הארי פוטר- המשכים מעניינים

תיהנו!#

הרמיוני השתעלה וריאותיה היו נואשות למעט אויר.

היא ניסתה תוך כדי שיעולים ופליטת מי אגם מלוכלכים להגיע לצלילות דעת.

ראייתה החלה להתבהר במקצת, והתחושה חזרה בהדרגיות אל גופה ואיפשרה לה להבחין שהיא שרועה על חול חמים, ושמסביבה היו הרבה עצים ולפניה היה אגם ענק.

לפתע היא נזכרה בכול,  במשימה שקינגסלי מסר לה ולרון, בגשם השוטף, וביצורים המוזרים ההם שגררו אותה איתם למעמעקי האגם... ואז, כלום.

כנראה איבדתי את ההכרה. היא פסקה בליבה, ושישפה את עיניה שעדיין שרפו ממי האגם.

היא בדקה את סביבתה,-עכשיו, כשפסק הגשם, ושמש צהריים זרחה בשמיים הכחולים, נוכח היה כי מקום הימוצאה היה יפיפה ומזמין. העצים היו עטורים פרחים מרהיבים, וציפורים כוננו בענפיהם, על הקרקע בצבץ פה ושם מן האדמה הנעימה עשב ירוק ואף שיחים מבולגנים.

ניכר היה שהרבה אנשים היו במקום בעבר- בחול היו טבועות עקבות נעליים, פח גדול וגדוש נח לו בצלי העצים, והרמיוני מצאה חולצת ""I S2 England  לא רחוק ממנה.

קול מוזר נבע מן האגם, קול צורמני ומחוספס שנשמע דומה במעט לגרגור מים.

הרמיוני צרחה,- מולה היו יצורים בעלי אור אפור, עיניים צהובות ושיער סבוך וירוק, סנפיריהם היו בתוך המים בניגוד לפלג גופם העליון.

בני-ים. היא חשבה.היא זיהתה אותם מהספרים בהוגוורטס, אך מעולם לא ראתה אותם פנים מול פנים, למרות שלפני שש שנים היא הייתה במושבה סואנת שלהם, אך גם אז היא הייתה מחוסרת הכרה.

היא חיכתה שהם יעשו לה משהו, אבל הם רק נראו נבוכים והמשיכו לדבר אחד עם השני בשפתם המשונה.

"מה הולך פה? מה אתם רוצים?" היא דיברה אליהם בפחד, קולה נשמע זר לה לאחר כל המים שגרונה ספג.

"הרמיוני גריינג'ר," פתח אחד מהצעירים מביניהם, "את עוזרת לגמדוני הבית להשיג חופש וזכויות, ואת עוזרת גם לגובלינים לקבל רשות  להשתמש בשרביטים, הלא כן?"

היא הנהנה חלושות, "א-אני מנסה ל-לעזור לכל מי שצריך, אתה יודע, במשרד הקסמים." היא עדיין חששה, ועם זאת סוקרנה.

"טוב מאוד. עם כך יש לנו... בקשה."

הארי ישב בחדר ההמתנה המחליא בקדוש מנגו, עייף וטרוד.

הוא הרגיש טיפש. טיפש על כך שלא שמר על הילד הקטן אשר בחסותו בריא, וטיפש על כך שלא היה לו מושג איך לרפא אותו.

הוא הרגיש טיפש על כך שחברתו הטובה ביותר נעדרת כבר ארבעה ימים, והוא היה אובד עצות ולא ידע איך לעזור לה.

"היי." ג'יני התיישבה לידו, והגישה לו כוס ברצפת ועיתון.

"יום הולדת שמח." היא הוסיפה, בניסיון לעודד אותו.

"מה?" הוא מלמל.

"אה, כן. היום יום ההולדת שלי. איזו דרך לחגוג לבן- אדם שני עשורים." הוא אמר במרירות.

"כתוב בנביא היומי שמוציאים לאור ספר ביוגרפיה על חייך, מעניין אם זה יהיה חלק מתוכנית הלימוד בשיעורי היסטוריית הקסם בהוגוורטס בעוד כמה שנים." היא ניסתה לשבור את הקרח.

"אני מקווה שריטה סקיטר לא מאחורי זה." הוא ניסה לשתף איתה פעולה, למרות שלא ממש היה לו אכפת, העיקר לא לדבר על טדי או על הרמיוני,  מה שכל פעם הצליח לתסכל אותו יותר.

"במקרה הזה הביוגרפיה תימשך יותר  מ-1,000 עמודים!" אמרה ג'יני.

"חס וחלילה."

"מה זה חס וחלילה?"

