רמוסיריוס? בערך.

אני לא עונה לכל מי שהגיב בפרק הקודם כי לא היה לי מה להגיד על כל התגובות חות מ'תודה:)' והיה נראה לי אידיוטי לכתוב לכל אחד בנפרד תודה, אבל בכל זאת תודה XD.

מוני-

שמחה שאהבת. עד לא כל כך מזמן גם אני לא כל כך אהבתי רמו סיריוס אבל לא יודעת למה אם הזמן התחלתי לפתח אובססיה לשיפ.

HermioneGranger-

האמת לא שמתי לב שבפרופיל יש מקום שמציין בת ובן. אני בת, אבל לא כל כך אכפת לי גם עם פונים אלי בלשון זכר, איך שנוח לך.

שימוני-

חזרת לחיים? XD

סקורפיון קינג-

מועדון האנשים שלא מאמינים בעצמם? בכיף.

כשהגיעו ליד המגרש, עדיין מתחת לגלימה, ראו את סיריוס עף מאליהם בגופייה רפויה ומכנסי טרנינג ארוכים.

ג'יימס צפה בשעשוע כאשר רמוס הקפיד מאוד להסתכל לכל כיוון מלבד על סיריוס או על ג'יימס עצמו.

"זה מטורף, ג'יימס. בוא נחזור. בבקשה." רמוס אמר לחברו בנימה מתוסכלת כל כך שגרמה לג'יימס כמעט לרחם עליו.

"רמוס." ג'יימס אמר בעוד חברו ממשיך להביט הצידה בעקשנות ילדותית. "רמוס, תסתכל עליי." ביקש.

כאשר רמוס הפנה את מבטו לכיוון ג'יימס, ג'יימס הוא הבין למה הוא לא רצה שיראה את עיניו. העיניים של רמוס היו מפוחדות. היה נראה באותו הרגע כאילו עיניו עשויות ממאה אחוז פחד טהור. "רמוס.. ממתי היית ממש בטוח שאתה אוהב אותו?" ג'יימס שאל את רמוס בסבר פנים רציניות.

"מאמצע השנה השנייה, נדמה לי, זה כבר היה בטוח לחלוטין..." מלמל רמוס, ממש בשקט.

"יותר משלוש פאקינג שנים! רמוס, למה לא עשית שום דבר?" שאל ג'יימס.

"לא יודע... קיוויתי שזה רק... קראש קצר..." ענה לו רמוס, מובך לחלוטין, שהשפיל את מבטו לנעליו.

"רמוס. לך אליו. לך עכשיו, טוב?" ג'יימס ביקש.

"ממתי אתה כל כך פרופסור?" שאל רמוס, מתוסכל, בעודו זורק את ראשו לאחור.

"צריך אחד כזה, אני כנראה אכחיש מחר שאמרתי את זה אי פעם, אבל צריך מישהו אחד כזה. והיות שאתה לא כשיר כשהמחשבות שלך נמצאות אי שם בעננים... אני, כנראה, מחליף אותך. זמנית כמובן." קבע ג'יימס.

"המחשבות שלי לא נמצאות בעננים." מלמל רמוס בזעף. בתגובה ג'יימס הרים את ראשו ובחן את השמיים,  מביט על סיריוס.

"צודק. הן נמצאות קצת יותר נמוך. למרות שעדיף לא לזלזל בו, עם מטאטא טוב מספיק הוא יוכל להגיע, אבל ספק אם הוא ינסה..." תהה ג'יימס במלמול, כאילו מדבר לעצמו, רמוס נתן לו מכה חלשה בכתף, מרגיש את הדופק שלו פועם בכל עורק וריד ונים בגופו.

"כן. אז על מה דברנו?" שאל ג'יימס בקלילות, ואז הפנה רמוס את ראשו לכיוונו, עיניו עדיין נוצצות בפחד. "אה! נכון! אז.. אתה תגיד לו?" ג'יימס ביקש-שאל.

רמוס עשה את הדבר שהוא הכי טוב, התחיל לחשוב. יש סיבה לכך שלא אמר לסיריוס שום דבר במשך זמן כה ממושך. הוא היה משוכנע לחלוטין שסיריוס סטרייט (הכותבת- אני שונאת את המילה סטרייט אבל היה נראה כל כך לא מתאים לדחוף לשם 'הטרו'), היו לו כל כך הרבה בנות זוג, למען האמת, 29 רק בשנתיים האחרונות, כמובן שהיו יותר, אבל הן היו היחידות שממש הוחשבו כבנות זוג, ולא כ...סתם בנות שהוא השתעשה בהן. תופתעו כמה בנות יש בהוגוורטס. בכל אופן, סיריוס היה עם עשרות בנות, רמוס לפחות קיווה שזה הסתיים בתחום העשרות, ואפילו לא עם בן אחד, עד כמה שרמוס ידע, למה שהוא יהיה שונה? למה שאותו סיריוס יואהב? ובכל זאת, ג'יימס אמר לו שלילי אמרה שגם סיריוס הראה... סימנים. והוא באמת סמך על לילי. ואם סיריוס יוגעל ממנו? אם הוא יתרחק ממנו ולא ירצה לדבר איתו שוב? אבל אולי בעצם סירוב מסיריוס יגרום לו להתאפס? אולי אם סיריוס יסרב לו, הוא סוף סוף יוכל להשתחרר מההתאהבות המעיקה הזו. אבל אם סירוב רק יגדיל את האובססיה שלו לסיר-

"רמוס! רמוס הכל בסדר? רמוס!" רמוס התנער ממחשבותיו שג'יימס נופף את ידיו מול פניו.

