כל ילד צריך אמא

"יש שני סוגים של אנשים בעולם" אני  כותב פה, בנסיעה הראשונה להוגוורטס. אני בתא לבד, כולו שלי. כי מי ירצה לשבת ליד הילד עם השיער הכחול והעיניים העצובות?

אני כמו מגפה. אנשים מרגישים לא בנוח לידי.

יש רק שני סוגים של אנשים בעולם, אלו שמרחמים עליי ושולחים מבטים מציקים, כאילו אני עשו חרסינה, כאילו אני עומד להתנפץ כל רגע.

הם סוג אחד. המבטים האלו בכל מקום. המשפטים מאנשים שהכירו את הוריו. כל המילים האלו, המבטים, ההתנהגות.

כאילו הוא פרח עם קוצים ליופי. הקוצים שלו הם לא ליופי. הוא יודע להשתמש בהם.

יש גם סוג שני של אנשים, אלו ששונאים אותו מבלי להכיר אותו. אלו שמקללים אותו. כל אלו.

ההתלחששויות כשהוא הולך בהוגוסמיד.

המבטים ב"כרך ודף בע"מ" הצחקוקים. המבטים. כל אלו.

לפעמים הוא רוצה להשבר. הוא רק ילד, רק ילד עם סבתא.

סבתו היא היחידה שאוהבת אותו בגלל מי שהוא. מי ששונא אותו שונא אותו בגלל הוריו ומי שאוהב אותו גם זה בגלל הוריו.

זוהי אשמתם. הם אשמים בהכל.

למה הם היו חייבים להוליד אותו באמצע מלחמה ואז לעזו אותו?

רק בשביל סבתו שלו הוא היה מקום ראשון.

רק היא הייתה ביציע. כל שאר המושבים ריקים.

הוא יכול לעצום את העיניים ולראות את עצמו, באמצע היציע. לראות את כל המושבים ריקים מלבד אחד. לראות שלטים עם מקומות ששמורים להוריו, למשפחה שהייתה אמורה להיות לו, להארי וג'יני שלא באים כי ג'יימס חי,

לויקאטור שלא שם כי יש לה חברות.

לגברת ויזלי שיש לה מספיק ילדים ונכדים שבאמת יש לה קשר דם איתם.

את כל זה הוא כתב, שחור על גבי לבן, על קלף. דמעה אחת זלגה וטישטשה את המילה "הורים".

איפה שהוא, מעל העננים, רמוס וטונקס בכו גם הם.

הרכבת עצרה. הם הגיעו להוגוורטס. שייט בנהר. הוא נפל לאגם, כמובן. שיהיו לאנשים עוד סיבה לצחוק עליו. 

איזה שהוא פרופסור מדבר. סביר להניח שהוא היה חבר של הארי. כולם היו חברים של הארי.

כאשר הגיע תורו, הוא ניגש אל מצנפת המיון. הפרופסור הניח אותה על ראשו.

"הרבה מאוד טינה. רצון להיות טוב. רצון שיעריכו אותך."

אמרה המצנפת בתוך ראשו.

"אתה לא טוב לב כמו אימך."

"אתה לא אמיץ כמו אביך."

בבקשה לא סלית'רין חשב טדי.

"טוב נו, אני מניחה שתוכל להיות ב..."

רייבלנקלו

שום מחיאות כפיים.  כמובן. כדאי שהוא יתחיל להתרגל לזה.

זה כל הפרק. הפרק הבא יהיה בשנה הרביעית והאחרון בשביעית. ואולי יהיה פרולוג. מקווה שהצלחתי להעציב אתכם.

הקטע עם היציע לקוח מסדרה בשם "בול" מומלץ.

הפרק הקודם