"האמת, אין לי מושג."- אך לפני שהם הספיקו לדון בנושא, סוף סוף קרה משהו משמעותי.

רון רץ אליהם, מאושר עד הגג, פניו סמוקות, והיה נראה שמצב רוחו השתפר באופן עצום.

"הארי! ג'יני!"

"מה יש?!" שאלה אותו ג'יני בהתרגשות.

התשובה הנהדרת לשאלתה הגיחה בפתח, והציפה את הארי בהקלה ושמחה גדולה.

"הרמיוני!!!!" הוא וג'יני צעקו פה אחד, וגרמו לכל היושבים בחדר ההמתנה להסתכל עליהם.

אבל למי אכפת?!!! הרמיוני חזרה! והיא בסדר, חוץ מזה שהיה לה ריח חזק של אצות, והיא הייתה כולה מטונפת, אבל חוץ היא הייתה בסדר גמור, והכי חשוב- בחיים!

"התגעגעתי אליכם! רק אם תוכלו קצת להרפות... ברצינות, הארי, ג'יני, אני נחנקת פה!"

שניהם הרפו קצת מחיבוקם, וזאת רק בכדי להציף אותה בשאלות:

"מה קרה?!"

"איך הצלחת לחזור?!"

"מה עשו לך?!"

"למה גררו אותך לאגם?!"

"אני אספר לכם הכול אחר כך!" היא ניסתה להפסיק את שטף השאלות, "אבל קודם אני רוצה לראות את טדי."

הם ליוו אותה לחדר של טדי, והאחות התעצבנה- "לא יותר מדי מבקרים בבת אחת!"

היא הסתכלה על הארי בכעס ואמרה לו- "חשבתי שכבר סידרנו את זה!"

הרמיוני הסתכלה על רון וג'יני ואמרה להם שהיא והארי יצטרפו אליהם בעוד זמן מה.

היא הסתכלה ברכות על טדי ששכב במיטת בית החולים.

"יוני?" הוא שאל אותה בשקט.

"כן, חמוד. אל תדאג, הכול יהיה בסדר."

ואז היא פנתה לדוקטור, "אני מבינה שהוא לקה במחקצת. מהי שיטת הטיפול שלכם?"

הארי צפה בהרמיוני בזמן שהרופא הסביר לה איך הם מתכוונים לעזור לטדי להיפטר ממחלתו.

הייתה לה את אותה הבעה קשובה שכל מי שהכיר את הרמיוני זיהה. היא לא נראתה מרוצה ממה שהיא שומעת.

"ניסיתם לתת לו שיקוי מלצ'פזי?" היא שאלה את שותף שיחתה.

הרופא נרתע קצת, "זהו שיקוי קיצוני מאוד, הוא יכול להיות ממש מסוכן!"

"לא בהכרח."

"הוא מאוד יקר."הוא נראה חסר נינוחות.

"לא אם יש לך קשרים בשוק השחור." ובזאת פנתה להארי.

"ממתי יש לי קשרים בשוק השחור?" הארי התבלבל.

"מאז שפגשת את מנדנגוס פלטשר. ואני יודעת איך נוכל להוציא ממנו את הסחורה בזמן קצר."

הארי לא היה צריך שהיא תמשיך, "קרי צ 'ר!!!" הוא קרא, וכעבור כמה דקות (שבהם הארי יצא מטורלל שצועק לאוויר) הופיע גמדון הבית בחדר, לבוש בסוודר ירוק שהיה ברור שהרמיוני הכינה.

"שלום הארי פוטר. זה דחוף? יש במטבח בבית הספריני מסיבה עם גמדוניות יפות!"

"פעם זה היה לוקח הרבה פחות  זמן." הארי סינן להרמיוני, שענתה לו בזעף- "תגיד תודה שהוא בכלל הופיע, אתה כבר לא האדון שלו!"

"קריצ'ר," ניגש אליו הארי, "מצטער להפריע לך במסיבה, אבל מה דעתך לעוד משחק תופסת קטן עם חברנו מנדנגוס פלטשר?"

עיניו של קריצ'ר נצצו בזדוניות, והוא יצא למשימתו ברצון.

"אבל שמעת מה הרופא אמר, השיקוי יכול להיות מסוכן!" אמר הארי להרמיוני.

היא נאנחה וטפחה בידה על מצחה.

"הארי, זכור! מה היה כתוב בספר השיקויים של הנסיך בנוגע לשיקוי המלצ'פזי?"

ליבו של הארי קפץ, "נכון! היה כתוב שאם מוסיפים עלי דודאים לשיקוי הזה הם מבטלים את כל תופעות הלוואי שלו! איך זכרת?"

