יומנו של מכשף

כותב: The Invisible Girl הגולש כתב 5 פאנפיקים. פרק מספר 3 - צפיות: 7026 (3.625) 8 דירגו

פרק: 1. יום שלישי, 1 בספטמבר2. יום רביעי, 2 לספטמבר3. יום חמישי, 3 לספטמבר4. יום ראשון, 5 לספטמבר5. יום ראשון, 12 לספטמבר6. יום שבת, 18 לספטמבר

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הממ... זה מסובך - שיפ: - - פורסם ב: 26.03.2010 - עודכן: 20.06.2010

המלץ! ID : 836

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

יום חמישי, 3 לספטמבר 1995 אני לא מאמינה! דמבלדור זימן אותי למשרד שלו על הקרושיו הקטן והמסכן שהילד ביקש (בתת מודע, כמובן)! דראקו אמר שאת הפוטר המטומטם הזה לא שלחו למנהל אפילו על חדר הסודות! הוא פתח אותו! כמובן, רק כדי להביס בסיליסק ארור ואיזה יומן מעצבן שוולדמורט נהג לכתוב בו בשהותו בהוגוורטס והוויזלית ההיא התכתבה עם אדון האופל בכבודו ובעצמו  על חולשותיה (שאחת מהן היא פוטר הסורר), אבל הוא היה אמור לתת לסגל המורים לטפל בזה. גם על התיידדות עם אדם-זאב וביקור משפחת אקרומנטולות ביער האסור לא הורידו אפילו נקודה אחת לתלמידי גריפינדור הסוררים. ועל מה הוא הוריד?! הפרעות בשיעורים של סנייפ!הוא אמר לי לשבת ולהיות רגועה, כי הוא לא הולך לעשות לי כלום. כמובן שהתיישבתי בשקט ונעצתי בו מבט קר, רק כדי להראות לו כמה אני באמת שונאת אותו. "מי לימד אותך לעשות את כל זה?!"הוא שאל בפליאה גמורה, כאילו שהוא לא יודע שאני באה ממשפחה של אוכלי מוות ואחד לשעבר שאת כולם הוא (כן, הוא!) לימד שינויי צורה בהיותם צעירים ו"תמימים"."אהמ," כיחכחתי בקול, מעיפה את השערות שהיו פזורות על פניי. "ידוע לך שאני אחיינית של שלושה אוכלי מוות, נכון?""נדמה לי שכן, אבל יותר מפתיע אותי שלבלטריקס יש קשרים עם מישהו חוץ מרודולפוס ואחותה," הא, זה ברור שיש לה קשרים עם עוד אנשים! דמבלדור הזקן הסנילי... הוא לעולם לא יבין. "וכמובן חוץ מאוכלי המוות ווולדמורט עצמו." התחלחלתי מעט למשמע השם, למרות שגם אני לא מפחד להגיד אותו בקול. "מפתיע אותי במיוחד שהיא מדברת עם מישהי ממשפחתה שלא מויינה לסלית'רין." "זאת לא ממש... היא. היא באזקבאן ולא נראה לי שהיא תשתחרר בכוחות עצמה בזמן הקרוב. זאת יותר נרקיסה. אבל למה לעזאזל אני מנהלת איתך שיחה על משפחתי ששמה ידוע לשמצה ממילא?!" האמת, התשובה שלי הייתה חצופה, אבל בכל זאת הייתי צריכה לשמור על כבוד המשפחה ולא לערער אותו עוד יותר. "ולמען האמת, הייתי אמורה להיות בסלית'רין." הוא שיחרר אותי בלי עונש. וואו. זה היה נחמד מצדו. החלטתי לאמץ גישה חדשה, גישה אנטי אוכלת מוות ועם זאת אנטי פוטרית. זה יצריך אותי לחייך לכל מי שנחמד אליי, ואולי אפילו לצאת להוגסמיד עם ההפלפאפי ההוא באחת החופשות. זה מגעיל ודורש מאמץ רב, אבל זה שווה כל טיפת זיעה שניגרת על מצחי. אוקיי. אולי קצת הגזמתי. אבל בכל זאת... מהיום, אני מודה, אפילו לא אחשוב על להיות אוכלת מוות, לעולם לא אהיה אוכלת מוות מטומטמת כמו דוד לוציוס (בואו נודה באמת. הוא שקרן