כשפרד מגיע לעולם האמת

פרד רעד כולו. 

"עצוב אתה," אמרה זואי. "התעקשת." קולה היה עצוב.

"טוב..." הוא היה כל כך עצוב, עד שרצה להתפרץ על זואי בשל מילותיה הריקות, "ברור שאני עצוב! וגם, את מכירה מישהו של-א מתעקש על זה? לראות שוב את הקרובים לו?"

"וודאי," אמרה זואי בעצב. 

"אה.... באמת?" שאל פרד בהיסוס.

"כן, נער. בוא אחריי, אכיר לך אותו."

פרד לא היה במצב רוח מתאים להכיר אנשים טובים ממנו, אך הלך אחרי זואי צל-ליל בכניעה.

אנשים שוב בהו בו: קוסמים מוזרים, מכשפים, ויליות... ועוד כל מיני.

אך הפעם לא היה אכפת לו.

הוא רק רצה לחזור בחזרה אל עולמו שהשאיר מאחוריו. 

את כל האנשים שהשאיר מאחוריו...

הוא לא יכל להפסיק לחשוב, שאולי היה יכול להקים משפחה מאושרת, לוליא מת.

אולי אפשר להחזיר אותו? אולי. רק אולי. ו - 

"הנה, צ'ארלס בקנדורף, גיבור, אשר נפרד בגבורה מחבריו שלמטה," אמרה זואי והקיצה את פרד מהירהוריו. 

"שלום, פרד וויזלי," אמר צ'ארלס בקנדורף.

הוא היה גבוה, שחור ולבוש טוגה יוונית לבנה ופשוטה ונעל סנדלים. 

"שלום," אמר פרד.

צ'ארלס בקנדורף חייך.

"אל תחשוב שגם אני לא התקשייתי בהתחלה," אמר.

לפרד לא הייתה תשובה. הוא רק הנהן.

"כן, אני יודע, זה קשה. אך אני בן אדם שמסתגל," אמר צ'ארלס. "לי לא היה קשה כל-כך."

"אז נשמע כאילו לא היה אכפת לך מאנשים שהשארת למטה?! לא אהבת אף אחד!" זרק פרד. הוא לא התכוון להגיד את זה, נפלט לו.

"נדמה לך?" קולו של צ'ארלס בקנדורף השתנה לחלוטין, "אני השארתי מאחורה חברים, מכרים, משפחה ואת... אהבת חיי - אף שהצתרפה אליי לאחר זמן קצר."

פרד אמר, "מצטער... לא התכוונתי..."

"סלח לו," אמרה זואי צל-ליל לצ'ארלס בקנדורף, "הוא נסער ביותר."

צ'ארלס הנהן. "אני מבין."

"סלחו לי," אמר פרד. 

הוא עקף אותם והלך לטייל בשדרות אליסיום מעט. קשה, קשה להשאר פה. 

אבל הוא חיב אין איך להחזיר אותו בחזרה.

צ'ארלס בקנדורף הזה אינו מבין. אף אחד לא מבין - 

"פרד וויזלי," אמר קול מוכר ואהוב עד כדי אימה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא