ניצוץ של אהבה ונקמה

"אנחנו די דומים בסך הכל..." אמרה מירטל, "לפחות יש לנו זה את זה."
"כן, זה נכון." השיב טום, "אם יש לנו זה את זה אנחנו כבר לא בודדים."
מירטל חייכה, אבל אז הסתכלה לטום על אפו. "אתה לא חושב שאתה צריך לטפל בזה?" היא שאלה.
טום לא הבין, "לטפל במה?"
"האף שלך עוד מדמם." 
"אהה... נכון. אני אטפל בזה. ניפגש מאוחר יותר?"
"כן!" אמרה מירטל בשמחה.

באותו היום מירטל לא הייתה יכולה לחשוב על דבר מלבד טום,
היא לא ידעה אם היא מאוהבת בו, או פשוט מאוד מחבבת אותו,
אך היא הרגישה קלילה בהרבה בלי לסחוב את תחושת הבדידות והעצב.
היא שמחה על כך שיש לה חבר...

טום הרגיש שמח שוב, אף על פי שהוא לא חשב שהוא יכול להתחבר אל מישהי כמו מירטל.
לא היה איכפת לו כבר ההצקות של "חבריו" לבית סלית'רין.
הוא הרגיש כאילו הוא רוצה לשיר לעצמו, הוא אהב את התחושה של להיות מאושר,
להיות עם חיוך דבילי בלי לחשוב על מה אחרים חושבים, 
להיות עם התחשוה שהיום הטוב שלך רק ישתפר מרגע לרגע.
אך טום טעה.
לפתע, אחד הביריוניים שהרביצו לו ניגש אליו וצחק לו בפרצוף. "הו... היי טום, שמעתי שהלכת "לבקר" בשירותי הבנות. אני משער, שהמנהל ישמח לשמוע על זה."
טום התעצבן, "אני רק טעיתי בשירותים, ואני משער, שהמנהל ישמח לשמוע שהרבצת לי בלי סיבה!"
"ולמה שהוא יאמין לך?" שאל הבריון.
"אני לא יודע," אמר טום בציניות, "אולי, כי במקרה יש לי פצע באף... אה, ונחש מה, אתה אחד הילדים שאני הכי לא מסתגר איתו והמנהל יודע את זה. אז... אני דיי חושב שהוא יאמין לי."
"למה? כי התחנפת אליו כמו אל כל המורים?" שאל הבריון. "למשל, נתת לפרופסור סלגהורן אננסים מסוכרים. למה? מה רצית ממנו?"
"אני לא חייב לענות לך על שום דבר." אמר טום בעצבנות, והלך מהר ככל שיכל.
היה ברור לטום, שהבריון, ששמו היה סירון, עלה עליו.
הוא לא רצה שידעו מה הוא שאל את סלגהורן. 
היה ברור לטום, שהוא חייב להפטר ממנו כמה שיותר מהר!

הפרק הקודם		הפרק הבא