מכשפת האור

עמדנו כמה דקות במסדרון בצפייה לפרופסור ללחשים מתחילים, אך לא היא ולא מורה אחר הופיעו בחדר. במקומם, היו בחדר עשרים מכשפים ומכשפות אכזריים ובראשם מכשף שנראה אפל למדי.

"שלום," הוא אמר, "אנילתונסימר ואני מחפש את מכשפת האור."

אני לא יודעת מאיפה זה בא לי אבל נדחפתי ונעמדתי בראש התלמידים שרעדו מפחד וחיפשו סביבם איזה מורה, או כאלו שחשבו שמה שנמצא מולם זו הצגה שלא כרוכה בה סכנה.

"אין אף אחד כזה בסביבה אז אוף מפה," אמרתי.

"הנה, הנה,תלמידת שנה ראשונה אמיצה ושקרנית! איך היא חושבת שתוכל לעבוד אליי? אם לא תגלו לי מי מפה אוחז בכוחות האור אני אשמיד את כולם!!"

"נראה אותך," אמרתי, אבל מהר מאוד התחלתי להתחרט על המילים שיצאו מפי. המכשף התחיל להשתמש בכוחותיו. מסביבנו הסתחררה מערבולת שחורה וסובבה את כולנו. אחרי חמש-עשרה דקות שהסתחררנו במערבולת, עיניי הפכו לזהובות ופיזרו לכל עבר את המערבולת ולבסוף העלימו אותה. המכשף פתח פה פעור, אבל מהר מאוד פיו התפרש לחיוך גדול.

"ידעתי!!! ידעתי! תפסתי את כוחות האור!"

מבלי ששמתי לב הוצאתי את המטה מכיס גלימתי וקראתי "סילמנטרזיציו!" ניצוצות אור כסוף התפזרו בחדר ועילפו את האויבים שעמדו מסביבנו. אחר- כך קראתי, "טורמטיטי!" ודלת זהובה נצבה במרכז החדר. כל הילדים שכבר רצו לצאת מהחדר נכנסו בה ואף גם אני. כשכולנו נכנסנו בדלת הופענו שוב במסדרון, אבל הפעם מקושט ומורכב, ומולנו עמדה מכשפה מודאגת.

הפרק הקודם		הפרק הבא