוחה שגם דמבלדור."

"אני יודע הרמיוני פשוט... זה מוזר לי שהם כבר לא פה."

"הוריך? אבל לא הכרת אותם"

"רונלד!"

"לא לא הרמיוני זה בסדר. האמת שהתכוונתי לרמוס וסיריוס."

הרמיוני רק הסתכלה עליו במבט מנחם והארי החזיר לך מבט של 'זה בסדר'.

תמיד זה בסדר.

אצלו הכל רק בסדר.

אפילו כשג'יני איתו הוא לא מסוגל להגיד 'אני מאושר איתה' או 'טוב לי בחיים' או 'החיים יפים'.

מצד שני, גם הרמיוני ורון לא בדיוק אמרו איך הם באמת מרגישים בכללי.

רון אולי רק כשהיה מושפע מהשיקוי אהבה הזה בשנה השישית.  

בשנים האחרונות לא בדיוק היה להם זמן לחשוב על אם טוב להם או לא. הם תמקדו בעיקר בלהציל את העולם.

האמת, רוב חייהם הם עסקו בלהציל את העולם.

כמובן שבין לבין למדו, התאהבו, אבל בעיקר ניסו להציל את העולם.

האולם היה מלא מתמיד, בתלמידי שנה ראשונה בעיקר.

הם לא למדו פה בזמן המלחמה, אז באו בהמונים השנה.

הטקס המשעמם של מצנפת המיון עבר מהר. התווספו כמו תמיד מלא ילדים לגריפינדור, קצת פחות לסלית'רין, והשאר מונו להפלפאף או רייבנקלו.

בארוחה הרמיוני לא הצליחה להכניס דבר לפה שלה.

היא צפתה בהארי ורון זוללים כאילו לא אכלו שנה, והרגישה שתחושת הבחילה עולה לה.

"אני חושבת שאלך לישון מוקדם היום."

"למה?"

"רונלד בשם מרלין. אתה לא יכול לגמור לאכול ואחר כך לדבר? ואני לא מרגישה כל כך טוב."

היא יצאה מהאולם והתקדמה לחדר המדריכים.

"דראקו בחייך, תאכל משהו קטן לפחות."

"בלייז עזוב, אין לי תיאבון."

"קרה משהו?"

כן, כן קרה משהו.

הוא כל הזמן חושב על הסיוטים של חזרתו של אדון האופל יחד עם אביו.

אבל זה לא משהו שאפשר לשתף בעיניים פתוחות עם בלייז באמצע האולם הגדול.

"אממ.. אני לא מרגיש כל כך טוב. אם שואלים איפה אני, אני במגורי המדריכים טוב?"

"טוב אחי. אבל אתה חייב להכניס משהו לפה."

כדי לרצות את בלייז דראקו לקח לחמנייה גדולה ועשה ביס גדול.

בלייז הרים גבה ודראקו השיב במבט של 'מרוצה?', ויצא מהאולם.

כל מה שרצה כרגע זה לישון.

להירגע.

הוא נכנס לחדר המדריכים, וראה שדלת חדר השינה פתוחה. כנראה המדריך השני כבר כאן.

ברגע שנכנס קפא ונעמד במקום.

הוא ראה את הרמיוני גריינג'ר על המיטה השנייה.

גריינגר.

הרמיוני גריינג'ר.

הוא ידע שזאת עומדת להיות שנה ארוכה מאוד.

הוא הלך על קצות אצבעותיו למיטה השנייה, משתדל לא להעיר את הגריפינדורית הישנה כמה מטרים ממנו.

הוא הוריד את חולצתו ונשכב על המיטה מנסה לעצום עיניים.

אך ברגע שזז טיפה למטרת נוחיות, המיטה השמיעה קול חורק והרמיוני קפצה מבהלה.

"מי זה?!", הרמיוני ישבה על מיטתה, מחזיקה בשתי ידיה את השמיכה.

"תירגעי גריינג'ר, זה רק אני."

"מאלפוי? אוייייייייי."

היא לא ציפתה שזה יהיה דווקא הוא.

מייאוש היא נפלה בחזרה אחורה לכרית, מקפיצה את המיטה.

"גם אני בדיוק לא התחננתי שנהיה באותו חדר למשך כל השנה את יודעת."

"זה מאוד מנחם אותי."

"אני יודע."

דראקו הביט בהרמיוני השוכבת על הגב כשרק רגליה מכוסות. היא הייתה עם טי שרט צהובה ומכנסון אפור, ושיערה היה פזור על הכרית.

היא נראתה... חיננית וחמודה למדיי.

למה הוא חושב על זה לזעאזל?

הוא זקוק בהחלט לשנת לילה טובה.

הוא הסתובב על צידו, מראה את גבו בחשוף להרמיוני, וניסה להירדם.

הקול שבקע ממיטתו הסב את תשומת ליבה.

היא הביטה בו, ואחר כך סובבה את גבה אליו כדי להירדם.

לא עבר זמן רב, ותוך כדי שינה כנראה, דראקו הניח בטעות את ידו המושטת על גופה של הרמיוני, גורם לה לקפוץ מבהלה.

כתגובה אוטומטית, הרמיוני היכתה בזרוע וגרמה לדראקו להתעורר ולצרוח.

"בשם מרלין אישה!"

"תרחיק את היד שלך ממני! המיטה שלך שם! לא עליי!"

"אם את לא מודעת למצב, אז א'- את כמה מטרים לידי, ב'- אני ישן, ג'- אני ישן, וד'-אממ.. אני ישן! איך ציפית שאשלוט בגוף שלי?!"

"מצידי תדביק אם הידיים שלך לכרית!"

"ארררררררר." הוא לקח את הכרית שלו והיכה אותה בפרצופו.

"אני חושב ששברתי את היד."

"כן ברור. לך לישון כבר."

טוב לפחות היא לא היכתה ביד השמאלית שלו, להוסיף טיפה לכאב שכבר קיים שם.

הוא שם בטעות את ידו על קצה המיטה בלבד, והרגיש את ידה של הרמיוני אוחזת בה כאילו היא לכלוך, ומעבירה אותה למיטה שלו.

כן, זאת הולכת להיות שנה ארוכהההההה מאוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא