הבית החמישי

הם הובלו לדלת הטירה בידי הענק. הענק דפק על הדלת שלוש פעמים, לפתע נפתחה הדלת ואיש נמוך במקצת שמנמן עם שיער בצבע ג'ינג'י וגלימה צהובה עמד בפתח. מבטו היה חמים ונחמד אך היה ניתן לראות שמי שישקר לו או יעצבן אותו יחטוף ובגדול. ג'ייקוב מיד הבין שכדי שהמורה הזה לא ישנא אותו ושכדי להתחבר אליו.

"הנה התלמידים החדשים, אדוני פרופסור פדווין" אמר הענק.

"תודה בקביק, אני אקח אותם מכאן" אמר המורה. המורה פתח את הדלתות והוביל אותם מאולם הכניסה המרהיב והגדול לעבר דלתות ענקיות. "עכשיו הולך להתבצע המיון, כול אחד ימוין לאחד מארבעת הבתים גריפינדור, הפלפאף, ריבנקלו או סלית'רין. כול אחד מארבעת הבתים הוא חשוב ומוצלח וגידל קוסמים חשובים ביותר. לא תהיה אפשרות לעבור בית בשום מצב!. במהלך שנת הלימודים השגים יעניקו לביתכם נקודות ועבירה על חוקים תוריד נקודות, בסוף השנה הבית המנצח יזכה בכבוד גדול ובגביע הבתים וגם מנהג חדש הבית הגדול יזכה בפרס,המיון יתחיל עכשיו"

"רודריק גון" הכריז המורה השמנמן. ילד קטן ומטולטל נגש מבויש לשבת על השרפרף ומיד ברגע שהונחה מצנפת המיון המצנפת הכריזה"ריבנקלו" הילד הצטרף לשולחן ריבנקלו במחיאות כפיים סוערות. לאחר מכן מוינו ילדים שונים לבתים שונים. לפתע נשמע השם"ג'ק רולינדו" ג'ק חברו ניגש למצנפת ואפילו לפני שהונחה על ראשו נשמע הצעקה "גריפינדור" הוא הלך לשולחן גריפינדור שמח."אליזבת רולינדו" אלי ניגשה לשרפרף חבשה את המצנפת וחיכתה "את בטוחה שלא גריפינדור? טוב בסדר הפלפאף" אמרה המצנפת. אלי התרחקה לכיוון שולחן הפלפאף שמחה אך ג'ייקוב ראה כמה ג'ק נפגע. לאחר מכן נשמע השם"אדמונד ג'ונסון" אדמונד ניגש בליכה בטוחה למצנפת הניח אותה ומיד"סלית'רין" הוא הלך לשולחן סלית'רין אך נראה שאף אחד לא שמח אף אחד לא מחה כפיים. מיד מיהר המורה להגיד "האנה טרימבל" היא ניגשה לשרפרף מיחייכת למישהו בשולחן המורים "ריבנקלו".

פתאום נשמע השם "ג'ייקוב דיאגון". ג'ייקוב מיהר בצעדים בטוחים לשרפרף התישב הניח את המצנפת וחיכה.

"אתה תתאים לגריפינדור יש לך את האומץ, גם לסלית'רין אתה מתאים ביותר. יש בך בהחלט הרבה מאוד תכונות של רייבנקלו אבל אתה גם מאוד מתאים להפלפאף" נשמע קול כאילו בתוך ראשו של ג'ייקוב."יש העדפות?"שאלה המצנפת בקול עתיק יומין."לא, לא יודע, גריפינדור אולי, לא בעצם רייבנקלו. שינוי, הפלפאף. אוף אולי סלית'רין.לא אני לא יודע" אמר ג'ייקוב בשקט.הוא חיכה שהמצנפת תמיין אותו אבל זה לא קרה.הוא הרגיש שלקח שעתיים או אולי שתי דקות ולפתע אמרה המצנפת"טארקין". ג'ייקוב ההמום ניסה להבין למה המצנפת התכוונה. הוא הוריד את המצנפת וראה שכולם מסתכלים עליו בתערובת של פחד יראה ושעשוע. הוא שנא את זה גם בלי שרביט וגם בבית ממוצא? זה יותר מידי.המנהל וארבע מורים בינהם המורה השמנמן יצאו מהאולם וסימנו לג'ייקוב לבוא. ג'ייקוב ירד במהירות ושאב נחמה מסוימת בזה שכול חבריו חיכו אליו וסימנו לו שהכול יהיה בסדר. הוא יצא אחרי המנהל והמורים בחשש מסוים. המנהל שהיה אדם בין ארבעים חמישים עם זקן ארוך וגלימה סגולה ניגש אליו ואמר בכול שקט "אתה יודע אולי מה קרה שם?". ג'ייקוב לא חש מותקף היה במנהל משהו אבהי ונחמד ולכן ענה "לא, אדוני". "טוב. אנחנו נטפל בזה כמובן אבל לא עכשיו ביינתיים שב בשולחן החמישי שהוספתי חבריך כבר יושבים בו"אמר המנהל והלך ביחד עם ארבעת המורים בהמשך המסדרון. ג'ייקוב נכנס בחשש בחזרה לאולם הגדול, לפתע כול השיחות הופסקו והמבטים הופנו לעבר ג'ייקוב. הוא מיהר להתיישב בשולחן החמישי ביחד עם ג'ק, אלי, אדמונד ואנה. והחל לדחוף אוכל לצלחת. "על מה אתם מסתכלים?" צעקו חבריו של ג'ייקוב. מיד הופנו המבטים בחזרה לשולחן והשיחות התחדשו."תודה חברים. לפחות יש לי אתכם" אמר ג'ייקוב במרירות.

הפרק הקודם		הפרק הבא