"מה? כן. אה... בטח."

"אז תלך להגיד לו?" רמוס שקל אולי לומר לו שהוא ידבר עם סיריוס, ואז כשג'יימס ילך, הוא יברח.

"נראה לי..." רמוס מלמל.

"תבטיח." דרש ג'יימס.

"בסדר, קרניים. אני מבטיח." אמר רמוס בגלגול עיניים, אך ג'יימס ציקצק בלשונו, ושוב הביט במשך חצי דקה בערך על חברו הטוב שעף מעליו.

"לא מספיק... תבטיח לי... תשבע בחיו של סיריוס." ביקש ג'יימס.

"אתה לא סומך עליי?" שאל רמוס, והוסיף בראשו בצדק.

"ירחוני היקר, אם תגיד לי שלא חשבת לברוח ברגע שאתרחק מהסביבה, אתה שקרן." קבע ג'יימס.

"המפף. אני נשבע... אני נשבע בחיו של סיריוס. לעזאזל." רמוס ענה ואז בעט באבן שהתגלגלה ויצא מתחת לגלימת ההעלמות.

"אל תלחץ רמוס, אוקי? וכבר אחרי שעת השינה, אף אחד לא מגיע לכאן עכשיו." אמר ג'יימס.

"בסדר, קרניים. אתה יכול, אה... ללכת, נראה לי." אמר רמוס בעיניים עצומות, נושם עמוק.

ג'יימס הלך עם הגלימה כמה צעדים אחורה, והיא נפלה לחלוטין מרמוס, שעכשיו כבר לא היה בלתי נראה.

"לך." הוא לחש לג'יימס והלך לכיוון אמצע המגרש, איפה שסיריוס יבחין בו מהר יותר, בעודו תוהה עד כמה אידיוט היה לספר לג'יימס דבר כזה.

סיריוס באמת הבחין בו, יותר מהר משחשב, ותוך חצי דקה כבר עמד על הקרקע לידו. האמת, רמוס קיווה שיקח לו יותר זמן להבחין בנוכחותו, בכדי לקבל הזדמנות לסדר מעט את מחשבותיו, היות ולברוח כבר לא בא בחשבון.

כשסיריוס נחת, מזיע כולו ומתנשף מעט, רמוס היה צריך לעצום את עיניו ולנשום לאט, לרגע ארוך אחד. סיריוס הכיר את הקטע הזה של רמוס, הוא אומם לא הבין למה הוא עושה את, ובטח שלא ידע שהוא עושה את ה רק בסביבתו, כדי להרגע.

"ירחוני. הכל בסדר?" שאל סריוס.

"אממ.. מה? כן..." מלמל רמוס, לחוץ כולו.

"אוקי." סיריוס קיווץ את מצחו.

"לא ראיתי שהגעת." הוא ציין.

"באתי עם ג'יימס, עם הגלימה." אמר רמוס. "ג'יימס הלך."

"בטח, בטח הלך." אמר סריוס. "היי, פוטר? חשבתי על שיטה גאונית לחסוף את מי שמתחת לגלימה גם בלי לדעם איפה הוא בדיוק!" אמר סיריוס בקול רם, "רוצה לגלות מהי או לחסוך מעצמך בושות ולהחשף מרצון?" הוא הציע.

אין תגובה.

"אתה ביקשת את זה, קרניים." לאחר מכן סריוס רכן לעוזן של רמוס "אתה טוב בלחשי זימון? אני לא משהו בהם. תזמן את המשקפיים שלו או איזה נעל, זה לא כל כך משנה." הוא אמר וכל גבו של רמוס קפא מלחץ. הוא היה משוכנע שאף על כישרונו בלחשי זימון, הוא לא יצליח, לא כשהוא קרוב בצורה מלחיצה כל כך אל סריוס.

"אציו המשקפיים של ג'יימס!" לפתע עפו זוג משקפיים באוויר לכיוונם, ושניהם ניסו לתפוס אותם בו זמנית, אז ידייהם שהתנגשו באוויר, הפילו את המשקפיים שנשברו על הרצפה.

"לעזאזל. רפארו!" אמר סריוס לאחר שהוציא את שרביטו מכיס המכנס.

"אר, בסדר." אמר ג'יימס ויצא מתחת לגלימה במרחק כמה מטרים מהם. "תביא לי את המשקפיים, אני לא רואה כלום!" אמר ג'יימס בכעס. "אגב, שלום רך כף."

"שלום, קרניים." אמר סיריוס. "למה אתה פה?" הוא שאל את ג'יימס, לא מחזיר לו את המשקפיים.

"הייתי סקרן, ורציתי להיות בטוח שירחוני יקיים את הבטחתו. אני יכול לקבל את המשקפיים שלי?"

הערות/הארות/תגובות/תיקונים וכו יתקבלו בברכה

הפרק הקודם		הפרק הבא