גרוע ביותר), לא אדלק על התחת של טום רידל כמו דודה בלה (סליחה על הביטוי) ואני היא הת`ר רוונה בלק ואני שונאת אוכלי מוות! איזה מזל שקיים כזה דבר, יומן מכושף ונחמד ששומר את סודותיי הכמוסים ביותר מפני המשפחה שתומכת באדון האופל ה"גדול", חצוי הדם שמבקש לטהר את העולם מאנשים כמוהו ומבו- סליחה. בני מוגלגים. לא שאני תומכת בצד של פוטר והחברים המשונים שלו: גריינג`ר, נפוחת השכל, השיער והאגו, וויזלי חסר השכל והפרוטה ולונגבוטום הסקיב, אבל וולדמורט פשוט לא עושה לי את זה. כמו שאמרתי קודם, אני בחיים לא אדלק על התחת של טום רידל הנאלח, ואף אחד לא ישכנע אותי לעשות את זה, כי אני יודעת טוב מאוד לחשוב בכוחות עצמי מה טוב לי. הו, כמובן. ואיך אפשר לשכוח את שיעור ההתגוננות? המורה שלנו היא לא אחרת מהמורה הקרפדית שראיתי בסעודת תחילת השנה, דולורס אמברידג', מורה ורודה להחליא, שלימדה אותנו מתוך ספרים ותו לא (אתמול היא סתם הציגה את עצמה ואת שיטות הלימוד העלובות שלה, הקדמה די עלובה לשיעור הטוב ביותר, אם לשאול אותי). "פרופסור, למה אנחנו לומדים מתוך ספרים ולא עושים את זה?" ניסיתי להבין למה היא לימדה אותנו כך, ולא בשיעור מעשי, שלדעתי לומדים ממנו הרבה יותר. "כי זו התוכנית של משרד הקסמים. ועכשיו, תהיי בשקט, העלמה בלק." היא לא הפגינה חביבות מסוימת ל"בלקית המטורללת שעשתה קרושיו בשיעור לחשים אתמול", אבל לדעתי היא צריכה לפנות יותר בנימוס לתלמידים. "ואפשר לשאול למה כתוב בספר שהדרך הכי טובה להשתחרר מאימפריוס היא לחשוב מחשבות שמחות?!"שאלתי בפליאה ופרופסור אמברידג' הסתכלה עליי כאילו הרגע רצחתי בדם קר תלמיד מכיתת ההתגוננות שלה. אז עיינתי קצת יותר מדי רחוק בספר. אפשר לחשוב מה קרה! אני רק מתקנת טעויות שיעזרו לקורא להתגונן טוב יותר מפני כוחות האופל. "כי את רואה פה אוכלי מוות בסביבה? צריך להתגונן? לא. אין שום אוכלי מוות בסביבה, ובגלל זה אין צורך להתגונן. חוץ מזה, אנחנו לא מחנכים תלמידים לפסימיות. ואתם בכלל לא אמורים ללמוד את זה השנה, אז תסתמי את הפה הקשקשן שלך בבקשה." סליחה? אין אוכלי מוות? אז איך את מסבירה את זה שדודה נרקיסה שלחה לי מכתב על זה שבלה נמצאת באחוזה שלהם?! אז ככה את רוצה, דולורס אמברידג'? ככה זה יהיה. תעשי מה שתעשי, אני לא אחדל מלהציק לך. אני מתחילה להסתדר בבית הספר המוזר הזה. האמת, הוגוורטס יצא הכי נורמלי מכל בתי הספר באירופה. דורמשטרנג הוא לבנים, בעיקר לבנים, ומי היה מאמין שלומדות שם גם כמה בנות (שחייבות להיות קשוחות למדי, עם כל הבנים האלה) ובובאטון... בנים שלמדו, לומדים וילדמדו שם יוצאים רכרוכיים מדי ועם נימוסים של בנות. יש לי ממש הרים של שיעורי בית, ואני עוד אמורה להתאמן קצת בחיוך אל הפלפאפים מעצבנים, בעיקר אל אלווין דניאלס, ההוא מתורת הצמחים ואל אליס יולי, שותפתי ההיפית לחדר. אני חושבת שבתקופה הקרובה אני לא אכתוב ביומן, אולי בסופי שבוע, כשיצא לי. אם כך, יום נחמד וסגרירי לכל מי שקורא את היומן הזה, ממני, הת'ר רוונה בלק! הפרק הקודם הפרק הבא