"איך אפשר לא?! כול השנה השישית התהלכת כמו טווס עם העובדות האלה!"

נראה שהרופא די פחד מהרמיוני (אולי מהגישה שלה, או אולי סתם מריח האצות), ולכן הוא אמר לה בביישנות "יש לנו עלי דודאים במחסן, הוא לא רחוק מכאן."

הרמיוני נראתה מרוצה מעצמה יותר מתמיד, "תנו לטדי מהשיקוי שלוש פעמים, פעם בכול יום, והוא יהיה בריא יותר מהיפוגריף!"

"רגע," אמר רון אחרי שהרמיוני הסבירה להם מה קרה לה במשך ארבעת הימים, "את אומרת שאת הולכת  לעזור ליצורים שגררו אותך בכוח לקרקעית אגם מטונף וכמעט גרמו לך למות  מחוסר אויר, שלא לדבר על איך שהם הכאיבו לי עם חיות המחמד ה"קטנות" שלהם!"

"אתה לא מבין רון! האגם לא אמור להיות מטונף, אילולא התיירים שמשליכים פסולת לאגם ללא הפסקה. בני הים נודעים במזגם החם ובאגרסיביות שלהם, הם לא מכירים דרך אחרת מאשר חטיפה בידי טייאנדים –" רון נראה מבולבל-"שהיית יודע מה הם אם היית פותח ספר מדי פעם, בכל אופן- הם לא מכירים דרך אחרת בשביל לבקש עזרה. חוץ מזה, אם המטיילים לא ישליכו זבל לאגם, לבני הים לא תהיה שום סיבה וכוונה לנקום בהם."

"אני עדיין לא מבינה איך שכנעת אותם לחזור הנה, בני ים בדרך כלל לא בוטחים בקוסמים." אמרה ג'יני.

"טוב, אני לא גאה בזה, אבל... השתמשתי בשרביט של אחת מהגופות שם בקרקעית בשביל לרקום את הלחש הכובל."

"מה?!" שאלו הארי, רון וג'יני יחדיו.

"אני יודעת, אני יודעת, זה די קיצוני. אבל כך או כך אני הולכת לעמוד בהבטחה שלי ולעזור להם. אה, הארי, דרך אגב- זה מקום מושלם לחגוג בו את יום הולדתך!"

"אחרי כל מה שעברנו שם?!" התפלץ רון.

הארי חשב על זה לדקה, ואז משך בכתפיו ואמר "למה לא? יותר טוב מפאב קוסמים."

חגיגת יום הולדתו של הארי הייתה נהדרת!

 כול חבריו היו שם, אפילו גברת וויזלי שכחה לערב אחד את החתונה!

(פרסי שלח בינשוף כרטיס ברכה והתנצלות ).

הרמיוני הסבירה לכול מי שהיה, או לא היה מוכן לשמוע שהיא הולכת להציב שלט גדול וקסום מכול אחד מצדיו מהאגם, שלעיני קוסמים כתוב עליו "משליך פסולת באגם זה ישופד על ידי בני- ים.", ולעיני מוגלגים- "המקום מצולם 24 שעות, משליך פסולת באגם זה ייאלץ לשלם כנס של 790 יורו." , ושהיא מארגנת הפנינג ניקיון באגם לקוסמים, -"כול מי שיגיע יקבל תוספת אצות  זימים מתנה!"- ומשם והלאה היא הייתה ממשיכה לברבר על הפעולות שלה למען אלר"גה והגובלינים.

אבל להארי לא היה איכפת לשמוע את הפטפוטים שלה כול הערב, הוא הרגיש גאה להיות חבר של מישהי טובת לב, יוזמתית ועוזרת כמוה. הוא שמח כל- כך שהרמיוני חזרה וידע שעולם הקוסמים זקוק לה לא פחות מאשר הוא ורן זקוקים לה.

בסופה של המסיבה, בדרכם הבייתה, קבעו הארי, רון והרמיוני שעליהם לסגור את לשכת ההילאים שלהם. הם החליטו שנמאס להם כבר מצרות כאלה, ושיש הילאים אחרים ("כמובן, לא מעולים כמונו." ציין רון). להארי ולרון יש כבר זמן מה רעיון ממש מגניב לחנות משותפת לאביזרי קווידיץ' בהוגסמיד, והרמיוני החליטה שהגיע הזמן שתהיה לה קומה משלה במשרד הקסמים.

בסופו של יום, נשארה להארי סוגייה אחת,

"ג'יני, מה דעתך לעבור לגור איתי?"

#אני יודעת שיצא ארוך, אבל זה לא הפנפיק האחרון, למרות שזה נראה ככה,# =)   

הפרק הקודם		הפרק הבא