רומן אסור

גינת הירק, מקום המפלט היחידי של הארי. כן, הוא היה יכול בקלילות לכשף את הורדים, הסיגליות והפטוניה הנשכנית שנוויל שלח לכבוד חג המולד כדי שיגדלו ויעמדו בשורה מסודרת, אבל גינת הירק הייתה התרפיה היחידה שלו, הוא עבד כמו מוגל אמיתי, תפס את המעדר והחל לסדר קצת את האבנים מסביב לפטוניה שכבר החלה לצמוח לכמעט מטר גובה, הפטוניה חירחרה קלות, מה שהביע את רעבה. הארי ניפנף בשרביט וחבית של עכברונים קטנטנים נחתו בקרבתו, הוא תפס אותם והחל להאכיל את הפטוניה, בו בזמן משקה את הוורדים והסיגליות במשפך שהופיע שם לפתע פתאום.

איוושת כנפיים נשמעה ממרחק, הארי הסתובב מיד, במהלך מבחני התגנבות וגילוי חשודים בשנה השנייה להכשרה, נדבק בו התזזתיות הזאת וחוסר הנוחות להתכופף פתוח לעיני כל והוא חש לפעמים פגיע מאוד. "ערנות מתמדת" הוא נזכר שעין הזעם מודי היה תמיד מטיף לו, "אתה לא יודע כמה ינשופים מתפוצצים גבו את חייהם של הילאים טובים ממני" הארי גיחך לעצמו וליבו נחמץ מעט, אלאסטור מודי היה אגדה בלשכת ההילאים, וסיפורים עליו, על אף שמת כמעט לפני 20 שנה, עדיין מתוארים ביראה. אבל זה לא היה ינשוף מתפוצץ וגם לא טרול מוסווה, זה היה פרימזר, הארי זיהה אותו, הרגל העקומה שלו תמיד מסגירה אותו, הוא נחת בעצלתיים ובמעט גמלוניות על הגדר של הארי וטמן פניו בתוך המשפך המעופף שעמד שם, ללגום קצת מים.

הארי לא היה מופתע כלל מבואו של פרימזר, הוא ציפה לזה. הרמיוני לא הייתה מתדפקת על דלת ביתו יום אחרי שחזרו ממסע של שלושה שבועות, זה היה נראה רע, רע יותר משהיה עכשיו, אז הוא חשב שאם תיצור איתו קשר, כנראה שזה יהיה כך. הוא קרא את ההודעה פעמיים, סופג כל מילה מהכתב המסולסל של הרמיוני. אירועי אמש עברו במוחו שוב ושוב כמו בהילוך איטי וכל פעם ציפה שיקרה משהו אחר, או שיעיף את ידה, שייתן לה נאום ארוך על חברות ונאמנות, ובחלק מהסצנה בראשו, לפעמים הוא רוכן קדימה ומנשק אותה חזק בדיוק בכניסה למשרד ההילאים. הוא הבריח את המחשבה מראשו והסתכל לצדדים במהרה, כאילו מישהו רואה את מה שמתהלך בראשו, אבל רק הפטוניה הנשכנית אירחה לו חברה, מגרגרת בהנאה לאחר ארוחת בוקר מצייצת.

מה ישיב? הוא לא יכול להימנע מלדבר איתה, יש היום תחקור. בכל פעם שחוזרים ממשימה כלשהי, מתצפית ועד קרב, יש תחקור, הליך ארוך ומשעמם שכולל בדיקת שרביטים, בדיקה רפואית ותחקור שלב אחר שלב של המתפתח במשימה, כולל הפקת לקחים. הארי לא היה בטוח בכלל שיצליח לשלוט בעצמו, אתמול הוא פעל נגד יצרים שגעשו בתוכו, ורק פלאשבק שקיבל על איך חיבק את ג'יני בלידה של אלבוס סוורוס מנעה ממנו לעשות את מה שבתוך תוכו, כל כך רצה שיקרה.

אין ברירה, הם ייפגשו בסטארבקס שמול משרד הקסמים, כמו שעשו מאות ואלפי פעמים בעבר, היא תזמין קפה נטול קפאין עם תוספת של שמנת והוא יזמין אספרסו ארוך וכפול והוא פשוט יגיד לה שאין מצב, שאי אפשר להמשיך ככה והם ייאלצו לשכוח שכל זה קרה, או לא קרה, או כמעט קרה, בכל אופן, אין דרך להימלט מזה ולפני שדברים יסלימו הם חייבים להתרחק, להיות מקצועיים זה עם זו ואז אולי לחזור להיות חברים, כמו שהיו פעם, שכל הסיפור הזה היה פשוט יותר. הוא חזר למטבח ושלף נוצה ששכבה שם על שולחן המטבח, ושירבט לה שיפגשו ב-7 בכניסה לסטארבקס. בצעד מהוסס הוא חזר וקשר את הקלף לפרימזר ושילח אותו לדרכו. הגיע הזמן להתארגן, הוא נכנס למקלחת קרה וניסה לשטוף ממנו את המחשבות, לתכנן תוכניות ולברור את מילותיו. כשיצא והתלבש, הוא ראה את ג'יני מתחילה להתעורר, ודחף להתארגן מהר עוד יותר ולברוח משם היה חזק ממנו, אך היא בין רגע התעוררה, כאילו שמעה את מחשבותיו.

"מה... לאן אתה הולך? עוד לא שבע אפילו" אמרה כשהיא מפהקת.

"אהה..."גימגם הארי "שכחתי לתת את דו"ח הכספים לבלינד, והבטחתי לו שאביא לו ממש על הבוקר, ולא כל כך הספקתי לעבור עליו אז...אני אעשה את זה מהר במשרד עם הצוות" למה הוא אמר את זה? השקר החליק ממנו כמו נחש, אמנם לא בקלות כי הוא גימגם, אבל המילים יצאו לפני שהספיק לחשוב על מה שיגיד.

ג'יני העלתה הבעה חשדנית, אבל נראה שההתעוררות המוקדמת עוד לא גרמה לה להגיע להבנה שהארי סיים את הדו"ח כבר מזמן אז היא פשוט אמרה "טוב, אני אחזור לישון, ואולי אלך עם לילי לגן החיות, הבטחתי לה שנראה היום ג'ירפות" ג'יני נשארה בבית מאז לידתה של לילי, הטיפול בה היה משאת נפשה והיא עזבה את עבודתה ככתבת בנביא היומי, על אף שלפעמים עבדה מהבית ושלחה כתבות ומאמרים בנושאי קווידיץ' ויחסי קוסמים בינלאומיים.

"אחלה, מצויין, אז...להתראות, אני אתעתק למטה כדי לא להעיר את לילי" אמר הארי, הם הביטו זה בזו, המבט של ג'יני היה קר ולא נראו זכר לדמעות מאמש, הארי הרגיש כאילו מישהו הולך להגיד משהו אבל הוא הסתובב ויצא, הוא ירד במדרגות ונדמה לו ששמע יבבה שמגיעה מחדר השינה, אבל הוא לא הסתובב והתעתק מיד כשהגיע לקומת הקרקע.

הפרק הקודם