המכשפה מהעתיד

יוואו, היו מלא תגובות, (בשבילי..) אז החלטתי לכתוב עוד פרק [;

תהנוו ^ ^

~~~

"לא, לא, לא, לא, לא! אני לא בעולם הקוסמים! לא! אני סתם חולמת בהקיץ בשיעור של גברת נוטרי! או שבעצם.. לא כל כך חולמת בהקיץ..
די אפשרי שנרדמתי... בעצם – מאוד אפשרי שנרדמתי... כן, זהו! נרדמתי, ואני חולמת את זה!" ניסתה לשכנע את עצמה.
אך אפילו היא יידעה שזה חסר טעם.היא באמת כאן. היא באמת ברציף האקספרס להוגוורטס. את הנעשה, אין להשיב! בכל מקרה,
מי רוצה להשיב את זה? המשאלה הכי גדולה שלה התגשמה! אבל השאלות הגדולות הן: באיזה שנה של הוגוורטס היא? בכלל, באיזה שנה היא?
מרוב שאלות, תמיהות, משאלות, ומחשבות היא לא שמה לב לשלושת הנערים שהתקרבו מולה. גם הם היו שקועים בדיבורים ולא שמו לב אליה.
התוצאה של מקרה כזה יכולה להיות רק אחת: התנגשות!

"וואו, וואו, ילדה, את בסדר?" לוסי התיישבה ושפשפה את מצחה הכואב. מי הדביל ה..
היא הרימה את ראשה ובבת אחת כל שאלותיה נעלמו. זה אותו השיער החום והמבולגן, אותם הפנים העדינים אך אותו הגוף השרירי.
הרי זה הארי פוטר! אה.. בעצם לא. אין לו את הצלקת על המצח ואת העיניים הירוקות. זה גיימס פוטר. זה גיימס פוטר!!! אני בשנות השבעים!!!

"אני בסדר, אני בסדר... ואם לא שמת לב, אין הרבה בנות שקוראים להן 'ילדה', פוטר!" גיימס נסוג כמה צעדים לאחור.
"אני מכיר אותך?" שאל אותה. "לא. אני פשוט זוכרת את השם.. כמו שאני זוכרת את השם של אלה." ובמילים אלה סובבה את ראשה לעבר סיריוס
שחור השיער ויפה התואר ואל רמוס החמוד והחום, שעמדו מאחורי גיימס, נפעמים. גיימס עמד להגיד משהו,
אבל לוסי- שהכירה אותו היטס, קטעה אותו. "לא, זו לא מתיחה. אתה לא מלך העולם שצריך למתוח כל הזמן."

ובמילים אלה פנתה משם לעבר "הוגוורטס אקספרס", משאירה את גיימס מאחור, בוהה בחלל האוויר.

מה לעזאזל אני עושה ברכבת שמלאה בקוסמים כשלי עצמי אין אפילו טיפת קסם אחת שזורמת בעורקיי?!

הייתה המחשבה שאמורה הייתה לרדוף את מוחה של לוסי במשך שעתיים וחצי של נסיעה. אז זהו – שלא. לוסי מצאה את עצמה בולעת

בשקיקה כל פיסת מידע, כל קרון ריק, כל כמה ילדים עם בגדי מוגלגים שמסודרים מצחיק. בסופו של דבר, כשהתעייפה מכל זה והרכבת החלה לזוז,

 קפצה לוסי אל קרון הרכבת הקרוב ביותר ממש בשנייה האחרונה. אבל ספק אם זה היה קרון הרכבת שאליו הייתה נכנסת מתוך בחירה.

כשהסתובבה לבדוק מיהם הדגים שנפלו ברשתה, כמעט שרצתה לחנוק את מי שהמציא את הביטוי הזה. "אהה! שוב אתה! למה

 לעזאזל את עוקב אחרי?!" גיימס פוטר, סיריוס בלק, רמוס לופין, והתנשמת החומה – אפורה של רמוס נעצו עיניהם בלוסי שהתפרצה אל הקרון.

 גיימס גיחך גיחוך קטן, וענה: "את זו שהתפרצה אל הקרון שלנו!" לוסי חרחרה מעט, מלמלה משהו, והתיישבה רחוק ככל האפשר מסיריוס.

 "אז," אמר רמוס בשקט, "איך ידעת איך קוראים לגיימס?" לוסי שכחה לרגע – או אולי התעלמה – מכללי החזרה בזמן הלא-כתובים –

לא לגלות שום פרט על העתיד, וענתה:" אהה.. זה לא בגלל שהוא כזה מפורסם? אה, בעצם לא, כי אני יודעת שלך קוראים רמוס גון לופין,

ליצור הזה שקורא לעצמו בנאדם כאן – גיימס ויקטוריו פוטר, ולבלק המאוד נחמד פה – " והפנתה מבטה אל סיריוס, "סיריוס לואיס מורנו בלק."

גיימס התגלגל מצחוק על המושב ורמוס גיחך מעט ומחה דמעת צחוק מזווית עינו. סיריוס הביט בה כשעיניו פקוחות לרווחה. באותו רגע לוסי ש

מחה יותר מכל דבר אחר שבעולם על כך שלמדה חומר רקע על הארי פוטר וכך ידעה את שמותיהם של החבורה. כשגיימס נרגע, הוא שאל:

"בשם מרלין וכותנת הפרווה שלו, אין שום סיכוי שבעולם שרך – כף יגלה לך את השם הזה, חוץ מזה שעוד לא נפגשתם, וגם אם כן, אני לא גיליתי

להם את השם שלי, אותך אני לא מכיר, ובכל זאת ידעת את השמות הנכונים, אם כי הדי מביכים," ופזל מעט אל סיריוס. "שלנו. איך ידעת?"

לוסי נלחצה, מגלה שהפירה ממש בשניות אלה חוק חשוב בחוקי הזמן. נתנה להם רמז בעזרתו הם יכולים לגלות שהיא מהעתיד. היא ניסתה להיזכר

בהישגיה המרשימים בתירוץ תירוצים למורה ושלפה את התירוץ האמין והמהיר ביותר שמצאה – "מועדון הקונדסאים עוקב אחריכם 25

 שעות ביממה ובמקרה שמעתי את אחת הפגישות שלהם... אז חשבתי שיהיה נחמד לעבוד אליכם. " היא התנשפה וצנחה אל המושב מקווה שהתירוץ

התקבל ללא חשדות. גיימס – שככל הנראה יהירותו פקדה אותו למשמע "מועדון הקונדסאים" – הנהן בסיפוק וחפר בתיקו כשנשמע פעמון עגלת הממתקים.

לוסי נשמה לרווחה, מודעת לכך שיש לה עוד שעה ארוכה של שקט, ונרדמה.

הפאנפיק יותר טוב פה:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1650614

הפרק הקודם		הפרק הבא